זה כמעט קרה עכשיו: ניל יאנג בהופעה

ניל יאנג כבר לא יגיע לישראל, לפחות לא בשנה הקרובה, אין טעם להזכיר כמה אכזבה גרר איתו הביטול וכמה נזק ייתכן שגרם לעתיד שוק ההופעות הבינלאומיות בישראל, הכל כבר ידוע. לאלו מכן שבכל זאת רוצים להתנחם בקולו של סנדק הרוק, אנחנו מגישים לכם סט-ליסט הופעה אלטרנטיבי, אסופת שירים שהיתה יכולה לייצר רגעים על זמניים - לו רק היינו חיים במקום שפוי יותר. 

לא מדובר ברשימת שירים מחייבת, אלו לא בהכרח השירים שהיינו שומעים בפארק הירקון, אלא יותר רשימת משאלות של איש אחד שלוקח בחשבון שהופעה של ניל יאנג עם קרייזי הורס היא עניין שבהכרח מחייב הרבה דיסטורשן אגרסיבי. בין לבין שובצו כאן גם כמה פנינים עדינות יותר, ובכל מקרה - זה לא שזה באמת משנה בשלב זה. רק ללחוץ פליי, להישען אחורה ולחשוב "מה היה קורה אם".

 "Change Your Mind" - מתוך האלבום "Sleeps With Angels" נחשב לאחת מיצירות המופת של יאנג, על אף היותו דל באקורדים. שיר ארוך שנכתב זמן קצר לאחר מותו של קורט קוביין, כשמשמעות מילותיו מעורפלת משהו, וניתנת לפרשנות בקו התפר שבין גמילה/שימוש בסמים לבין התאבדות. מאסטרפיס אפקטיבי בהופעה חיה כמו באלבום.

יצא ב-2007 כחלק מהאלבום "Chrome Dreams 2", אבל בוצע בהופעות כבר ב-1988 (ומעט מאוד פעמים לאחר מכן).פרט ל-"Crime In the City" נחשב לשיר הארוך ביותר של המוזיקאי, ולו גם גרסת הופעה אקוסטית שיש אומרים שעולה על זו החשמלית. כמשתמע משמו, השיר מתאר את חייהם של האנשים הפשוטים - עובדי המפעל, המורים והמלצרים והברמנים, אשר מנסים לשרוד כלכלית כנגד כל הסיכויים באמריקה של רייגן. כמו אז (ואולי אף יותר) השיר הזה רלוונטי היום לארה"ב, לישראל ובעצם לכל מקום.  

"Down By The River" - בלדת רצח, בהיעדר הגדרה אחרת, בה יאנג מתאר אדם שלא מסוגל לשלוט בעצמו ויורה בבת הזוג שלו. סיבת הרצח מעומעמת משהו, והפרשנות לגביה מתחלקת בין אלו שחושבים שמדובר בבגידה, בעוד אחרים (ולעתים גם יאנג עצמו) טוענים שמדובר בקושי של הגבר להכיל את כמות הרגשות שהאישה הנרצחת הוציאה ממנו. מבקרי מוזיקה הגדירו אותו כ"ג'אם גיטרה ארוך ואלים" ועל אף תוכנו האפל, השיר על תשע דקותיו הוא בהחלט תוספת מבורכת לכל הופעה של יאנג.  

"After The Gold Rush" - מתוך האלבום מ-1971 בעל אותו השם. שיר שזכה לגרסאות כיסוי רבות, מאמנים כמו תום יורק, דולי פארטון, הפליימינג ליפס, קיי די לאנג ואחרים. השיר עצמו מקבל ריענון בהופעות חיות, במיוחד בשורה "Look at Mother Nature on the run

in the nineteen seventies" שמותאמת עם השנים לעשור בו היא מבוצעת (שמונים, תשעים, מאה 21 וכו').

הבעת תודה מרגשת של המוזיקאי לאביו המנוח סקוט יאנג. השיר מופיע באלבום "Prairie Wind" מ-2005 שעסק ברובו במות אביו, והחזיר את אגדת הפולק לימי "Harvest" ו-"Harvest Moon" האקוסטיים. השיר והאלבום נכתבו לאחר מפרצת שעבר יאנג עצמו, וניכרת בהם התמודדותו הכנה והכואבת עם עובדת היותו בן תמותה.  

הקטע שפותח את האלבום "Zuma" מ-1975 ויותר ממזכיר שיר מוקדם יותר של יאנג, "I Wonder", לירית ומוזיקלית. שיר בו מפציר יאנג בבת זוגו לשעבר קארי סנודגראס להמשיך הלאה, ומציג באופן נדיר גם את הצד הקר והמחושב שבאישיותו.

נכתב על ידי יאנג בשנותיו כסטודנט להיסטוריה באוניברסיטת ויניפג, ומכיל את אחד מסולואי הגיטרה המוערכים ביותר בכל הזמנים. רוצחים, כובשים ספרדים, נשים מסתוריות ואפילו החרמה של השיר בספרד הפכו את "Cortez The Killer" לקלאסיקה מיידית, שב-2003 גם זכתה לכמה שורות חדשות אותן שר מאז יאנג בהופעות.

במקור שיר של קרייזי הורס, שהפך לשיר של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ב-1970 ונכנס לאלבום "Déjà Vu" ונחשב מאז ליצירת המופת הגדולה ביותר באותו האלבום, ושיר שיאנג מרבה לבצע בהופעות כבר למעלה מ-30 שנה. ניק קייב, פתי סמית, בלאק לייבל סוסייטי והזמר פסנג'ר הם רק חלק מהאמנים שביצעו קאברים לשיר, ולהקת ארקייד פייר אף ביצעה אותו ב-2011 בהופעה חיה עם יאנג עצמו.

רגע לפני שישראל נכנסה אל תוך השחור הזה, היה נדמה שנזכה לשמוע כאן סופסוף את ההמנון הגדול ביותר שיאנג כתב, שכולו אהבה לרוק על שלל ז'אנריו. הפרשנות הפופולרית למילות השיר גורסת כי יאנג חש כי הוא והמוזיקה שלו לא רלוונטיים יותר, אל מול זרמים חדשים של מוזיקת גיטרות ובראשה הפאנק, תוך התייחסות לעובדה שבשלב הזה הביטלס כבר מזמן נעלמו מהשטח ואלביס פרסלי כבר לא בין החיים.

לחן סוחף, מילים פשוטות, ציטוט של מילות השיר במכתב ההתאבדות של קורט קוביין, גרסאות כיסוי מצד אינספור מוזיקאים, התייחסות ישירה בספריו של סטיבן קינג ואפילו הודאה של חברי להקת REM כי להיטם הראשון "The One I Love" הוא ניסיון לכתוב אותו מחדש, סימנו את "Hey Hey My My" כשיר חובה בהופעות של יאנג. אולי יש בו גם הבטחה לעתיד לבוא. אלו לא השנים היפות של הרוקנ'רול, גם לא שלנו למען האמת, אך יש בו תקווה לעתיד טוב יותר ולביקור עתידי של יאנג במחוזותינו, להופעה אחת אחרונה. אולי, מתישהו.

השתתף בהכנת הכתבה: רן אברמסון.