תחבורה ציבורית: נחשו כמה זמן מבררים תלונה

"עולים לתחבורה ציבורית", זוכרים? רק לפני כשנה השקיעו משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מיליוני שקלים בקמפיין (אחד מתוך רבים), שנועד לשכנע אותנו להשאיר את המכונית הפרטית בחניית הבית ולעבור לאוטובוס או לרכבת. אלא שמיליונים לקמפיין הם רק טיפה בים לעומת סכומי העתק (כשלושה מיליארד בשנה) המועברים למפעילי התחבורה הציבורית (רכבת וחברות האוטובוסים), כסובסידיה שמטרתה להפוך את השימוש לנגיש. למשל קווי שירות מכל מקום ולכל מקום ובתעריפים הגיוניים.

הבעיה היא שככל שהכסף גדול, נראה כי התוצאה קטנה. הבעיות מוכרות הרי לכל משתמש קבוע בתחבורה הציבורית בישראל: מפת קווים לא-ממש רלוונטית, אוטובוסים זוחלים, רכבת מאחרת, תדירויות נסיעה נמוכות, צפיפות רבה, וכמובן הפסקת פעילות כמעט מוחלטת בחגים ושבתות. רק מעטים, ובצדק, בוחרים מרצונם לנטוש את המכונית ולעבור לאוטובוס - ולאלה מגיע כנראה צל"ש. עם כל הבעיות האלה למדנו להסתדר בדרכים שונות, אבל לגישה הסלחנית לעיתים בה נוקט משרד התחבורה למפירי ההסכמים, קשה לגלות הבנה. בעיקר כאשר לפניו מונחת תלונה נקודתית אותה קל לוודא באופן כמעט-מיידי.

קחו למשל את קו האוטובוס 625 היוצא פעמיים ביום - 16:45 ו-17:45 - מהתחנה המרכזית בתל אביב ליישוב קדימה שבשרון, ומופעל על-ידי חברת קווים. לפני כשבוע ימים (יום א', 13.7) המתנתי לאוטובוס האמור בצומת רחוב המסגר ורחוב יד חרוצים בתל אביב. ב-17:48 התקרב האוטובוס לתחנה, אך המשיך בנסיעתו מבלי לעצור. זה היה אגב האוטובוס האחרון שיכול היה לאסוף אותי לביתי בסיומו של יום עבודה, ואתם יכולים לתאר לעצמכם את התסכול.

במשרד התחבורה גילו הבנה למכתב התלונה שנשלח מיד, ולאחר יומיים בלבד ענתה לי לימור אוחנה, ראש ענף חקירות ופיקוח, כי "הפניה הועברה להליך של אכיפה מנהלית מול המפעיל. הליך האכיפה המנהלית מתמשך כחצי שנה (ההדגשה לא במקור, צ.ב), משך התהליך נגזר ממערך ההסכמים של משרד התחבורה עם מפעילי תחבורה ציבורית. בתום התהליך נעדכן על החלטת המפקח על התעבורה, במשרד התחבורה, בנושא. בברכת נסיעה נעימה ובטוחה".

נכון, סיפור קטן, לא מאד מעניין או מקורי. אבל חצי שנה לתשובה? חצי שנה לברר תלונה על אוטובוס שלא עצר, לא הגיע או איחר? האחראית לנושא מציינת אמנם כי "אלה ההסכמים", אבל אם כך הדבר, ואין סיבה להאמין שלא, כנראה יש מקום לשנות אותם. ואם חושבים על כך, למה נקבע הסכם הזוי כזה במקור? איזו רלוונטיות תהיה לבירור תלונה אחרי חצי שנה, מי ערב לכך שהנהג האמור עדיין יעבוד שם,

מישהו במשרד התחבורה חייב לקבל החלטה באיזה צד של המקל הוא אוחז: אפשרות אחת, שליח ציבור משלמי המיסים, אלה המממנים את הסובסידיות לתחבורה הציבורית, וככזה גם מפקח על בעלי הזיכיונות להפעלת קווי שירות. אפשרות אחרת: נציג חברות האוטובוסים בממשלה וככזה - עוטף אותן בצמר צמר ובשכבות מגן, ומונע בירור יעיל ומהיר של תלונות. בשתי קצות המקל אי אפשר לאחוז בו זמנית.

במשרד התחבורה אומרים כי ועדת האכיפה מתמודדת עם כמות גדולה מאד של תלונות מדי חודש, ותהליך הבירור מול מפעילות התחבורה הציבורית, הזכאיות לערער פעמיים על החלטות נגדן, מסתיים בדרך כלל תוך שלוש עד ארבעה חודשים בלבד. "בפנייה הסטנדרטית שנשלחה למתלונן מצוין אמנם כי תהליך האכיפה המנהלית כנגד חברת האוטובוסים נמשכת כחצי שנה אולם בפועל, הטיפול ברוב התלונות מסתיים כעבור שלושה חודשים בלבד. צריך לזכור כי מדובר בהליך חקירה לכל דבר הכולל איסוף חומרים, גביית עדויות של כל הגורמים הנוגעים בדבר ומתן זכות ערעור למפעיל על העונש או חומרתו, כך שלמעשה מדובר בפרק זמן סביר של חקירה, לעומת חקירות דומות המתבצעות בכל גוף או ארגון דומה.

"כל תלונה המוגשת למשרד התחבורה מועברת מידית לוועדת אכיפה מנהלית מיוחדת של משרד התחבורה, המתכנסת אחת לחודש ודנה בכל התלונות שהוגשו באותו חודש כנגד מפעילי התחבורה הציבורית. הוועדה בודקת את התלונה לעומקה, כולל ממצאים כמו: ג'י פי אס (מערכת איתור וניווט), מסמכים תומכים וכו' ובמקביל פונה לקבל את התייחסות המפעיל לתלונה. בתום ההליך כאשר כל החומר מונח בפני הוועדה נגזר דינה של התלונה כאשר לאחר מכן עומדת בפני המפעיל זכות לערער על החלטת הוועדה. מכאן, שפרק זמן של שלושה חודשים או ארבעה חודשים לבירור התלונה הוא זמן סביר בהחלט ועומד בכל קריטריון של חקירות דומות".

הערה: תגובת משרד התחבורה הועברה לאחר פרסום הידיעה המקורית