"יש לך דקה לדבר?" צפו בכוכב הרשת העולה
שלמה גבירץ, שעלה מארה"ב, מבקש לשוחח עם עוברים ושבים בתחנה המרכזית בירושלים. עבור התענוג הוא מציע עוגיות. ועל מה מדברים איתו? ישבנו לשיחה קצרה
שלמה גבירץ (65) יושב בקפה בתחנה המרכזית בירושלים עם שלט שעליו כתוב "עולה חדש רוצה לנסות את העברית, יש לך דקה?". עם צלחת עוגיות הוא מחכה שמישהו מעוברי האורח ייגש אליו ויעזור לו להתאמן על העברית שלו.
את השיחה איתנו הוא פותח בבדיחה שהוא נוהג לספר: "נער שנעצר בעקבות נסיעה במהירות 200 קמ"ש אומר לשוטר - 'למה, למה, למה? לא נסעתי מהר מדי'. אז השוטר אומר, ממש צועק - 'אתה צודק. נסעת נמוך מדי'. הבנת? אז למה אני מספר את הבדיחה הזאת? מפני שכל יום, מבוקר ועד לילה, כל אחד שאני פוגש בדרכי ומפתח איתו דיבור ושיחה הוא ממהר, אני לא יכול להתקדם באותו קצב. לפעמים אני מרגיש נטול מוח ואני מפחד שאם לא אזרז את תהליך ההשתלבות אני אאבד את תחושת המציאות".
עוד בחדשות:
הפסקת אש ל-5 שעות: יימשכו סיכולים ממוקדים
'המצור הוא מוות': בעזה לא רוצים הפסקת אש
אתמול (ד') הפך גבירץ לכוכב ברשת, אחרי שפוסט שהעלו לפייסבוק עובדות בתחנה המרכזית צבר אלפי תגובות. אנשים מבקשים מאז להצטלם איתו וללחוץ את ידו. "אנשים חושבים שאם יש לי שלט אני רוצה כסף", הוא אומר בגיחוך ובעברית לא רעה בכלל. "אז כשהם מסתכלים עליי אני מגיש להם את צלחת העוגיות ואז הם מסתכלים שוב על השלט והם באים מתיישבים. אני שואל אותם לאן הם נוסעים ומתי האוטובוס יוצא ולפי זה אני מעריך את הזמן. אני אומר בסדר - יש לך ארבע דקות, אבל בדקה אחת אנשים יכולים לספר לך את סיפור החיים שלהם".
גבירץ נולד בניו יורק, עלה לישראל לפני כחודש משום שלטענתו "ההיסטוריה של עם ישראל היא כאן ולא בברוקלין". יש לו בארץ בת ושתי נכדות. כשהיה קטן למד בישיבה, בשנות ה-60 למד באוניברסיטה העברית וכעת הוא לומד באולפן גם בבוקר וגם בערב. "בבוקר מלמדים אותי עברית גבוהה של עיתונים ובערב הם רוצים ללמד את העברית של הרחוב. אני מעדיף ללמוד את הכול ולהשתמש בזה לפי המקום שאני נמצא בו. את הכול אני רושם במחברת. זכר ונקבה בעברית גורם לי להתבלבל".
על השאלה מהיכן הגיע הרעיון, הוא מספר: "אני מלמד איך לגלות מה אתה עושה הכי טוב, מה השוק רוצה ואיך להתאים את עצמך למה שהוא רוצה. חשבתי על מה אני עושה הכי טוב וזה לשוחח עם אנשים. אני יודע שאנשים רוצים לעזור לעולים חדשים, אוהבים מאוד לשוחח איתם וגם מחפשים מה לעשות בזמן הפנוי שלהם עד שהאוטובוס
יגיע". במקום הקבוע שלו הוא פוגש מגוון (את המילה הזאת הוא רושם במחברתו) של אנשים מהחברה הישראלית, כולל "מנכ"ל מהרצליה שיש לו נהג. אני מדבר איתם על אומנות, על המשפחה שלהם ועל כל נושא שבעולם".
"אני מדבר איתם על הכול. פעם אחת התיישבה כאן אישה, אני לא יודע ערבית, אבל אמרתי את הביטוי 'שוואיה שוואיה' אז היא אמרה לי - אני לא אוהבת להשתמש בביטויים ערביים. אישה אחרת התיישבה כאן ביום ההולדת שלה, היא עשתה את דרכה לכותל. היא סיפרה לי שהיא רוצה לתלות על הגב שלה פתק שבו היא מבקשת מהנשים האחרות שלא יפריעו לה להתפלל ויבקשו ממנה לפנות את מקומה כי היא רוצה לקרוא את כל התהילים. אז היא כתבה פתק - 'זה יום הולדתי, בבקשה אל תעירו לי על בחירתי לקרוא את כל התהילים'. אני אמרתי לה שזה לא טוב, וכתבתי לה פתק חדש שבו נכתב: 'אישה יקרה, זה יום ההולדת שלי ואני רוצה לברך אותך. אם את רוצה לדבר איתי אשמח לעשות זאת כשאסיים להתפלל'".
לפנייה לכתב/ת 
