הנשק בקצה המחר

במהלך ההיסטוריה העקובה מדם של מלחמות המין האנושי, פריצות מדעיות ופיתוחים טכנולוגיים היוו גורם משמעותי שהכריע מאבקים רבים. החל מהמצאת המרכבה והקשת, דרך אבק השריפה והטנקים המגושמים של מלחמת העולם הראשונה ועד פצצת האטום. גם בימים טרופים אלו, אנו יכולים לראות כיצד "כיפת הברזל" שינתה לחלוטין את שדה הקרב רווי נשק התלול מסלול, אשר היווה נקודת תורפה של מדינת ישראל לפחות שלושה עשורים.

סוכנויות מחקר ופיתוח צבאיות בכל העולם שוקדות על פיתוח טכנולוגיות שיהפכו את שדה הקרב העתידי לקטלני ומתוחכם הרבה יותר, ודומה באופן מפתיע לחזונות הקודרים שמוצגים בסרטים וספרי מדע בדיוני. אהחלטנו להרכיב רשימה קצרה של טכנולוגיות שמפותחות בימים אלו ממש, אשר להן הפוטנציאל לחולל מהפכה במלחמות של מחר.

ראוי לציין שזו אינה משימה פשוטה: ראשית, האופי של שדה הקרב העתידי משתנה תכופות, ותלוי מאוד באופי העימות שיתפתח. כך למשל, טכנולוגיות הרסניות בקנה מידה רחב יתאימו לעימות עתידי בין מעצמות כגון סין וארה"ב, אולם לא יתאימו לעימותים אורבניים בקנה מידה קטן, כגון אלו אליהם מתכונן צה"ל. שנית, המידע המוצג כאן הינו כזה שסוכנויות המחקר הצבאיות בחרו לשתף עם הציבור, וברור שקיימים כלי משחית רבים שמפותחים במחשכים, ויש לקוות, לטובת האנושות, לא יראו אור לעולם.

עלייתו של חייל-העל

נדמה שכל הרכיבים במתכון ליצירתו של חייל-על בסגנון "איש-הברזל" כבר קיימים, ורק חסר החזון שיאחד אותם לכלל מוצר שלם. לא מדובר בפנטזיה של מעריצי קומיקס חולמניים, אלא במציאות שקורמת עור וגידים בימים אלו ממש. בנאום לעיתונות מתחילת השנה, רמז הנשיא אובמה כי ארה"ב אכן עובדת על "איש-ברזל", אולם מיד סייג את עצמו וקבע "לא באמת.. אולי... זה מסווג". מה שנתפס כבדיחה מהר מאוד התברר כמציאות: דיווח של הוול-סטריט ג'ורנל מתחילת החודש ציין כי הצבא האמריקני מגייס כישרונות במסגרת "פרוייקט "Talos- Tactical Assault Light Operator Suit – "חליפת סער טקטית קלה". בין השאר, לפרויקט יצורפו אולפני פעלולים הוליוודיים שהיו אחראים לעיצובם של גיבורי-על טכנולוגיים כגון רובוקופ ואיירון-מן.

כיצד יראה איש הברזל האמריקני? ניתן לחשוב על מספר מרכיבים. ראשית, מזה מספר עשורים מהנדסים צבאיים מנסים לייצר חליפת שלד ברזל חיצוני שיתמוך בחייל הלוחם: שלד חיצוני, או Exoskeleton. שלד שכזה יוכל למגן את החייל מפני פגיעות, וכן להגביר משמעותית את כוחו הפיזי, וכך לסייע לו בהרמה של משאות כבדים בשדה הקרב מבלי להתעייף. בנוסף כך, חיילי- על יהיו מצוידים ברכיבים זעירים שינטרו את בריאותם, חליפות הסוואה שיהפכו אותם לכמעט-בלתי נראים, ועדשות מגע לראיית-חום ולילה. לא מדובר בפנטזיות, אלא בפרויקטים שמפותחים בימים אלו ממש.

אז חייל-העל העתידי יהיה נייד, חזק ובלתי נראה, אולם הוא יהיה זקוק גם לכוח אש משמעותי. אפשרות אחת הינה לצייד אותו בנשק מדויק במיוחד. כך למשל, סוכנות המחקר האמריקנית DARPA מפתחת קליעי צלפים שיפעלו כמו טילים מתבייתים, בעלי יכולת לפגוע במטרה גם ללא כיוון מדויק, ואף להתגבר על תנאים משבשים כגון מזג אוויר ותנועה של המטרה. אופציה נוספת הינה מערכת נשק שתוכל לירות מעבר לפינות וכך לשמור על ביטחון החייל. נשק אפשרי אשר יתכן ויכיל את כל התכונות הללו יכול להיות ה- XM25, שאולי יהיה מוכר לשחקני משחק הוידאו "באטלפילד 4". אופציה אחרת הינה לחמש את החייל עם כוח אש רב. אפשרות זו מתממשת בנשקי ה- Metal storm, מערכת ירי ניסיונית אלקטרונית ללא חלקים נעים, מלבד הקליעים, שמסוגלת לייצר קצב אש כמעט דמיוני.

תותחים אלקטרומגנטיים

מאז המצאת לוחמת אבק השריפה והתותחים, מהנדסים ניסו לבנות תותחים גדולים יותר וקטלניים יותר. המפורסמים שבהם היו "תותח הצאר" הרוסי, ה- Mallet Mortar האנגלי, מרגמה מפלצתית שנבנתה במלחמת קרים במאה ה-19 אולם מעולם לא נוסתה בקרב, ו"שורר גוסטב" הגרמני, תותח-העל המבצעי הגדול ביותר שנבנה אי פעם, אשר נועד לפרוץ את קו מאז'ינו במהלך מלחמת העולם השנייה. התפתחות הטילים והנשק המדויק עמעמו מעט את תהילת הארטילריה- "מלכת הקרב", אולם לזו עדיין צפוי תפקיד חשוב במלחמות העתיד.

תותח אימתני שצפוי להשתלב בשנים הקרובות ביכולות הצבאיות האמריקניות הינו ה- Railgun, "תותח המסילה". מדובר בתותח שישתמש בהנעה אלקטרומגנטית במקום חומר נפץ על מנת להדוף את הפגז, מה שיהפוך אותו ליעיל, מהיר ובעל טווח גדול יותר מכל תותח אחר המבוסס על חומר נפץ. תותח המסילה צפוי להשתלב בצי האמריקני וכן בצבא היבשה בשנים הקרובות, ובעל שימושים רבים, החל מפגיעה במטרות קרקעיות ועד השמדת נשק תלול מסלול במעופו- בדומה לכיפת ברזל.

פרויקט אימתני נוסף, גם הוא מפותח על ידי DARPA, הינה מערכת ה- MAHEM, "תחמושת מגנטית הידרו-דינמית נפיצה". הרעיון הוא להשתמש באנרגיה אלקטרומגנטית רבת-עוצמה שתאפשר יצירה של זרנוקי מתכת נוזלית, שיוכלו לחדור דרך שריון. למעשה, מדובר בהתגשמות חזונו של סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק, שבספרו מ-1955 "Earthlight" חזה נשק שכזה, אותו תיאר כ"חרוטי אור" שמשמשים כנשק בלוחמה בין ספינות ותחנות חלל.

לוחמת חלל

מאז שיגור הלוויין ספוטניק ופתיחת "המירוץ לחלל", הוגים צבאיים נושאים את עיניהם אל מחוץ לאטמוספירה ולכוכבים, בשאיפה להעביר את שדה הקרב העתידי אל החלל. הרעיון המפורסם ביותר בהקשר זה הינה כנראה "יוזמת ההגנה האסטרטגית", או בשמה הפופולרי "מלחמת הכוכבים", יוזמתו של הנשיא רייגן בשנות ה-80 ליצור מערכת הגנה מפני טילים בין-יבשתיים באמצעות לוויינים המצוידים בנשקי לייזר. כיום, "אמנת החלל החיצון" מגבילה הצבה של נשק גרעיני או נשק להשמדה המונית במסלול סביב כדור הארץ, אולם מדינות רבות עדיין מנסות לחקור את "הגבול הסופי" כמימד נוסף בשדה הקרב העתידי. בין השאר נבחנים רעיונות כגון נשק נגד לוויינים או נשק מבוסס לוויינים, בסיסי טילים על הירח וטכנולוגיה שתאפשר הסטה של אסטרואידים ממסלולם לפגיעה במטרות על פני כדור הארץ.

בעוד שחלק מהרעיונות שלעיל נשמעים מופרכים, אחד הרעיונות המאיימים והסבירים יותר לביצוע הינו הצבה של נשק המחומש ב"פעימה אלקטרו-מגנטית" (EMP), שתאפשר שיתוק של מערכות אלקטרוניות סביב כדור הארץ ולמעשה תעוור כל מדינה המשתמשת בלוויינים. לחילופין, נשק אלקטרו-מגנטי יכול לשמש גם לתקיפות כירורגיות על מנת לשתק מדינות ספציפיות, ערים או מרכזי פיקוד ושליטה. בשנים האחרונות התגברו דיווחים שונות על יכולות שכאלו שנמצאות בידי מדינות כגון סין וצפון קוריאה.

פגיעה בכל מקום, בכל זמן, במהירות-על

מאז הפצצת לונדון ב"נשק הסודי של היטלר", טילי ה- V-2 הידועים לשמצה, הפכו הטילים ארוכי הטווח לאחד מכלי המשחית המשמעותיים ביותר בלוחמה המודרנית. במהלך המלחמה הקרה, הטילים הבין-יבשתיים, יחד עם צוללות הטילים והמפציצים הבין-יבשתיים, היו חלק מ"המשולש הגרעיני", השילוש הלא קדוש של נשקים בעלי יכולת הנשיאה של ראש נפץ גרעיני, כלי משחית אשר נשאו עימם את זרעי חורבן הציביליזציה. כיום, טילי שיוט בין-יבשתיים מהווים נשק-על ששמור רק למועדון מצומצם של מדינות בעולם, ביניהן ארה"ב, רוסיה, הודו, סין ואולי עוד מדינה קטנה במזרח התיכון.

לטילי שיוט ארוכי טווח יש גם חסרונות, הבולט שבהם הינו איטיותם היחסית. לשם כך פותחו בשנים האחרונות טילי-שיוט על קוליים, כמו למשל ה- BrahMos הרוסי/הודי, וה- CJ-10 הסיני, המעט איטי יותר אולם בעל טווח גדול בהרבה.

הרצון לפגוע בכל מקום ובכל זמן ובמהירות המקסימלית, הובילו את סוכנויות המחקר הצבאיות האמריקניות להקים את תכנית ה- "פגיעה גלובלית מידית" (Prompt Global Strike). התכנית תסייע לפגוע במטרות במהירות מידית, כגון יעדי טרור בעלי זמן חיות קצר או אפילו בתרחיש של פגיעת מנע בשיגור גרעיני. במסגרת התוכנית ישולבו אמצעים כגון טילי שיוט על קוליים המשוגרים מצוללות, טילים על קוליים כגון ה- X-51 תוצרת בואינג ו"היפר-קוליים" כגון ה"פאלקון" של נאסא, וטילים שישוגרו מפלטפורמות שיוצבו בחלל.