ואהבת לאויבך כמוך

מרוב נתונים לא רואים את הפשע

זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת מטות

חשבונאות של רוע

"וַיֹּ֥אמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וְחָצִ֙יתָ֙ אֶת־הַמַּלְק֔וֹחַ בֵּ֚ין תֹּפְשֵׂ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַיֹּצְאִ֖ים לַצָּבָ֑א וּבֵ֖ין כָּל־הָעֵדָֽה: וַהֲרֵמֹתָ֨ מֶ֜כֶס ליהוה מֵאֵ֞ת אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים לַצָּבָ֔א אֶחָ֣ד נֶ֔פֶשׁ מֵחֲמֵ֖שׁ הַמֵּא֑וֹת מִן־הָאָדָם֙ וּמִן־הַבָּקָ֔ר וּמִן־הַחֲמֹרִ֖ים וּמִן־הַצֹּֽאן ... וּמִמַּחֲצִ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל תִּקַּ֣ח אֶחָ֣ד אָחֻ֣ז מִן־הַחֲמִשִּׁ֗ים מִן־הָאָדָ֧ם מִן־הַבָּקָ֛ר מִן־הַחֲמֹרִ֥ים וּמִן־הַצֹּ֖אן מִכָּל־הַבְּהֵמָ֑ה וְנָתַתָּ֤ה אֹתָם֙ לַלְוִיִּ֔ם שֹׁמְרֵ֕י מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן יהוה: וַיְהִי֙ הַמַּלְק֔וֹחַ ... מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר כָּל־נֶ֕פֶשׁ שְׁנַ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים אָֽלֶף... וַתְּהִי֙ הַֽמֶּחֱצָ֔ה חֵ֕לֶק הַיֹּצְאִ֖ים בַּצָּבָ֑א ... וְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וּמִכְסָם֙ לַֽיהוה שְׁנַ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים נָֽפֶשׁ: וּמִֽמַּחֲצִ֖ית בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ חָצָ֣ה מֹשֶׁ֔ה מִן־הָאֲנָשִׁ֖ים הַצֹּבְאִֽים: וְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף: וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִמַּחֲצִ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הָֽאָחֻז֙ אֶחָ֣ד מִן־הַחֲמִשִּׁ֔ים מִן־הָאָדָ֖ם וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם לַלְוִיִּ֗ם שֹֽׁמְרֵי֙ מִשְׁמֶ֙רֶת֙ מִשְׁכַּ֣ן יהוה"  (במדבר לא ז-מז).

מי אתם המדינים?  

קרא לי בשמותיי האמיתיים  

(...)

אני שפירית העוברת מטמורפוזה / על פני הנהר /

ואני הציפור, שנוחתת לבלוע את השפירית /

אני הצפרדע ששוחה באושר / במים הזכים של הבריכה /

אני נחש הדשא / שמאכיל את עצמו בשקט בצפרדע /

אני הילד באוגנדה, כולי עור ועצמות / הרגליים שלי דקות כמו מקלות במבוק /

אני סוחר הנשק / המוכר נשק קטלני לאוגנדה /

אני הילדה בת ה-12 / פליטה על סירה קטנה, שזרקה עצמה ללב האוקיינוס / לאחר שנאנסה על ידי פיראט הים /

ואני הוא הפיראט / ליבי עדיין אינו מסוגל לראות ולאהוב

(...)

אנא קרא לי בשמותיי האמיתיים / כדי שאוכל להתעורר / ואת דלת ליבי / אפשר יהיה להשאיר פתוחה לרווחה / דלת החמלה

השיר לא עוסק בהצעת סליחה לפושעים או בגילויי רחמים כלפיהם. המשנה הרוחנית שלו תובענית ומהפכנית הרבה יותר, ולפיה החמלה תלויה ביכולתו של כל אחד מאתנו להבין באמת ולעומק שהוא יכול היה להיות הכל - אבל ממש הכל: האונס והנאנסת, הרוצח והנרצח, המחבל וקורבנו.

אני מדיינית, כולנו מדינים

גדולתה של התורה גם בכך שהיא חושפת את הפנים האנושיות של גיבוריה. התורה חושפת אותנו במערומינו - לא על מנת לביישנו, חלילה, אלא על מנת לספר לנו ש"זה כל האדם", שאנחנו כולנו ממש ורק בני אדם.

ובבית המדרש של הטוקבקים

השבוע, בנסיעתי מהעבודה הביתה, ברכבת הקלה והצפופה משהו, ישבה מולי אישה צעירה ומרשימה שהסתכלה עלי לרגע ואמרה במבטא צרפתי כבד: "יש לך מטבע של 10 שקלים ליד הרגל".