מלחמת אין ברירה
בלי הכניסה הקרקעית לטיפול במפלצת המנהרות היינו חוטפים בגדול בהמשך, ואם יש נפגעים - זה לא מוצדק פחות. בשטח ניכרת היסטריה אצל חמאס, אבל מוושינגטון אולי מאותתים: יש לכם פחות זמן משחשבתם
ביצועי כיפת ברזל יצרו רושם מוטעה שמערכת "צוק איתן" היא מלחמת ברירה. אפשר איתה ואפשר בלעדיה, היו שחשבו, מפני שהנזק בצדנו מינימלי וכמעט אין נפגעים, ולכן גם אם המבצע לא יצליח - לא נורא - מחר יהיה עוד מבצע. האמת היא שהמערכה והמתקפה הקרקעית ברצועה שצה"ל פתח בה אתמול הם מלחמת אין ברירה. וגם אם היא גובה קורבנות, זה לא הופך אותה למוצדקת פחות.
מדינת ישראל לא יכולה הייתה להרשות לעצמה מצב שבו מערך שיגור הרקטות ברצועת עזה ומערכת מנהרות התקיפה חוצות הגדר ימשיך להתפתח. זו מפלצת שאחרת הייתה תובעת קורבנות במספרים גדולים בעתיד - לא רק בקרב יישובי עוטף עזה אלא בכל אזור הדרום והמרכז, ובסופו של דבר הייתה מתלכדת עם האיום בסיני. הרובה החמאסי שתלוי על הקיר ביוני-יולי 2014 היה יורה פגזים ורקטות ופשיטות הרג וחטיפה ביוני-יולי 2015.
לעת עתה, המתקפה הקרקעית מתנהלת כצפוי וכמעט ללא תקלות. דומה מאוד לאופן שבו התנהלו הדברים בעת המתקפה הקרקעית במבצע עופרת יצוקה. פעילי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, כששמעו את נהם המנועים של הטנקים, הנגמ"שים ודחפורי ה-D9 ברחו. כמו במבצע עופרת יצוקה לפני חמש שנים, מסך האש שצה"ל גלגל לפני הכוחות הנכנסים במשולב עם מסך עשן, מנע מחמאס, גם אם רצה, מלנצל את טילי הנ"ט שלהם ואת המטענים המופעלים מרחוק.
זו טקטיקה ידועה של ארגוני גרילה ש"נעלמים" לנוכח אויב עדיף אך צצים סביבו ברגע שהוא נעצר. אז הוא הופך מבחינתם למטרה נייחת שקל לפגוע בה. עדיין לא הגענו לשלב הזה אבל הוא יגיע.
בינתיים אפשר להבחין בהיסטריה לא קטנה. לא רק בקרב האזרחים העזתים הלא-לוחמים, אלא גם מהודעות חמאס נודפות פניקה ומצוקה. עם זאת, ההנהגה המדינית של חמאס מנסה למנף מדינית את כניסת צה"ל כדי להחליף את המתווך בהפסקת האש העתידית. הם רוצים להיפטר מהמתווך המצרי שעוין להם בגלוי ולהביא במקומו את הקטארים ואת ארדואן, אבל המהלך הזה לא יצלח. גם ישראל וגם אבו מאזן, גם המצרים וגם הליגה הערבית לא יאפשרו את התרגיל.
מי שבאמת מעצבן הוא הממשל בוושינגטון. ליתר דיוק, מחלקת המדינה והעומד בראשה, ג'ון קרי. האזהרות שהוא מעביר לישראל וההתבטאויות של דוברת מחלקת המדינה לנוכח המתקפה הקרקעית של ישראל עושות רושם כאילו קרי מנסה לסגור חשבון עם נתניהו על כישלון המשא ומתן עם אבו מאזן שהוא יזם וניהל בלא הצלחה. הבעיה היא שארה"ב היא זו שנותנת את הטון במחנה המערבי, ואם וושינגטון נוזפת בישראל על שאינה מגלה זהירות מספקת לגבי חיי אזרחים פלסטינים, ומתרה בישראל שלא תפעל ברצועה מעבר לאיתור מנהרות - מה יגידו באוסלו, בשטוקהולם, בפריז ובברלין.
הקולות שנשמעו אתמול מוושינגטון עשויים להעיד שלרשות ישראל עומד חלון זמן קטן ממה שחשבו תחילה להשלמת המבצע
הקרקעי ואת איתור המנהרות. הלגיטימציה הבינלאומית והאזורית (מצרים וירדן) ישנה, אבל היא מתכלה במהירות רבה ואינה שמורה לנו לימים רבים.
הציבור הישראלי, לעומת זאת, מגלה אורך רוח, חוסן, וכל מה שהנהגה מדינית וצבאית יכולה לצפות להם. החדירה באמצעות מנהרה שביצע חמאס אור ליום חמישי המחישה גם למי שהיה ספקן שמתקפה קרקעית אינה לוקסוס אלא כורח. אבל צריך לדעת: אורך הרוח של הציבור בישראל עומד ביחס הפוך לכמות הנפגעים. אין מבצע צבאי בלי נפגעים והציבור בישראל יודע את זה. ובכל זאת, הרגש לעתים גובר על החשיבה הריאליסטית והרציונלית, בעיקר אם הנפגעים הם מאש כוחותינו.
עד כה, בבוקר הראשון למתקפה הקרקעית אין חדשות שלא צפינו מרצועת עזה, וטוב שכך כדי שהמשימה תושלם. נחוצה פעולה איטית, זהירה ונחושה, שבה ייפגעו מחבלים. זה מה שקורה כעת ונקווה שכך יימשך.
לפנייה לכתב/ת 
