חופש באזעקות: האם אפשר להשאיר את הילדים לבד?

היום (ב') נגמר המחזור הראשון של הקייטנות ברחבי הארץ, וילדים רבים ישארו ללא מסגרת חינוכית. אותם ילדים יצטרפו לאלו שהקייטנה שלהם בוטלה בשל המצב הבטחוני, ולאלו שמראש החליטו לא להירשם לקייטנה. בימים כתיקונם הילדים נהנים מהחופש ומהעצמאות, אבל עתה עליהם להתמודד גם עם אזעקות שמגיעות במפתיע ועם חרדות שלהם ושל הוריהם. אז מה עושים? איך משאירים ילדים לבד ויוצאים לעבודה? איך מתמודדים עם הפחדים ועם תחושת אי הוודאות? שאלנו עבורכם מספר מומחים את השאלות שבוערות בכולנו.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

מבצע "צוק איתן" - ההתמודדות עם הילדים:

מצב מלחמה: איך להסביר את המצב לילדים?

• להקל על הפחד: המלצות למשחקים שאפשר לקחת לממ"ד
  

איך תדעו אם הילד יכול להישאר לבד?

על פי ארגון "בטרם", החל מגיל תשע עד 11 ניתן להשאיר ילדים לבד עד שעתיים, ומגיל 12-14 ניתן להשאירם לפרקי זמן ארוכים יותר. אולם, במצב הביטחוני שקיים היום במרבית האזורים בארץ חשוב לבחון בקפידה מספר היבטים נוספים מלבד גילו של הילד, כגון מוכנותו הרגשית להישאר לבד לאור המצב, האזור בו הוא גר (האם מדובר באזור שקט יחסית או לא), משך הזמן שיש כדי להגיע למרחב מוגן וכדומה.

כמו כן, חשוב להכין את המרחב המוגן, לפנות מבעוד מועד את הדרך אליו ממכשולים ולוודא כי המרחב הוא ללא חפצים העלולים ליפול ולסכן את הילדים. גם בעת רגיעה וגם בעת חירום, כשיוצאים מהבית יש להשאירו ללא מפגעים בטיחותיים, להשאיר לילדים מספר טלפון שבו אנחנו זמינים ומספרי טלפון חשובים לקריאות חירום במקום בולט.

"אם ילד לא רוצה להשאר לבד בימים אלו, לא כדאי לעשות זאת בכוח", קובעת גוטמן. "כשילד אומר 'אני לא מסוגל', זה לא הזמן לאתגר אותו. אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. יש הרבה הורים שמתארגנים ביחד ועושים קייטנת הורים, כשבכל פעם הורה אחר לא הולך לעבודה, מארח כמה ילדים ומפעיל אותם.

"בכל מקרה, חשוב שלא להתעלם מבקשת הילד. במצב מלחמה אני לא מקבלת טענות שהילד עושה מניפולציות, מנצל את המצב או מתפנק מדי. צריך לזכור שגם אנחנו המבוגרים כל היום עם תקשורת פתוחה, והילדים - להבדיל מאתנו - הם צופים מעולים אבל פרשנים גרועים. אם אנחנו כל היום מגיבים בזעזוע למה שקורה, ואחרי זה מצפים מהם להשאר לבד, אין הלימה בין הדברים".

"צריך לעשות הערכת מצב: אם אפשר לקחת את הילד אתנו לעבודה או לדאוג שיהיה עם מבוגר תוך קרבה נסבלת, אז ללכת על זה", מוסיף סגל-קינר. "כרגע זה לא זמן לעבודה על פחדים ועצמאות. אבל אם הפתרונות האלו בלתי אפשריים, ניתן לשאול את הילד מה יעזור לו. לפעמים לילדים יש רעיונות שאנחנו לא מסוגלים לדמיין, כמו לקבוע להתקשר בשעות מסויימות או להשאיר את הטלפון זמין גם אם בדרך כלל בעבודה הוא לא זמין, למצוא מבוגר טלפוני לשעת חירום. אם עדיין הילד מתעקש, אפשר לנסות לתרגל אזעקה כמו בבית ספר ולתרגל את ההנחיות של פיקוד העורף. לדבר לצד השכלי של הילד, עם אינפורמציה וריטואל שהוא מרגיע".

איך יכולים ההורים להתמודד עם החרדה שלהם לילד שנשאר לבדו?

"נדמה את המצב למתבגר בן 17, שבמצב נורמלי נוסע לאילת עם חברים", מתאר סגל-קינר. "להורים אין מושג מה יקרה שם והם מאוד דואגים. האם בגלל זה ימנעו ממנו לנסוע? האם יסמכו עליו בעיניים עצומות? התשובה הנכונה היא שמוצאים דרך מגשרת.

"המצב כרגע הוא אותו דבר. יכולת ההתמודדות היא פועל יוצא של טיב האינטראקציה בין ההורים לילד ושל הכוחות הפנימיים. עם זאת, צריך לזכור שיש פה את המימד האנושי. המצב עצמו לא נורמלי ואנחנו מצפים מעצמנו להתנהג נורמלי. החרדה היא לא כל כך גרועה, והתפקיד שלה הוא לשמור עלינו ולהגן על הקיום שלנו. החרדה היא טבעית".

"כדאי לזכור שהורה שצריך לנסוע לעבודה נמצא בסיכון יותר מאשר ילד שנמצא בבית עם ממ"ד", מוסיפה בר-אפטר. "לפעמים לבד יכול להיות הכי בטוח, בעיקר אם הילד רוצה ויש הכנה מתאימה. זו יכולה להיות חוויה מעצימה עבור הילד. כשעושים במצב הנוכחי הערכת סיכונים, של כמה בתים נפגעו ביחס לכמות הטילים, מבינים ריאלית שזה סיכון מינימלי. אמנם אין אפס סיכון, אבל לא כדאי לתת לחרדה לצבוע הכל".

עם איזה פחדים מתמודדים הילדים?

"ילדים חוששים שלא יספיקו להגיע בזמן למרחב מוגן, וכדי להקל עליהם אפשר להיעזר ברציונלי", מסבירה בר-אפטר. "כשמדובר באזורים מרוחקים יותר, לספור ביחד דקה וחצי. כשסופרים את השניות, זה כבר לא נראה מעט זמן ומפחית חרדה. כדי להתמודד טוב יותר עם הפחדים, צריך לשים לב שהילד לא צופה כל הזמן בחדשות, לדאוג להפעלות, פעילות גופנית או יצירה. להעסיק אותם ככל האפשר. גם כשהם לבד, הם יכולים להכין חבילות שי לחיילים, לקפוץ על חבל בבית או ליצור משהו. כדאי לבנות סדר יום ולשמור עליו. ליצור שגרה גם במצב לא שגרתי".

"הילדים דואגים להורים שלהם שיוצאים לעבודה עם שאלות כמו 'האם יש לך מרחב מוגן מספיק קרוב? מה קורה אם תהיה אזעקה כשאתה באמצע נסיעה? מה יהיה אם לא אצליח להשיג אותך בטלפון?", מוסיפה גוטמן. "על ההורים לתת תשובה של הדברים כמו שהם. לספר איפה בדיוק המרחב המוגן הכי קרוב, להסביר מה עושים בזמן נסיעה. חשוב ליצור בתוך מצב אי הוודאות תחושה מסויימת של וודאות ושליטה".

מתי פחד לגיטימי הופך לחרדה של ממש?

"ישנם ילדים, בעיקר באזור הדרום, שמבקשים לישון עם ההורים, שההורים יהיו איתם בזמן מקלחת, להשאיר דלת פתוחה בשירותים. אלה פעילויות שוברות שגרה באופן אגרסיבי", אומרת בר-אפטר. "כרגע זה לא זמן לחנך אלא להרגיע, להיות גמישים ןלאפשר שבירת שגרה, אבל חשוב לתחום את זה בזמן. להגיד לילד 'זה מצב יוצא דופן ואנחנו מתנהגים באופן יוצא דופן וכשהמצב ישתפר נחזור לשגרה'.

"במקביל כדאי להתחיל לעבוד עם הילד כדי לחזור ולשלוט בחרדה במקום שהחרדה תנהל אותו. אם הילד מספיק גדול אפשר לעבוד על סטטיסטיקות שמוכיחות שיחסית בטוח פה, או להתמקד בכל זאת בפעולות שגרתיות בטוחות. כשהילד מבטא פחד להעניק לו הרבה חום, ביטחון וחיבוקים".

"אנו בוחנים חרדה לפי שני פרמטרים: סבל ותפקוד", מוסיף סגל-קינר. "אפשר לזהות ילד חרד כשהוא לא מתפקד או שחלה הרעה בכל המובנים: לא ישן, לא אוכל, לא נפגש עם חברים, נמנע מפעילויות שעשה ונהנה מהן יחסית וזה נמשך לאורך תקופה ולא משתפר. הפרמטר של סבל בא לילד ביטוי במחשבות טורדניות ובשאלות בלתי פוסקות כמו 'מה יהיה עם כיפת ברזל לא תתפקד?' או כשהילד נכנס ללופ מחשבתי שגורם סבל ומצוקה. במצב כזה כדאי לפנות לעזרה מקצועית. מרכזי ת.ל.מ הם מרכזי חוסן ארציים ואפשר להתקשר ולקבל ייעוץ טלפוני. במקרה הצורך יש נוהל חרדה, שמוכר דרך הביטוח הלאומי".

מה חשוב להעביר לילד שנשאר לבד בבית?

"מומלץ לתרגל על יבש ולעשות חזרות על מה עושים במקרה של אזעקה", קובעת בר-אפטר.

"לאן הולכים, כמה זמן יש לנו להגיע למרחב המוגן, לקחת טלפון כדי להתקשר להורה או למישהו קרוב".

"הכי חשוב לוודא שהם יודעים איפה עליהם להיות בזמן אזעקה ומרגישים מספיק בטוחים לגשת לשם בעצמם", מוסיפה גוטמן. "כדאי שיהיה להם טלפון של שכנים שנמצאים בבית או מבוגר מוכר אחר שגר קרוב ויכול להגיע בטווח של כמה דקות או לקחת את הילד אלין במקרה הצורך. רצוי לארגן עבורם אוכל ומים, כדי שאם יהיה צורך או שיעדיפו להשאר בממ"ד, יוכלו לקחת איתם בקלות. ולזכור שאם ילד מתקשר ומבקש מההורים לחזור, לא להגיד מיד 'אי אפשר', אלא לחשוב על פתרון אפשרי. אנחנו כרגע הדבר היחיד שהם יכולים לסמוך עליו".