הגבול שבין חיזור להטרדה מינית במשרד

קו עדין עובר בין הרומנטיקה לתחום הפלילי. החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי מערכת יחסים בין עובדים שביניהם מתקיימים יחסי מרות, עשויה להיחשב כהטרדה מינית שתכלול הטלת סנקציות פליליות על העובד הבכיר, גם אם נעשתה בהסכמה ואף ביוזמת הצד הכפוף למרות.

כתבות נוספות בערוץ הקריירה

>> מחבקים את הדרום: דווקא עכשיו - רוכשים מעסקים בדרום

>> "צוק איתן" - מדריך לזכויות שלכם

החוק הפלילי יוצא מנקודת הנחה כי עובדת אינה מצויה במקום בו היא יכולה לדחות ולא להיענות לחיזורים שמפעיל עליה המעסיק, הנהנה משליטה על עתידה המקצועי והכלכלי. החוק נועד למנוע מראש מערכות יחסים המבוססות על תלות, כפיפות והטלת מרות.

בתי המשפט אינם מסתפקים בחוק המחמיר ובוחרים פעמים רבות להחמיר עוד יותר. היגיון זה מתנגש לעתים עם טבע האדם ועם טבען של מערכות היחסים. התנגשות זו היא שיוצרת, בחלק מן המקרים, את הבסיס לאירועים המדווחים מעת לעת בתקשורת, אודות המחיר הכבד שנאלצים בכירים לשלם בויתור על משרות בכירות, כמו גם פגיעה במוניטין שצברו במהלך השנים.

בפרשה שהגיעה עד לבית הדין הארצי לעבודה נדון עניינם של מנהל ועובדת, שניהלו רומן ובמרוצת הזמן אף התגרשו מבני זוגם. בהמשך הסתיים הקשר בין המנהל לעובדת והמנהל פתח במערכת יחסים חדשה עם עובדת אחרת במשרד, לה אף נישא בסופו של דבר. בעקבות זאת, הגישה העובדת הראשונה תביעה בגין הטרדה מינית עקב ניצול יחסי מרות.

במסגרת פסק הדין קבע בית הדין לעבודה כי מקום העבודה מורכב מבני אדם ומטבע הדברים במסגרת זאת מתפתחים גם קשרים אישיים ולעתים אינטימיים, שאף מבשילים לכדי הקמת בית משותף. אולם, באותה נשימה בית הדין ציין כי על מערכת המשפט להקפיד כי משקיימים יחסי המרות לא יעשה שימוש בלתי ראוי והם לא ינוצלו להשגת הסכמות שאינן נובעות מרצון אמיתי.

על בסיס הנחות אלה, קבע בית הדין כי החוק הציב נורמות התנהגות ראויות שמטרתן להחמיר במקום בו קיימת מערכת יחסים אשר מעצם טבעה מועדת לניצול. בית הדין קבע כי יש לפרש את המושג "מרות" בהרחבה ולהחילו גם על מי שאינו המנהל הישיר של העובדת, כל עוד יש לו השפעה ישירה על תחום עבודתה ועתידה.

עוד נקבע כי ככל שקיים לבעל מרות קשר אישי עם מי שכפוף לו, עליו לתת גילוי נאות על מערכת היחסים בפני מנהליו כדי שלא לפעול בניגוד לעקרונות החוק למניעת הטרדה מינית.

גם אם היוזמה אינה שלו - הבכיר ייחשב למנצל

בית הדין יוצא מנקודת הנחה שפעולת ההסכמה של הצד הכפוף, נעשית לעתים מתוך ידיעת מעמדו והשפעתו של הבכיר ועקב החשש מתוצאות הסירוב. יתרה מזאת, גם אם היוזמה למערכת היחסים היא של הצד הכפוף, עדיין תחול עליו חזקת הניצול, גם אם הצד הבכיר רק נעתר לה.

העקרונות שנקבעו בפסיקה בדבר חזקת הניצול, רלוונטיים לכל מערכות היחסים וגם ליחסים של בני אותו מין. דוגמה למקרה של ניצול יחסי מרות היה בהרשעתו של הרב מוטי אלון במעשים מגונים תוך שימוש בכוח, כאשר במסגרת גזר הדין נלקחה בחשבון גם העובדה כי המעשים בוצעו תוך ניצול לרעה של כוחו של הרב אלון כדמות משפיעה וכריזמטית.

למרות שבפסק הדין האמור לא הייתה התבטאות ישירה בנוגע לחזקת הניצול, הקביעה כי מדובר בדמות משפיעה הינה פועל יוצא של אותה חזקה. פסק הדין במקרה של מוטי אלון הוא נכון אך לדעתי חזקת הניצול, שאומצה מאז בפסקי דין נוספים, היא מרחיקת לכת ומעמידה בסימן שאלה את האיזון העדין בין הקשרים הנוצרים באופן טבעי במקום העבודה לבין עקרונות החוק למניעת הטרדה מינית.

הרי המחוקק לא התכוון לאסור על בני אדם המכירים במסגרת מקצועית ליצור מערכות יחסים אינטימית – ובלבד שהדבר נעשה בהסכמה וללא ניצול. גם אין לצפות מבני זוג המנהלים רומן במקום העבודה להפיץ זאת ברבים, כך ששמירת הקשר בסוד לא בהכרח מעידה על קיומו של ניצול.

איך מתאהבים מבלי לעבור על החוק

לרוב, קשר אינטימי מצוי עשוי להיות תחת מעטה מסוים של חשאיות, כאשר שני בני הזוג אינם מעונינים בחשיפה. על כן, החובה לחשוף קשר אינטימי שכזה עומדת בסתירה ובניגוד למהותו של הקשר, ובוודאי למהותם של היחסים האינטימיים. חובת החשיפה היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

על מנת להכשיר מערכת יחסים אינטימית במקום העבודה מוטב ששני הצדדים יפנו מיוזמתם לממונה על הטרדות מיניות במקום העבודה או לגורם בהנהלה ויידעו אותו באופן דיסקרטי לגבי מערכת היחסים. כך, ניתן יהיה ליזום הליך שקט ומסודר של הפרדה ארגונית בין בני הזוג על מנת שהשניים יוכלו להוסיף ולעבוד בארגון, מבלי שהעובדת תהיה בכפיפות ארגונית כלשהי למנהל.

הכותבת היא מומחית לדיני עבודה, מייסדת ומנהלת משרד עורכי הדין תמר גולן ושות'