חוקר פרטי השפיל עורך דין וישלם 75 אלף ש'

דו"ח שהוגש לחברת ביטוח כמעט הביא לשלילת זכויות של עו"ד. התברר שהוא אסף מידע מהאינטרנט מבלי לאמת ושופטת קבעה: זה לשון הרע

עו"ד אורלי עמירפורסם: 21.07.14 , 18:29

עורך דין שאיבד את כושר עבודתו בשל סוגיה רפואית גילה שבקשתו לקבלת תגמולים נדחתה משום שחוקר ששכרה חברת הביטוח "גילה" שהוא מעורב במעילה וגניבה מלקוחות. בית המשפט קיבל את תביעתו של עורך הדין שלפיה מדובר בלשון הרע ובפרסום משפיל ומזיק, ולכן החוקר ייאלץ לשלם לו 75 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

עורך הדין ניהל הליך מול חברת הביטוח "מנורה", שסירבה לשלם לו תגמולים. לדבריו, רק לאחר שעתר לבג"ץ התגלה לו שהסירוב של מנורה מבוסס על ממצאים שהגיש לה חוקר פרטי, ולפיהם הוא גנב בעבר כספי לקוחות ושהצטברו נגדו 12 רישומים פליליים. החוקר הגיש לחברה דו"ח שטען שעורך הדין מנסה לתפוס שתי ציפורים במכה: גם להתקיים מקצבת אי כושר עבודה וגם להתחמק מאחריות פלילית בשל אי שפיות.

זה מעליב

ויכוח בבנק הוביל לתביעת לשון הרע

עו"ד כמיל גרייב

חקלאי ובעל חברת הובלות שהיו מסוכסכים נפגשו באקראי בסניף בנק. בעקבות עימות מילולי טען החקלאי: "הוא קרא לי רמאי בנוכחות אחרים"

מעליב: ויכוח בבנק הוביל לתביעת לשון הרע

עורך הדין המופתע, שטען שלא היו דברים מעולם, פנה לבית משפט השלום בתל אביב והגיש תביעת לשון הרע נגד החוקר. הוא טען שמימיו לא עבר עבירות פליליות, לא הואשם ולא היה לו רישום פלילי. לדבריו, מסקנות החוקר הן שגויות, זדוניות, מגמתיות ומסתמכות על ממצאים שקריים שהושגו ברשלנות קיצונית.

לטענת התובע, בשל הדיווח השקרי ובעקבות מצבו הבריאותי והכלכלי, הוא נאלץ להגיע לפשרה עם "מנורה" ולא קיבל את מלוא הכספים שבאמת הגיעו לו. בעקבות זאת הוא נאלץ להכריז על עצמו חייב מוגבל באמצעים, מה שגרם לו נזק תדמיתי גדול.

מנגד טען החוקר שביצע את החקירה עבור "מנורה", ועל כן יש להגיש את התביעה נגדה. הוא התעקש שפעל בתום לב, ושאת המידע על עורך הדין הוא אסף מהעיתונות, מהאינטרנט וממודיעין אנושי.

עם קצת מאמץ

השופטת רונית פינצ'וק אלט קבעה שהאמירות שייחסו לתובע עבירות פליליות היו משפילות, פגעו בשמו הטוב ובמשלח ידו, ועל כן מדובר בלשון הרע. לדבריה, מהראיות שהובאו בפניה הוכח שתוכן הדו"ח לא היה אמת, ושהחוקר לא עשה מאמץ סביר לאמת את המידע שהשיג.

לדבריה, ככל הנראה ניסה החוקר "לגרות" את מנורה להזמין חקירה מקיפה יותר. הדבר חמור במיוחד לאור ייחוסן של עבירות חמורות, שאילו היו מתבצעות, היה ניתן לאתר לגביהן אסמכתא מבוססת כמו פסק דין, כתב אישום וכיו"ב.

לבסוף השופטת קבעה שהכפשת שמו של התובע תעלה לחוקר ולחברה שבבעלותו 75 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקלים והוצאות.

בנוסף לזכייה בתביעה זו, לעורך הדין קמה עילה נוספת לתביעה בגין רשלנות החוקר, שלא בדק את מהימנות המידע שפרסם, אך בית המשפט לא דן בסוגיית הרשלנות משום שקיבל את התביעה בגין לשון הרע. הפיצוי שנפסק הוא נמוך מאוד ביחס לנזק התדמיתי שנגרם כתוצאה מהפרסום, משום שלא הוכח כי דו"ח החוקר היה הגורם הבלעדי לנזק וכן משום ש"מנורה" שילמה לבסוף למבוטח את תגמולי הביטוח.