חמאס מתעקש, ישראל מרוויחה
מרוב טבחים בקדרה הפסקת האש מתרחקת - אבל יש יוזמה ישראלית בתמורה לפירוז: מיני "תוכנית מרשל" בעזה
תמונת המצב הבוקר (יום ב'), ביום ה-15 למבצע "צוק איתן", אינה מצביעה על סיום קרוב. הסיבה העיקרית לכך היא שחמאס אינו מוכן להתגמש במה שנוגע לתנאי הפסקת האש הזמנית שאחריה ייפתח המשא ומתן.
"צוק איתן" - כותרות אחרונות:
מקס עלה מלוס אנג'לס, שחר הלך בעקבות בן דודו. הרוגי הנגמ"ש בעזה
קצינים בכירים בקו האש: מפקד חדש לאגוזצה"ל מאשר: יש חייל נעדר בפעילות בעזה
לבני: הפסקת האש לא תקרה לפני שנשלים את פרויקט המנהרות
ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, האיש הקובע כרגע שגם ראשי הזרוע הצבאית של הארגון נשמעים לו, לא חש במלון הפאר שלו בקטאר בלחץ ובסבל של תושבי עזה. לכן, הוא מעמיד תנאים להפסקת אש. הוא דורש לקבל הישגים תמורת עצם ההסכמה להפסקת אש עוד לפני המשא ומתן. למרבה הצער, משעל מקבל רוח גבית מהשטח בעזה.
האבידות שספג צה"ל מאז החלה הפעולה הקרקעית בתוך הרצועה והחדירות לשטח ישראל שגם הביאו לחללים ישראלים, גרמו להתרוממות רוח בקרב חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני.
בקהילת המודיעין בישראל הבחינו בתופעה זו ומעריכים שהיא "מתדלקת" את ההתעקשות במשא ומתן.
צריך לציין בהקשר זה שגם המצרים לא מוכנים להגמיש לעת עתה את המתווה שהציעו כבר בשבוע שעבר, ואינם מוכנים להבטיח לחמאס את הערבויות שבסופו של התהליך ייענו דרישותיו. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ומזכ"ל האו"ם באן קי מון ניסו לעשות זאת אתמול בצורה מגושמת, כשקרי דיבר על "מענה לבעיות היסוד של עזה" שנחוץ כעת.
לעת עתה, לכן, המשא ומתן המדיני תקוע.
בישראל לא ממש מצטערים שחמאס מתעקש, אף כי נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שמובילים כעת את הקבינט והממשלה, מוכנים להפסקת אש היום או מחר. יש לישראל מה להרוויח מהימשכות מערכת "צוק איתן" ויש לה גם מה להפסיד.
השיקול הצבאי: ניתן להעריך ברמה גבוהה של מהימנות כי הפעולה הצבאית על הקרקע משיגה את יעדיה. חשיפת מערך מנהרות התקיפה מתנהלת בקצב מהיר מהצפוי, והמודיעין שנאסף תוך כדי לחימה בתוך הרצועה מגלה לנו מנהרות תקיפה שלא ידענו עליהן. כעת מדברים על יותר מ-20 מנהרות, ואילו אתמול דיברו רק על 14-13 מנהרות.
הרג המחבלים תורם להרתעה
הישג הנוסף הוא הסבת אבדות כבדות למחבלים בהיתקלויות עם לוחמי צה"ל. חמאס אמנם מגלה התנגדות גוברת והולכת, אבל כמעט כל היתקלות בין לוחמים משני הצדדים מסתיימת באבידות כבדות למחבלים, דבר שתורם להרתעה.
האבידות בצד שלנו גורמות כמובן לצער גדול בציבור הישראלי, שרואה בכל לוחם צה"ל בעזה בן משפחה. אבל בניגוד למלחמת לבנון השנייה, התחושה בציבור היא שהקורבן אינו לשווא ושהמלחמה מוצדקת. בעניין זה יהיה משקל חשוב לעובדה שנחשפה הבוקר כי יש חייל נעדר מקרב לוחמי גולני שהנגמ"ש שלהם נפגע במוצאי שבת בשכונת סג'עייה בעזה. החמאס טוען שהחייל נמצא בידו, אולם ההוכחות שבידיו הן חלקיות וסביר בהחלט להניח שלא מדובר באדם חי. לא ברור כרגע אם יש בכלל בסיס לטענות חמאס שחייל נמצא בידיהם. יש כמה אפשרויות והן נבדקות כעת. רוב הסיכויים שעניין זה לא יאפשר לחמאס לשפר את מצבו בשולחן המשא ומתן.
כתוצאה מכך, אין לחץ ציבורי או פוליטי על הקבינט להפסיק את המבצע. אפשר לומר אפילו - להיפך.
חזית נוספת בגדה?
לכן, אשראי הלגיטימציה של ישראל להמשך הפעולה מתכרסם והולך בקצב די מהיר. היבט לא חיובי נוסף של מבצע "צוק איתן" הוא התגברות התסיסה ביהודה ושומרון. בליל אמש נהרג פלסטיני מאש כוחות צה"ל בהפרות סדר המוניות - דבר שעלול להגביר עוד את התסיסה. כוחות הביטחון של ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בולמים בינתיים את מפרי הסדר, אך אינם מונעים כליל עימותים עם כוחות צה"ל ומג"ב, ובעניין זה המצב עלול להחמיר, מה שכמובן לא רצוי והוא בין השיקולים שעשויים לגרום לקבינט לרצות לקצר את המבצע.
המגעים המדיניים והדיפלומטיים במטרה להגיע להסכם הפסקת אש ואחריו להסדר כולל לבעיה העזתית נתקלים בקשיים מכל הסוגים - אגו, אינטרסים ופשוט מפני שיש יותר מדי טבחים שבוחשים בקדרה. למרבה הפלא, אין אמנם מתווה ברור להפסקת אש, אבל יש כנראה מתווה מוסכם פחות או יותר על כל הצדדים להסדר הכולל.
ראשית תהיה הפסקת אש שתיכנס לתוקף אחרי שחמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני יקבלו הבטחות וערבויות בינלאומיות, אולי אפילו ממזכ"ל האו"ם או ממועצת הביטחון של האו"ם שדרישותיהם יטופלו וייענו במידת האפשר. לחמאס אין כיום תומך רב כוח בסביבה, והוא זקוק לערבויות בינלאומיות שיבטיחו לו שאחרי הפסקת האש עניינו יטופל, בעיקר האינטרסים של האוכלוסייה העזתית. דרישה זאת אגב, לערביות בינלאומיות, מקובלת על ישראל.
אחרי הפסקת האש יתחילו הדיונים, ככל הנראה בקהיר. למרבה ההפתעה, ישראל תומכת במתן חבילת הטבות רצינית לאוכלוסייה העזתית כמעט בכל התחומים. יש מי שמכנה זאת בירושלים "מיני מרשל" בפרפרזה על "תוכנית מרשל" שיזמו בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה לשיקום מדינות אירופה, בהן גרמניה הנאצית. זכות היוצרים למונח "מיני מרשל" היא של השר יעקב פרי. ראש השב"כ לשעבר אמנם משקיף בקבינט, אך דוחף בכל הכוח לאזן בין המקל הצה"לי לבין הגזרים הכלכליים.
גם במקרה העזתי, השיקול הוא שיקום ההריסות והקלה משמעותית של מצב האוכלוסייה העזתית כדי ליצור לה ולחמאס תמריץ חיובי לשמור על הפסקת האש. החמאס יפיק מזה יתרון גדול, כיוון שתוכנית "מיני מרשל" תבסס את משילותו ברצועה, כך שלכל הצדדים יש מה להרוויח משיקום הרצועה. לצד המקל יהיו כמה גזרים משמעותיים שיאפשרו להגיע להפסקת אש יציבה ואפילו לפתות את חמאס להסכים להסדר פירוז שאנשי הרשות הפלסטינית, בראשותו של אבו מאזן, יפקחו עליו. אבו מאזן, כך מסכימים כעת כל הצדדים, חייב להיות מרכיב חשוב בפתרון, הן לטווח המיידי והקצר והן לטווח הארוך.