הובאו למנוחות 11 מהלוחמים שנפלו בעזה
סמ"ר יפרח בן ה-21 שירת ביחידת אגוז. "היית אמור להיות אב ילדיי", זעקה חברתו. בנתיבות הובא למנוחות דני בייניסיאן, שהותיר אישה בהריון ושלושה ילדים. היום הובא למנוחות גם סא"ל דולב קידר, הקצין הבכיר עד כה שנהרג במבצע. "לא הוגן שלא תהיה איתנו יותר", ספדה רעייתו
"מה יהיה איתי עכשיו? אתה האור שלי. איבדתי את האור בחיים", כך ספדה אתמול (ג') אביבה, אמו של סמ"ר טל יפרח, לבנה. מאות אזרחים, חיילים וחברים חלקו בבית העלמין הצבאי בראשון לציון כבוד אחרון ליפרח, בן 21 ששירת ביחידת אגוז ונהרג בשטח עזה במהלך מבצע "צוק איתן".
"קשה לי לדבר עליך בלשון עבר. אתה האור שלי. מלאך שלי", ספדה נועם בר, חברתו של יפרח ב-4 השנים האחרונות. "אתמול התקשרה אליי אחותך ואמרה לי להגיע. הייתי בטוחה שאתה מכין לי הפתעה והגעת הביתה. ואז קיבלתי טלפון מקצין שסיפר לי מה קרה. היינו כל כך מתאימים. היית אמור להיות האבא של הילדים שלי, עכשיו הכול נעצר. אני מודה לאלוהים על כל רגע שנתן לי להיות איתך".
נוי, אחותו של יפרח, הוסיפה כי "אין לי מילים לתאר אותך, אח קטן שלי. אתה החיים, האהבה, הצחוק והנשימה שלי. איך אוכל לחיות בלעדיך? היית הגבר שבגברים. ביום שישי דיברנו בפעם האחרונה. אמרת לי 'תסמכי עליי, תשמרי על אימא'. אמרתי לך 'טל, אל תהיה אמיץ', אבל אתה לא הקשבת. טל לא נהרג לחינם, הוא נלחם על המדינה. המדינה שלו. אני לא נפרדת ממך, מבטיחה לך לשמור על אימא ואבא".
סרן משה אוחיון, שלחם עם יפרח בעזה, הגיע להלוויה על קביים ואמר כי "זכיתי להיות איתך שם. מפקדיך בטחו בך. התנדבת למשימות המורכבות ביותר. כמו גם זאת האחרונה".
"ניסית לקבוע פגישה כדי שניפרד אבל זה לא הצליח"
אמש ליוו מאות למנוחות סמל ראשון אביתר תורג'מן (20) מבית שאן, לוחם בחטיבת הצנחנים בהר הרצל שבירושלים. אביתר, בנם של אורה ומאיר ואח לינון, אביה ואיתי, נולד וגדל בבית שאן. הוא למד בישיבה תיכונית ולאחר מכן המשיך לישיבת הכותל. בצה"ל שירת במסגרת ישיבות ההסדר.
"אביתר היה אמור להשתחרר לפני שבועיים וחצי, אבל אז הוקפץ חזרה בכלל כל המצב", סיפר אחיו הבכור ינון. גם ינון משרת בגזרת עזה כאיש מילואים בגדוד של יוצאי חטיבת גבעתי. "ביום חמישי עוד ניסיתי לקבוע איתו פגישה כדי שניפרד אבל זה לא הצליח", סיפר ינון, "אביתר היה מאוד עסוק וכך גם אני. אתמול הודיעו לי את הבשורה הקשה".
משפחת תורג'מן עברה תקופה קשה מאוד לאחרונה בעקבות תאונת דרכים שבה נפצע האב מאיר, בעת שנסעו למסע הכומתה של אביתר. "גם לאחר הפציעה אביתר היה הדמות המאחדת במשפחה", סיפר האח הבכור. אביה, אח נוסף, סיפר כי הפעם האחרונה שבה דיבר עם אחיו היה ערב כניסתו של אביתר לעזה. "התכתבנו בווטסאפ. הוא כתב 'עכשיו אנחנו נכנסים, אני מכבה את הטלפון', ואני עניתי, 'שמור על עצמך'".
לטקס הגיעו משפחה וחברים שהתקשו להתמודד עם הבשורה וזעקו בזעקות שבר. מעל הקבר ספד לו אביו מאיר שאמר: "אביתרי, הוא היה מיוחד כפרה עלייך".
האח אביה ספד לו: "אביתר אחי האהוב. אני לא מאמין שאני עומד מעל קברך. איך אפשר להיפרד ממלאך כמוך, ילד שאהוב על כולם. היית אח דואג ואכפתי, טיפלת בכולנו לאחר התאונה בעיקר באבא ולא עזבת אותו לרגע. היה חשוב לך ללמוד תורה ותמיד היית דבק במטרה. אביתרי, תשלח לנו כוח. אני אוהב אותך המון. תשמור עלינו מלמעלה".
לאחר מכן עלה לנאום האח ינון: "תמיד כיניתי אותך 'צעיר' והכאב הוא שלנצח תישאר צעיר. הנה היום באתי מהמילואים, על גבול רצועת עזה נקראתי עי המ"פ והסמג"ד. בתחילה לא חשבתי, אך פניהם כאילו זעקו 'אחיך אביתר נהרג במהלך קרב'. אחי היקר הכאב גדול מנשוא, פוצע ומדמם בכל חלקי הגוף. הלכת להילחם בשונאי החיים. אתה גיבור. לפני הכניסה ניסינו לתפור פגישה, אך לא הצלחנו. דיברנו בטלפון, דבר אחד לא אמרתי לך - אני אוהב אותך".
הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון שלמה עמר, הגיע להלוויה וספד לחייל. "הבחורים האלה שהלכו במודע, בעוז ובגבורה מתוך אמונה הלכו למסור נפשם על קידוש השם. אין עם בעולם שיודע להוקיר חיים כך".
נציג צה"ל בהלוויה היה סגן אלוף איתמר בן חיים. "אין לתאר את גודל הכאב. רק לפני כמה חודשים סיימת את הכשרתך כלוחם. על פי עדויות מפקדיך, הבנתי שאתה אדם עם תכונות נדירות. יצאת למבצע למרות ששירותך הסדיר הסתיים, אך רצית להיות מקדימה. כמו הבחורים הטובים ביותר שיש בארץ, התנדבת לצנחנים. היית אמיץ ונפלת הבוקר נוכח פני אויב".
גיסו של דני בייניסיאן: "איך נדבר עליך בלשון עבר?"
בבית העלמין בנתיבות נטמן דני בייניסיאן, ששירת ביחידת הגששים ונהרג בקרב בעזה. "אמרתי לו די עם עזה", אמר גיסו. "ואתה אמרת אל תדאג אבקש אישור מהרופאים כשאחזור. אני מנסה לעצור את הדמעות אבל לא נשאר לי מקום בעיניים. אתה גיבור. איזו עוצמה הייתה לך ומסירות נפש. 21 שנים היית בצבא. אשתך בחודש תשיעי. איך נדבר עליך בלשון עבר? היית כמו אח בשבילי. תמיד היית אריה בג'ונגל הזה שנקרא עזה. היית אומר שעזה זה המגרש הביתי שלך. 'אני מכיר אותה כמו כף היד'. אבל גם במגרש ביתי אפשר להפסיד. לפני הכניסה אמרת שקודם כול צריך להבין שבעזה חיילים ימותו ואל תיבהל מזה. להמשיך ולהמשיך רק אז אפשר לטפל בטרוריסטים כמו שצריך".
כ-2,500 בני אדם ליוו למנוחות את בייניסיאן, שהותיר אחריו אישה בהריון ושלושה ילדים. מפקד יחידתו אמר בהלוויה כי "אנו ניצבים פה וכואבים את לכתו. עם ישראל איבד את אחד מטובי בניו. היית אדם אדיב, רגוע ורוחש כבוד. היית אח. אני יודע עד כמה אהבת את משפחתך ונשאת אותם בלבך. הם יישאו אותך בלבם כפי שנשאת אותם אתה".
המפקד הוסיף כי "נילחם עבור הבית. מדינת ישראל נאלצה לצאת למבצע 'אין ברירה', צודק, לשלוח את טובי בניה. רבים מבנינו הטובים נפלו ונפצעו בקרבות. צבא הגנה לישראל ימשיך בגבורה ובנחישות להילחם נגד מבצעי הטרור, משלחיו ומתכנניו, כי אין לנו ארץ אחרת".
רעייתו של סא"ל קידר: "לא הוגן שלא תהיה איתנו יותר"
אלפי אנשים הגיעו לבית העלמין במודיעין ללוות את סגן אלוף דולב קידר, מפקד גדוד גפן בבית הספר לקצינים בה"ד 1, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. אביו של דולב, אלי, קרא קדיש על בנו תוך שהוא ממרר בבכי. בהמשך נשאה רעייתו מיכל הספד: "בובי שלי, מצחיק שלי, אהבת חיי והאבא המושלם. איך אכתוב לך הספד כשאתה זה שתמיד עוזר לי למצוא את המילים הנכונות. בכל הספד והלוויה כולם פנו אלייך כדי שתכתוב את המילים".
מיכל המשיכה וסיפרה כי כולם סיפרו על קצין נערץ ואיש מדהים. "אני כאן כדי לספר על החיבוקים הרכים כל פעם כשהייתי במרה שחורה, על ההלצות שלך עם הילדים שאהבו אותך והעריצו אותך ורק חיכו שתבוא. על הסבלנות לכל השאלות של אורי והמשחקים של מאיה. התאהבתי בך בגלל ההומור העצמי שלך ובעיקר בגלל העיניים הענקיות שלך, שהיו חלון לנשמה אינסופית. לפחות השארת לי שלושה ילדים שנראים בדיוק כמוך, עם העיניים הענקיות והחיוך הגדול".
לסיום אמרה מיכל: "זה לא הוגן שאהבת חיי אהבה גם את המדינה והצבא וזה לא הוגן שהאהוב שלי תמיד רצה להיות ראשון והילדים אומרים שזה לא הוגני שלא תהיה איתנו יותר. כשמאיה תחגוג בתמצווש, כשאורי יעלה לכיתה א' וכשילדינו יגדלו, יתחתנו ויהיו לנו נכדים".
מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל, שקידר שימש כמנהל לשכתו בזמן שהראל היה סגן הרמטכ"ל, סיפר על אדם שהיה הטוב שבמצטיינים. "יכולתי לסמוך על כל החלטה שלך כאילו הייתה שלי. אתה הטוב שבטובים, אבידה ענקית. לפקודינו אנחנו אומרים שכשקשה תהיה חזק, תמשיך הלאה, אך אתמול בבוקר כששמעתי על מותך נעתקה נשמתי. כל העולם עצר לרגע והביטוי תהיה חזק תמשיך הלאה קיבל משמעות אחרת".
אלוף משנה עופר לוי, מפקד חטיבת גבעתי לשעבר, ספד ואמר: "הפיגוע סוכל ומחבלי האויב חוסלו, אך המחיר כואב לכולנו. קשה להאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר. היינו בטוחים שתעמוד בראש הפלוגה הסגולה כקצין מבריק עם עתיד גדול. הובלת מאות לוחמים בשגרה ובמלחמה במקצועיות רבה. נתת להם חיבוק והם הלכו עמך באש ובמים, רבים מהם כאן איתנו".
סבו של בן וענונו: "מבטיח לבוא לקברך כל יום"
אלפים הגיעו אחר הצהריים לבית העלמין באשדוד כדי ללוות למנוחות את סמל בן וענונו, לוחם גולני בן 19, שנהרג בקרב בסג'עייה. וענונו הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. בשל החשש מירי רקטות, חילקו חיילי פיקוד העורף דפים ובהם הנחיות להתגוננות.
שישה לוחמים של חטיבת גולני נשאו את ארונו של בן. אביו אילן ספד לו: "בורא עולם תשמור עליו. אין דברים כאלה", קרא האב בבכי. "אהבת כשקראתי לך בן יצחק. אני יודע שהייתי קשה איתך, אבל בסוף אמרת לי: אבא, הכול בזכות העקשנות שלך. תמיד היית שואל את אימא שלך מה אני חושב עלייך ועכשיו אני רוצה לומר לך שהייתי מטורף עלייך וגאה בך יותר מעל המצופה".
סבו של בן ז"ל, יצחק בן שטרית, סיפר בהלוויה על שיחתו האחרונה עם נכדו ביום שישי האחרון: "אמרת לי שנמאס לך כבר. אמרת שהייתם צריכים להיכנס לעזה ודוחים את הכניסה ב-24 שעות. אמרת שאתה רוצה כבר להיכנס ואני השבתי לך שכל עכבה לטובה. ביקשת ממני שכשהכול ייגמר אבוא לקחת אותך. זה כבר לא יקרה, אבל אני מבטיח לבוא לכאן כל יום".
לבית העלמין הגיע גם שר הפנים גדעון סער שסיפר כי בן התעקש להיכנס לרצועה ואמר למפקדיו: אם לא תתנו לי להיכנס איתכם, אכנס לבד ברגל. סער פנה למשפחה בהספד שנשא: "עם ישראל עומד על חייו. אני יודע כי אין נחמה של ממש על אובדן הבן, אך את כוחות הנפש תוכלו למצוא במופת של בן לעם שלם".
ראש העיר אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, נשא הספד גם הוא בהלוויה: "העיר עולה אבלה איתכם. בן היה גאוות העיר וגאוות המשפחה. הוא התעקש להיות בכוח הלוחמים הראשון". לתושבים הרבים שהגיעו לבית העלמין אמר לסרי: "אנחנו כאן כדי להישאר. אין לנו ארץ אחרת".
כ-6,000 אזרחים הגיעו להלוויית החייל הבודד באשקלון
בדומה להלווייתו של החייל הבודד שון כרמלי, ש-20 אלף אזרחים הגיעו לבית העלמין בחיפה ללוות אותו בדרכו האחרונה אתמול במסגרת יוזמה שהחלה ברשתות החברתיות, גם להלווייתו של סמל ראשון ג'ורדן בן סימון הגיעו כ-6,000 אזרחים שרובם לא הכירו אותו.
בן סימון, בן 22 מאשקלון, שירת כלוחם ביחידת אגוז של גולני. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון. הוריו של בן סימון הגיעו הבוקר מצרפת יחד עם שתי אחיותיו כדי להשתתף בהלוויה. גם הדודים שלו, סבו וסבתו שחיים בישראל הגיעו והופתעו מכמות האנשים ומהחום שהרעיפו עליהם.
מסע ההלוויה התעכב מעט מאחר שכמות הרכבים והולכי הרגל חסמו את דרכי הגישה לבית העלמין. מבין אלפי המשתתפים היו גם עולים צרפתים שחיים בישראל שהרגישו צורך לבוא ולחלוק כבוד אחרון לבן סימון, יליד צרפת.
ישראל סדי, שמעולם לא הכיר את המשפחה, סיפר: "כששמעתי שמדובר בחייל בודד שנלחם למעננו לא חשבתי פעמיים והגעתי ללוויה. מבחינתי הוא כמו בן משפחה ורציתי להיות ברגע הזה שהוא נפרד מאיתנו". דור גלבוע מאשקלון סיפר: "אמנם הוא היה חייל בודד אבל ביום העצוב הזה מבחינתנו הוא הילד של כולנו ומעולם לא נשכח אותו ואת תרומתו למדינת ישראל. הוא הקריב את חייו למען אזרחי מדינת ישראל ואנחנו חייבים לו על כך המון תודה".
יעקב אביטן מאשקלון הוסיף: "עם ישראל מתאחד ברגעים כאלה וזאת עוצמתו של העם כי אנחנו ערבים זה לזה ולא צריכים להכיר אחד את השני כדי לעמוד זה לצד זה ברגעים קשים. לכל אורך הלוויה אנחנו שומעים את הבומים מרצועת עזה, אבל אף אחד לא מתרגש מהדבר הזה ואף אחד לא חושש להיות כאן וזו מסירות נפש. זה מרגש לראות את האלפים שהתקבצו כאן למרות שאף אחד לא מכיר אותו".
במשטרה ובפיקוד העורף חששו מכמות המשתתפים וההיערכות הייתה בהתאם. מאות שוטרים ואנשי פיקוד העורף אבטחו את מסע הלוויה ובכניסה לבית העלמין חילקו פליירים עם הסברים והנחיות להתגוננות במקרה של אזעקה. גם בטרם החל מסע הלוויה, נציגי פיקוד העורף שחששו מאוד מההתקהלות ההמונית קראו ברמקולים לאזרחים לשכב על הרצפה אם תישמע אזעקה.
רס"ל אוהד שמש וסמ"ר שחר תעשה הובאו למנוחות
מוקדם יותר אתמול נטמן בבית העלמין במזכרת בתיה רב-סמל ראשון אוהד שמש, בן 27 מבית אלעזרי, שנישא לבת זוגו הדר רק לפני חמישה חודשים והותיר אחריו הורים ושני אחים. חבר ילדות של שמש מבית הספר היסודי, סיפר כי הוא היה בחור מוצלח. "הוא התגייס לגבעתי ועשה שם שירות קרבי מלא. לאחר שהשתחרר הוא עסק גם בפיתוח מנהיגות צעירה. הוא פשוט הצטיין בהכול והיה גם מצטיין נשיא. לאחר האסון בהאיטי, הוא לקח חלק במשלחת שם".
החבר סיפר כי אפילו לא היה צריך לשאול את אוהד אם הוא בעזה. "הוא היה בכל מבצע משמעותי. מסוג האנשים שתמיד ראשונים בחוד החנית. הוא היה מאוד מסור לתפקיד ולצד זה תמיד השתדל לתרום ולעזור לכמה שיותר אנשים".
כשהיה בן 17 הקים שמש מועדונית לנוער בסיכון באשדוד הנקראת "בית חם" כחלק מתכנית lead לפיתוח מנהיגות שבה השתתף. במסגרת פעילותו הוא העניק פעילויות ערכיות וחברתיות וכן ארוחות חמות לילדים בכיתות א'-ה' שהגיעו למועדונית. בטרם התגייס לפלוגת הסיור של גבעתי עסק בעידוד גיוס לצה"ל בני נוער מהקהילה האתיופית.
החברים מספרים על אדם שכל חייו תרם לטובת האחר. "כל מה שנגיד עליו ימעיט בערכו", אמר אחד החברים. אוהד הוכשר כליצן רפואי וידע לעבוד עם ילדים, הוא הקים בהאיטי בית יתומים והפעיל אותו 24 שעות ביממה במשך כמה שבועות. כשסיים את לימודיו בתואר הראשון שלו בלימודי המזרח התיכון ובשפה הערבית, הוא נענה להצעה והתגייס לשירות הביטחון.
סמל ראשון שחר תעשה, בן 20 מפרדסיה, הובא למנוחות לצד מאות שליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין ביישובו. תעשה, שהותיר אחריו הורים ושני אחים, נהרג בתקרית הנגמ"ש באזור סג'עייה. כאשר הורד הארון לקבר הטרי זעקה אמו היידי. "לא, זה לא אתה. זה לא שחר שלי".
אריאל כהן, חברת ילדות, סיפרה על ילדותם המשותפת. "כואב לי מאוד שאתה איננו. אני מרגישה שאיבדתי את האח התאום שלי. תנגב לי את הדמעות ותגיד לי שזו טעות. למה זה אתה? איך יכול להיות שאני אגדל ואזדקן ואתה תישאר צעיר לנצח. כולם אומרים שאתה גיבור".
חברו, אורי ימיני, סיפר כי בתחילה כשרצו השמועות, הוא לא האמין ששחר אכן נהרג עד שהגיע לביתו וראה את ההתקהלות של האנשים: "נצטרך להתרגל למציאות של לחיות בלעדיך", ספד ימיני.
נציג צה"ל בהלוויה, סגן אלוף משה דנגו, אמר בהספדו: "הגיעו מחבלים פחדנים שפגעו בנגמ"ש. שחר נפל כגיבור". דור מיכלר, חבר נוסף של תעשה ז"ל, ספד לו בשם החברים ואמר: "אני לא מעכל שלא אשב אצלך יותר ונשתה קפה ונדבר על החוויות המטורפות שהיו לנו עד עכשיו. נדמה לי שתיכף תרד לחצר ותפגוש אותי עם קפה. אני מבטיח שאשא את תמונתך במדים לכל מקום, גיבור שלי".
ביישוב ניר עציון הובא למנוחות רס"ל עודד בן סירא, בן 22 שלחם בחטיבת הנח"ל ונהרג בהיתקלות ברצועת עזה. יותר מ-2,000 בני אדם הגיעו לבית העלמין הקטן במושב השיתופי בכרמל. בן סירא היה בחופשת שחרור בעת ששב ליחידתו להשתתף במבצע ונהרג למעשה כאיש מילואים.
יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, ייצג את הממשלה בהלוויה. "מי שחושב שאנחנו נתייאש, שיפתח את התנ"ך ויקרא את ההבטחה בת 3,800 שנה: 'לך אתן את הארץ הזו'. שיסתכל על פניהם של לוחמינו ועל אלפי האנשים שהגיעו לכאן כדי לחזק. שיסתכל על משפחת בן סירא הנפלאה ויביט על רוחם האיתנה".
חברתו, פועה לסרי, הספידה בגרון חנוק: "עודד כמה תהיות, חלומות ופחדים חלקנו, מנסים למצוא לזה היגיון, וכשלא מוצאים נעזרים בהומור ובשירים וסתם בנוכחות יחד. איך ממשיכים בכלל ולמה? כל זיכרון שלך מאיר ואתה איתי מאוד".
חברו של אורן נח: "תמיד לקחת לי בחורות בזכות העיניים שלך"
סמל ראשון אורן נח, לוחם גולני בן 22 שנהרג גם כן בפיצוץ הנגמ"ש בסג'עייה, הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב הושעיה בעמק יזרעאל. ארונו הוצב בבית הכנסת ביישוב ומשם יצא מסע הלוויה לבית העלמין הקטן שהיה צר מלהכיל את מאות המלווים שהגיעו.
אביו יגאל הזכיר בהספד את שבת בר המצווה שחגגה המשפחה לפני כחודש לאחיו הראל. "היית במיטבך. שמחת איתנו וישבת עם כל המשפחה המורחבת. זו בעצם הפעם האחרונה שהיינו אתה ואני ביחד. למחרת יצאת מוקדם כדי לחזור לצבא. לא הספקתי אפילו להיפרד ממך כמו שאנחנו תמיד נפרדים בברכת שלום, בחיבוק חזק ובנשיקות. אילו רק ידעתי שיותר לא נתראה".
האב השכול סיפר גם על שיחת הטלפון האחרונה ביום שישי שבה בכו השניים מרוב האהבה והגעגועים. "חיזקתי אותך ובירכתי אותך בברכת הבנים. השיחה הייתה קצרה כי רציתי שתספיק להתקשר גם לאימא ולאחים שלך. האם כבר הרגשת שזו שיחת הפרידה שלנו?".
האב סיים את דבריו בפנייה לאל שבשמיים. "קיבלנו אותך כפיקדון יקר ל-22 שנה. אנחנו יכולים רק לפנות לקדוש ברוך הוא ולהודות לו על שבחר בנו לקבל לידיים שלנו את הפיקדון המופלא הזה".
בין הסופדים היה גם חברו של אורן, בועז עווד. "היית באמת כמו אחי. האח שמעולם לא היה לי. אתה היית החזק בינינו, פיזית ונפשית. לא נתת לאף אחד לראות שאתה סובל. אני לא אשכח לך שתמיד לקחת לי את הבחורות בזכות זוג העיניים שלך, החיוך שלך והגומה שהייתה לך רק בצד שמאל".
לפנייה לכתב/ת 
