כך הטבעונות עזרה לי עם הקרוהן

עלילת חיי קיבלה תפנית דרמטית בגיל שבע, כשבאתי לסבתא שלי וביקשתי לאכול. נעצתי שיניים רעבות בקציצה העסיסית שהוגשה לי, ומיד הרגשתי שנשכתי את הלשון. בעודי שוקלת במהירות אם לפצוח בבכי או להמשיך לאכול, הבנתי שבעצם לא כואב לי. עברו עוד שתי שניות עד שנפל לי האסימון: אכן נשכתי לשון, אבל לא את שלי. לא פצחתי בבכי וגם לא המשכתי לאכול. מאז אני לא אוכלת בשר.

בבת אחת הפך חצי עולם לשוחר שלומי וחרד לבריאותי. מול כל המלעיזים לאורך השנים שלפתי את מאה ושמונים סנטימטריי, כהוכחה ניצחת לכך שהתפתחותי ובריאותי לא נפגעו. מול השאלה הנצחית "אבל מה את אוכלת?" שלפתי את התשובה הכל כך הגיונית: הכל! פירות, ירקות, קטניות, דגנים, אגוזים, מוצרי חלב וביצים. תענוג.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

בשבחי הטבעונות :

• פרויקט מיוחד: איך להיות טבעוני בצורה בריאה
• הנתונים המחקריים: כך טבעונות מרפאה מחלות
• איך להתמודד עם ילדים טבעונים או צמחונים?
  

כאבי בטן - והכחשה נמרצת

החיים התנהלו להם על מי מנוחות ונראה היה שמובטחים לי חיים רגילים ומשעממים. העתיד נראה מזהיר, אבל כלום לא הזהיר אותי מהעתיד לבוא. ביום בהיר אחד בשנות העשרים המוקדמות שלי קמתי בבוקר ולא יכולתי לזוז. כאב הבטן שפילח את הגוף לא אפשר לי אפילו להתיישב. לאחר שעה של הכחשה עצמית נמרצת שמשהו לא בסדר איתי, נאלצתי להודות שאולי בכל זאת לא הכל שפיר.

כעבור שעות ארוכות של התפתלויות בחדר המיון, הובילו CT בטן, בדיקת בריום, גסטרוסקופיה וכעשרה רופאים חמורי סבר לאבחנה חד משמעית - יש לך קרוהן. אוקיי... אין לי מושג מה זה קרוהן, אבל נשמע דווקא כמו מחלה חמודה כזו, עם שם שקצת מזכיר עוגייה איטלקית או בירה של בנות. אצתי רצתי לי לוויקיפדיה לברר מה צופן לי העתיד:

"מחלת קרוהן היא מחלת חיסון עצמי המתבטאת במערכת העיכול. המחלה עלולה להתפרץ בכל חלק של מערכת העיכול מן הפה ועד לפי הטבעת, אך ברוב המקרים המחלה מתפרצת במעיים, בעיקר במעי הדק. המחלה מאופיינת על ידי דלקות חוזרות ונשנות, הידבקויות חלקי מעי, צריבה בדרכי השתן והיווצרות חסימות מעיים וכיבים (פצעים פתוחים ברקמות מערכת העיכול) העלולים להתפתח ולהגיע עד לדופן המעי וליצור פיסטולות (נקבים הנוצרים בין דופן המעי הפגוע לבין איברים ורקמות בבטן)".

שיט.

לא עוגיות, לא בירה ולא חיים רגילים ומשעממים. מעכשיו ועד סוף חיי, כך הבטיחו לי כעשרה רופאים בסבר פנים חמור, איאלץ לקחת תרופות ולשמור על דיאטה קיצונית: אסור בתכלית האיסור לאכול סיבים תזונתיים. כלומר אסור לאכול פירות, ירקות, קטניות, דגנים, אגוזים. כן, פירות, ירקות, קטניות, דגנים ואגוזים הפכו מתענוג לגורמי כאבי בטן עוויתיים במקרה הטוב ולסותמי מעיים במקרה הפחות טוב, וחולי קרוהן מונחים להתרחק מהם לחלוטין. "אז מה אני אוכל? רק ביצים ומוצרי חלב?", הזדעזעתי. "כמובן שלא", פסקו הרופאים בחומרה. "אנחנו ממליצים לך חד משמעית להתחיל לאכול גם בשר".

אבל לאחר חיים שלמים של צמחונות לא חשבתי לחזור אחורה, וכך מהתפריט הבריא ביותר בעולם עברתי לתפריט הדל ביותר: לחם, אורז, פסטה בלי כלום, שוקולד, ביצים ומוצרי חלב.

"לאחר חיים שלמים של צמחונות לא חשבתי לחזור אחורה"(צילום: shutterstock)

"מעולם לא הרגשתי טוב יותר"

ההצלחה הייתה מסחררת: כאבי הבטן פחתו. הכישלון היה חרוץ: הלכתי והרגשתי רע יותר ויותר בשאר התחומים עם חולשה, סחרחורות, אנמיה ושאר מטעמים דלוחים (נסו לחיות על לחם ומוצרי חלב. בעצם, אל תנסו). במשך השנים ראיתי אינספור רופאים שהפנו אותי לאינספור דיאטניות ולכולם הייתה הוראה אחת: לא לאכול סיבים כי זה יחסום לך את המעי ואפשר למות מזה. נכון, את צודקת, תזונה ללא סיבים עלולה להוביל בסופו של דבר למוות מסרטן המעי, אבל אנחנו מתעסקים בכאן ועכשיו.

אז למות לא רציתי, לפחות לא כאן ועכשיו (ובטח לא בשמלה הזאת), לכן הקשבתי לרופאיי ולא אכלתי סיבים. אבל לפני כשנתיים נתקלתי בהרצאה שהעמידה אותי בבעיה חדשה. אדון ממושקף ומשכנע במיוחד הסביר לי בפשטות למה אכילת מוצרים מהחי היא הגורם לכל הרעות החולות שיש בעולם ושטבעונות היא הדבר המוסרי הנכון. השתכנעתי. אמנם הבנתי שכחולת קרוהן פסולת סיבים מעבר לטבעונות יגזול ממני גם את כבשת הרש הצמחונית שעוד נותרה לי, אבל החלטתי להקריב את עצמי על מזבח הקו המוסרי החדש שאימצתי לי. יאללה, שיהיה, נמות מרעב.

שינסתי מותניים, זרקתי את 20 חבילות החמאה שנחו אצלי דרך קבע במקרר וחיכיתי למוות אטי מתת תזונה. מהר מאוד גיליתי שאכן לא על הלחם לבדו, ומילאתי את הבית בכל הדברים האסורים: פירות, ירקות, קטניות, דגנים, אגוזים. מה שאכלתי כל חיי, למעט ביצים וחלב. תענוג. שינסתי מותניים וחיכיתי למוות מהיר מחסימת מעי.

עדכון 2014: עברו שנתיים ואני עדיין חיה ובועטת. ולא רק זה - מעולם מאז האבחון, לפני כעשור, לא הרגשתי טוב יותר. הרבה יותר אנרגיה, הרבה פחות חולשה, הבטן לא כואבת ואני לא לוקחת תרופות מכל סוג שהוא. (ייתכן צודקים אלה אומרים שזה ריסקי, אבל תמיד הייתי אחת שזורמת עם סיכונים). אה, ואני אוכלת הכל כולל הכל פלוס סיבים מינוס חיות.

יכול להיות שהמחלה חשוכת המרפא נרפאה? "תמיד יש תקופות של רגיעה במחלה, אין דבר כזה קרוהן שנרפא", טוענים בתוקף כל הרופאים, ומ אני שאתווכח איתם. אבל עדיין המדדים שלי תקינים, כאילו נלקחו משוורצנגר בתקופת "שליחות קטלנית".

אבל טולי יש לכך הסבר פשוט? מאז שגיליתי לגמרי במקרה על בשרי (ולא תרתי משמע) שטבעונות כן יכולה ללכת עם קרוהן, פגשתי, קראתי ושמעתי על טבעונים רבים שנרפאו מהרבה מחלות כרוניות כמו פסוריאזיס, דלקות פרקים ואפילו סוכרת. אולי במקרים מסוימים היא יכולה להועיל גם לקרוהן? אני, לפחות, עדיין מרגישה מעולה.

הכותבת היא קופירייטרית שמחלקת את זמנה בין כתיבה שיווקית לאכילת סיבים תזונתיים.

**הדברים הנאמרים בטור הם תוצאת חוויה אישית בלבד של הכותבת, ואינם מהווים כל המלצה רפואית ו/או תזונתית. בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא ואנשי מקצוע מוסמכים בתחום.