לומדים חופשי־חופשי
אם הייתם אומרים לילדים בשנה שעברה שהם ילכו לבית הספר גם בחופש הגדול, הם כנראה היו צוחקים. אבל זה בדיוק מה שקרה. עם תום פרויקט "בתי הספר של החופש הגדול," קייטנות משרד החינוך המסובסדות, שמענו מהורים וילדים על ההצלחה גם, ואולי במיוחד, בזמן חירום
זה התחיל 1-ב ביולי, עם תחילת חופשת הקיץ של בתי הספר היסודיים. אז הושק לרא - שונה פרויקט "בתי הספר של החופש הגדול" שיזם שר החינוך שי פירון, ובמסגרתו הופעלו קייטנות לילדי כיתות א' ו-ב' בבתי הספר בא - רץ. בכל שבוע, בימי ראשון עד חמישי משמונה בבוקר עד אחת בצהריים, הלכו הילדים לבית הספר, ובילו שם עם החברים מהכיתה ועם הצוות החינוכי המוכר, וכל זה במחיר מקסימלי של עד 450 שקל. עכשיו, עם תום הפרויקט, שמענו ממורים, מהורים ובעיקר מילדים, על ההצלחה.
הדיסטנס נשבר
זהבית רוט, אמא של התאומים אביתר וניתאי מראשון-לציון, מודה שהיא רשמה את הילדים שלה לקייטנה בבית הספר רק בגלל שכל שאר החברים לכיתה נרשמו. היום, היא אומרת, היא מרגישה שהרוויחה. "היו חבלי קליטה, נכון, לקח קצת זמן להתארגן על מספר אנשי הצוות, אבל תוך יומיים הכל עמד על הרגליים כמו שצריך," היא אומרת. "הילדים חזרו מרוצים ומחויכים והיה לי גם חשוב שהם ימשיכו באותה מסגרת."
איך הרגשת עם זה שהם בבית הספר בזמן האזעקות?
"זה רק חיזק אצלי את תחושת הביטחון. לא שינינו להם את השגרה או השארנו אותם בבית. הם פעלו בבתי הספר בהתאם להוראות פיקוד העורף, כפי שהם תירגלו במשך כל שנת הלימודים."
בנה של זהבית, אביתר, מבסוט. "ממש-ממש נהניתי," הוא מכריז. "אני שמח שהיה את בית הספר של הקיץ. ראינו את כל המורים, וזה היה מאוד נחמד לפגוש אותם שוב. אם הייתי המו - רות אפילו הייתי עושה חגיגה לכבוד שרית, שאחראית על העניינים בבית הספר. היא ממש דואגת להכל. כמעט כל יום יש יצירה, והכי טעים זה האוכל, יותר ממה שיש בבית. כריך עם חביתה או כריך עם שוקולד."
"אני התלבטתי אם ללכת ובסוף החלטתי שכן," מתפרץ ניתאי, אחיו התאום, לדברים. "זה פחות בית ספר ויש פעילויות כיפיות כמו פעילויות מים. הדבר היחידי שאיכזב אותי זה שהייתי רוצה שסיגל המורה תהיה שם גם."
גם לשרית כץ, רכזת הפרויקט בבית הספר "נגבה" בראשון-לציון שבו לומדים אביתר וניתאי רוט, יש רק מילים טובות. "זה אכן פרויקט מדהים, אבל הוא יכול לפעול רק אם יש תמיכה, כמו זו שקיבלנו מהעירייה, ממנהל החינוך וממשרד החינוך," היא מדגישה. "הרגשנו שכצוות באמת יש לנו אוזן קשבת, הת - קציבים היו מדהימים, כמעט בכל יום היו לנו חוגי העשרה, והילדים חזרו הביתה מאושרים ועם תוצרים. גם הקשר שנוצר עם בית הספר ועם הצוות הוא אחר — זה לא ברמה של להכין שיעורי בית, אלא ברמה החווייתית יותר."
איך הילדים הסתגלו לשינוי?
"בהתחלה היה להם קצת קשה לעשות את ההבחנה בין בית הספר בשנת הלימודים לבין בית הספר של הקיץ, אבל גם התרגלו מהר מאוד לזה שפה הכל יותר רגוע."
כץ מציינת גם ערך מוסף ייחודי שקשור למצב הביטחוני החדש עבור תושבי ראשון לציון. "בגלל התקופה היינו צריכים להרגיע את הילדים יותר מבעבר, לדבר איתם, להיות אוזן קשבת עבורם ולחבר אותם יותר למה שקורה דרך הכלים החינוכיים שיש לנו כמו - רים," היא אומרת. "זה גרם להורים להרגיש בטוחים יותר, ואנחנו רואים את זה בעובדה שכל כך הרבה ילדים הגיעו למרות המצב בעיר. גם לנו כמורות זה תרם: הבת שלי, למשל, נמצאת בעזה, והידיעה שאנחנו באות לעבודה בבוקר במטרה להרגיע את הילדים ולשדר להם עסקים כרגיל - הרגיעה גם אותנו."
מירב אנגל, אמא לשלישיית הבנות לירז, שחף ודקל ממעלה-אדומים, מרוצה מסיבה אחת פשוטה, ואולי הכי חשובה: כי היל - דות מרוצות. "הן הולכות למקום שמוכר להן עם צוות שהן מכירות, האווירה הייתה מאוד משפחתית, רוב החברים שלהם נרשמו לתוכנית וזה נתן תחושה של בית. שילבו שם למידה וערך מוסף עם פעילויות חווייתיות, קצת חשבון וקצת עברית. הצוות יצא מגדרו כדי שהכל יהיה מו - שלם וראו את זה — הילדות חזרו כל יום הביתה עם חיוך."
גם אנגל אומרת שהידיעה שבנותיה בקייטנה השרתה עליה ביטחון. "ידעתי שהן בבית ספר, שהן יודעות לאן לרדת במקרה של אזעקה. הרי מתרגלים עם הילדים ירידה למקלטים במשך כל השנה והן יודעות מה הן צריכות לעשות. ידעתי שהצוות יוכל להרגיע אותן, גם כי זה צוות שהן מכירות וגם כי זה צוות בוגר יותר, ולא ילדים שהכשירו אותם לשמור על ילדים."
וכמובן, אי-אפשר להתעלם מעניין החיסכון הכלכלי. במיוחד אם זוכרים שעלות הפרויקט היתה 450 שקל לכל היותר, הרבה פחות ממחיר קייטנה רגילה, על אחת כמה וכמה כי בערים רבות ההורים שילמו סכומים מופחתים ובחלק מהמקומות הפרויקט ניתן חינם. "האמת, אני בכלל נרשמתי בגלל ההיבט הכלכלי," מודה אנגל. "אמרתי לעצמי: אוקיי, רע זה לא יכול להיות. יש לנו עוד בת ולרשום ארבע בנות לקייטנה זה המון כסף, וזה הרי לא נגמר בקייטנה. אני מרגישה שקיבלנו החלטה נכונה. נראה לי שמשרד החינוך בעצמו לא חשב שזו תהיה כזו הצלחה, גם מבחינת הילדים, ובטח ובטח מבחינת ההורים."
גם לי טל, חיפאית ואמא של אודי, שעולה השנה לכיתהב' בבית הספר "פיכמן" בחיפה, מרו - צה ומציינת במיוחד את תחושת הביטחון. "הילדים פגשו את המו - רים, ואפילו את החברים לספסל הלימודים, מזווית אחרת. לעומת הקייטנות הרגילות, מדובר בצ - וות חינוכי שמכיר את הילדים ואת הסביבה, ויודע לכוון ולהע - ביר תכנים קצת אחרת ממדצ"ים בקייטנות. במצב הביטחוני הנתון, יכולנו גם לאפשר לילדים לפרוק מתחים במקום שידענו שהוא בטוח ושיש בו מרחב מוגן, והרבה פעמים הרגשנו יותר בטוחים לשלוח אותם מאשר להשאיר אותם בבית."
ואיך הילדים הרגישו?
"מבחינתם זה לא ממש נתפס כבית ספר אלא כקייטנה לכל דבר, למרות שלפעמים הגבולות אולי קצת התערפלו. הצוות החי - נוכי בא בלבוש פחות פורמלי, השתתף איתם במשחקים וזה הצחיק את הילדים מאוד, זה שבר את הדיסטנס. אפילו אמא לא הכינה סנדוויצ'ים משעממים בבוקר," היא מחייכת. "הייתי כל כך מרוצה שכתבתי מכתב למשרד החינוך. במצב הלא נורמלי הזה הם עזרו לנו לשמור על השפיות."
התלמידים הצביעו ברגליים
"הפרויקט היה חוויה כייפית," מכריזה שרון עיטה, מנהלת בית הספר "פיכמן." "הייתה אווירה משפחתית בזכות העובדה שהצוות הקבוע המשיך עם התלמידים גם לחופש הגדול. התלמידים בהתחלה קצת הופתעו שהמורות מתנהגות אחרת —בלי שיעורי בית, פחות כללי משמעת, אפילו שיחקתי איתם במשחקי כדור," היא צוחקת, "אבל זה חלק מהעובדה שהפרויקט איפשר היכרות מעמיקה יותר בין המורים לילדים, כי גם אנחנו כצוות נתנו לעצמנו להיות פתוחים יותר וחיזקנו ככה את הקשר הבינאישי. לי כמנהלת זה נתן הזדמנות להכיר יותר טוב את התלמידים. בגלל המצב הביטחוני הקפ - דנו לנהל איתם שיחות בוקר, והיות שמדובר בשתי שכבות בלבד, גם הצלחנו להגיע יותר לכל תלמיד. הם אפילו החליטו שהם רוצים לפתח אטום מיוחד כדי לסיים את המלחמה. עסקנו בנושא המצב באופן קצת אחר. הייתה לנו למשל כיתה ירוקה, שהייתה כיתת עץ ושם הילדים יצרו מעין פינת זיכרון וכתבו מכתבים למשפחות החטופים."
עבור עיטה, אין ספק שמדובר בהצלחה. "הת - למידים הצביעו ברגליים ובאו, וזה המדד הטוב ביותר מבחינתי, כי הם הרי לא חייבים להגיע. ממש התרגשתי לראות אותם באים בכיף, בלי מטלות. זה נהדר מבחינתי שאנחנו יכולים להעניק להם חוויה אחרת של בית הספר, וזה השאיר לכולנו טעם של עוד. חיסרון? זה עבר לי מהר מדי."
במשרד החינוך, המוביל קו ערכי לפיו האח - ריות על החינוך נמשכת לאורך כל השנה, כולל בחופשות, מתגאים בעובדה 180-שכ אלף תלמידי כיתות 'ב-'א מכלל הרשויות המקומיות בישראל השתתפו השנה בפרויקט, וכן התקיים פיילוט לתלמידי כיתות ה-'ג.' במסגרת סיכום הפעילות, מספרים שם, קיימו אתמול בתי הספר "יום שיא" משותף לתלמידים והורים בתחומים כגון זהירות בדרכים, מדע וטכנולוגיה, איכות הסביבה, הצגות ועוד.
"במסגרת התוכנית ניתן לבתי הספר כר נרחב ליוזמות חווייתיות, מקוריות ויצירתיות," אומרת יהודית קדש, האחראית על התוכנית במשרד החינוך. "בתי ספר רבים יצרו קשר עם גופים כמו החברה להגנת הטבע, חוות חקלאיות, מוזיאון הילדים בחולון, מוזיאון המ - דע, גן החיות התנכ"י, מוזיאון חיל האוויר, פארק קנדה ועוד. התגובות מהשטח מצוינות ואני שמחה מאוד שבתי הספר נענו לאתגר ויחד איתנו יצרו לתלמידים מעטפת רחבה של חווית למידה אחרת, משמעותית ומהנה, שלב - טח תקרין גם על הנעשה בכיתה במהלך שנת הלימודים הקרובה ."
לפנייה לכתב/ת 
