מנכ"ל אשדוד: "כשהבן לוחם, משהו זז בלב"

עד לפני חמישה ימים היה מנכ"ל מ.ס אשדוד רפי נידם עסוק בהכנות של קבוצתו לפתיחת הליגה. ביום שישי הוא המריא איתה למחנה האימונים בפולין, ואף לקח איתו להתרעננות את בנו הקטן ובן של חבר נוסף מאשדוד, כדי להירגע קצת ממטח הטילים שנחת על העיר.

אבל אז, רגע אחרי ההמראה, החל המבצע הקרקעי בעזה. נידם, שבנו אדיר הינו לוחם קרבי, קיבל הודעה על כניסת צה"ל לרצועה, לא יכול היה לשבת בשקט וחזר תוך 24 שעות לישראל. "כמה שלא תהיה קשוח, כשהבן שלך הוא לוחם ונכנס לעזה, משהו בלב זז".

רפי נידם עם ניר קלינגר(צילום: אבי רוקח)

רגע לפני שארז את תיקו האישי ונסע שלוש שעות לוורשה, שם תפס את המטוס הראשון לישראל, הפכה הנסיעה שלו לסיוט גדול עוד יותר. טלפון שקיבל מהארץ בישר לו כי בן וענונו, בנו של חברו הטוב אילן, נהרג בנגמ"ש המוות בסג'עייה.

יחד עם נידם במחנה היה בן דודו של ההרוג, ונידם התבקש מהמשפחה בארץ להחזיר את הילד ארצה. "גנבתי לו את הטלפון, כדי שלא יהיה חשוף למה שקורה בארץ", שיחזר.

הלוויית בן וענונו ז"ל(צילום: אבי רוקח)

אתמול, אחרי שהשתתף בהלוויה של בן וענונו ז"ל, שם פגש את בנו אדיר, לקח נידם את הבן שוב לאזור ההתכנסות של החיילים לקראת הכניסה שלו לעזה. "כשהייתי בחו"ל זה היה נורא", אמר. "קיבלתי טלפונים מהאישה, מהבן הגדול והבת וכולם שואלים אותי מה קורה מה קורה. הראש שלי לא היה במקום. הבנתי שאני לא יכול להישאר בחו"ל".

מי שלא מכיר את נידם יתקשה להבין את הדמות הססגונית. גופו הגדול, וקול הבס החזק שלו מקנים לו את המראה הגברי הקשוח. אבל כל הקשיחות הזו הולכת לאיבוד כשמדובר בבנו החייל.

רסיס רקטה באשדוד. נידם: "המלחמה הזאת מוצדקת"

"דיברתי איתו, אמרתי לו 'אדיר, אולי לא תיכנס לעזה', אבל הוא הסתכל עליי ורצה להרוג אותי", אמר המנכ"ל. "הוא אמר לי 'אבא, אם החברים שלי נכנסים -

אני איתם'. הבנתי שאין לי בכלל על מה לדבר איתו. אני יודע שהוא כמו כל החיילים שעושים את העבודה שלהם, אבל בתור אבא זה יצא לי באינסטינקט. אני גם מבין אותו. הוא כל השירות מחכה לרגע הזה. ידעתי הרי מתחילת השירות שלו שהוא הולך היות קרבי, אבל זה שונה עכשיו במלחמה. לפני כמה חודשים הוא היה בקו במטולה, בקושי דיברתי איתו. אבל מאז שהתחילה המלחמה אני כבר לא רגוע. לא יודע איך להסביר את זה, אבל כנראה שלהיות אבא זה באמת קשה".

איך מתמודדים עם הלחץ, הפחדים?

"אני תושב אשדוד ואני יודע עד כמה המלחמה הזאת מוצדקת. חזרתי מהלוויה קשה של בן של חבר, והמחשבות כל הזמן רצות בראש. המצב לא קל. אתמול, כשלקחתי אותו לשטח הכינוס של החברים שלו מול הרצועה, הייתי בהלם ממה שהולך שם. אתה רואה את עם ישראל בגדולתו. אני גאה בבן שלי , ומלא בגאווה בעבודה שהוא וחברים שלו עושים. גידלתי אותו, וידעתי שהוא מתגייס לקרבי . אין לי הרבה מה לעשות, אני גאה בו זה מה שהוא בחר - אני רק מקווה כבר שהכל ייגמר מהר והשקט יחזור".