הפריחו את השממה
בלי תקציבים מנופחים וכמעט ללא חשיפה, הצליחה נבחרת כחול לבן בענף המוכר בארץ בעיקר בזכות הקומדיה "אמריקן פאי" לסיים במקום השביעי באליפות העולם. "מחוץ לרדאר" מביא לכם את סיפורה המדהים של נבחרת הלקרוס הישראלית
ניס (29), חובב לקרוס מושבע, עבד באותם ימים בליגת הלקרוס האמריקאית (NLL) והתקשה להבין מדוע הענף שמקורו בילידים האמריקאים ולרובנו זכור בעיקר מהקומדיה הפופולארית,"אמריקן פאי" (עוד על הענף בסיום הכתבה) טרם נחת בארץ הקודש.
כבר ביומו השני למסע החליט ניס להביא את בשורת הלקרוס לישראל. ניס החל במסע שיחות קדחתני, הוא חיפש בנרות אחר כל חובב לקרוס בעל זיקה ישראלית שיכול לסייע לפרויקט. אחד כזה הוא ביל ברוזה, במונחים אמריקאים מדובר באגדת לקרוס אמיתית. בשנות ה-80' הוא שימש כשוער של הנבחרת האמריקאית וזכה עמה בשתי אליפויות עולם, בנוסף הוא חבר בהיכל התהילה של הלקרוס האמריקאי ובהיכל התהילה של הספורט היהודי.
ברוזה התרשם מהחזון של ניס וקיבל על עצמו את תפקיד מאמן הנבחרת הלאומית. הוא ניצל את קשריו הענפים וגייס לפרויקט גם את האווי בורקאן, ג'נרל מנג'ר לשעבר של נבחרת ארצות הברית שמונה למנהל הנבחרת ואת מארק גרינברג, חבר בהיכל התהילה של הלקרוס שנבחר לשמש כעוזרו של ברוזה.
למרות שברוזה עושה את התפקיד בהתנדבות מלאה הוא התמסר לו לגמרי. מאז שמונה, אחת לשנה הוא מגיע לארץ (ורוצה להגיע יותר) ומעבר לכך הוא מבלה שעות בטלפון עם אנשי הצוות המקצועי ועם פילנתרופים שונים אותם הוא מנסה לשכנע לתרום לענף.
אחרי שנמצא צוות מקצועי, לאנשי הנבחרת היה אתגר מורכב לא פחות, גיוס שחקנים. מכיוון שהענף עוד לא היה קיים בישראל, הפניות נעשו לשחקנים אמריקאים יהודיים וגם לישראלים שחיו בנקודה זו או אחרת בארצות הברית והתנסו בענף. ההיענות הייתה מרשימה, שחקנים יהודים בעלי רקע בלקרוס מקצועני התלהבו להצטרף לנבחרת הישראלית, חלקם אף העתיקו את מקום מגוריהם לארץ וביצעו עלייה, על כל המשתמע מכך כולל גיוס לצה"ל.
ב-2011, שנה לאחר ביקורו הראשון של ניס בארץ, נבחרת הלקרוס הישראלית כבר ערכה את משחקה הראשון. ניס הבין במהרה כי לא מדובר בשיגעון זמני אלא במה שעתיד להפוך למפעל חייו וכדי שיוכל להתמסר לו, הוא התפטר מעבודתו בארצות הברית, עזב לגמרי את חייו הקודמים, עלה לארץ ועבר לגור בתל אביב. בסוף השבוע שעבר ניס כבר נהנה מפירות הפרויקט, הנבחרת בהופעתה הראשונה אי פעם באליפות העולם סיימה במקום השביעי מתוך 38 נבחרות.
סיפורה של נבחרת הלקרוס הישראלית הוא סיפור על אהבה אמיתית לספורט של משוגעים לדבר המוכנים להקדיש את חייהם למען מטרה גם ללא תמורה כספית.
הדרך של הנבחרת לאליפות העולם החלה באליפות אירופה שנערכה באמסטרדם ב-2012. בסך הכול חודשיים לאחר משחקה הראשון סיימה הנבחרת במקום השמיני המחמיא ביבשת והבטיחה את השתתפותה באליפות העולם.
כדי לחבר את הסגל המורכב מאנשים אשר לא בהכרח מכירים את זה וזה ובטח לא שיחקו ביחד, התכנסה הנבחרת למחנה אימונים מיוחד בקולורדו. "שם בלי ההפרעות של עבודה, משפחה וחיי היום-יום, יכולנו באמת להתחבר כנבחרת", סיפר ניס.
ההצלחה הייתה מדהימה ומהירה במיוחד. את שלב הבתים באליפות העולם שהסתיימה בשבוע שעבר בקולורדו עברה הנבחרת עם שלושה ניצחונות קלילים בהפרשים אסטרונומיים: 4:19 על שבדיה, 2:17 על סלובקיה ולקינוח 2:19 על דרום קוריאה. גם בשלב הפלייאוף לא נתקלו הכחולים-לבנים בבעיות מיוחדות והעפילו לרבע הגמר עם 9:18 על אירלנד ו-1:15 על גרמניה.
רבע הגמר מול האוסטרלים היה דרמטי במיוחד. מספר הצלות של שוער היריבה בדקות הסיום הורידו את הנבחרת הישראלית מנוצחת 9:8 ורחוקה רק במעט מהעפלה סנסציונית לחצי הגמר. לאחר מכן במשחקי הדירוג הפסידה הנבחרת הישראלית לאנגליה לאחר הארכה וניצחה את יפן החזקה כדי לסיים במקום השביעי המכובד.
תקציר ההפסד לאנגליה
הכוכב הגדול של האליפות היה ארי סוסמן, מקצוען לשעבר שסיים עם 27 שערים ו-15 בישולים. היכולת המרשימה שלו סידרה לו הצעה לחוזה מקצועני בניו יורק ליזארדס וכעת הוא שוקל להצטרף אליה לתקופת הפלייאוף.
"ידענו שיש לנו נבחרת מוכשרת והמטרה הייתה לסיים בין עשר הראשונות, אבל לא ציפינו לנצח בהפרשים כל כך גדולים או לנצח מהטופ חמש בעולם כמו יפן. זה היה מדהים", התייחס ניס להישג באליפות העולם.
לא משחקים בשבת
בניגוד לענפי ספורט אחרים בהם אנשים דתיים מתקשים להשתלב בשל הצורך לחלל שבת לעיתים, נבחרת הלקרוס הישראלית הגיעה להסדר עם האיגוד העולמי על פיו משחקיה אינם נקבעים לשבת וכך התאפשרה השתלבותם בנבחרת של מספר שחקנים חובשי כיפה.
כולנו זוכרים את הסערה שפרצה בארץ כשפיפ"א הודיעה בזמנו שכדורגלנים לא יוכלו לחבוש כיפה בזמן משחקים. בלקרוס לעומת זאת להתאחדות העולמית אין שום בעיה עם כך, להיפך. אחד משחקני הנבחרת, יוחנן כץ, אדם שומר מצוות אשר נוהג לשחק עם ציציות המבצבצות מבעד למדיו הפך למוקד התעניינות באליפות וסרטון שלו מסביר על מנהג לבישת הטלית הועלה לעמוד היוטיוב של האליפות.
יוחנן כץ מסביר מהי ציצית
שחקן נוסף שומר מצוות בנבחרת הוא השוער ראובן דרסלר (41), רופא משפחה בירושלים ואב לחמישה ילדים. הוא עלה עם משפחתו ארצה לפני שבע שנים מארצות הברית ומאז מתגורר במעלה אדומים. בצעירותו שיחק לקרוס בארצות הברית אך כשהתבגר פנה לכיוונים אחרים וללימודי רפואה.
"חזרתי ללקרוס ממש במקרה, אבא שלי קרא כתבה על ההישג של הנבחרת באליפות אירופה באמסטרדם והוא פשוט נידב אותי להצטרף לספורט שעזבתי לפני 18 שנים", מסביר דרסלר כיצד מצא את עצמו שוב בענף.
לא היה קשה לחזור לכושר אחרי כל כך הרבה שנים?
"מבחינת הספורט עצמו החזרה היא כמו חזרה לרכיבה על אופניים, זה לא משהו שאתה שוכח. אבל אי אפשר להתעלם מכך שאני כבר לא צעיר, הגוף הוא לא אותו גוף שהיה לי פעם. דרך החיים שלי גם השתנתה, יש לי משפחה ועבודה וקשה יותר לנקות את הראש".
עד איזה גיל אתה מתכוון להמשיך?
(צוחק) "תשאל את אשתי".
ובכל זאת אני אשאל אותך.
"אני חייב לחזור להיות אבא, ולמרות כל הרבאק שחזרתי איתו לספורט יש מחיר גם בכל הקשור למשפחה ואני לא מזלזל בזה. אני יודע איפה הלב שלי יהיה בעתיד אבל לא יודע איפה הרגליים שלי יהיו".
ואיך התרשמת מההישג שלכם באליפות?
"ידעתי שאנחנו מסוגלים לעשות את זה, אבל כשזה באמת קרה זה היה מדהים. חבל שהפסדנו ברבע הגמר, זה היה קשה לכולנו. אני גאה במקום המכובד שלנו ואני חושב שכל ישראלי יכול להיות גאה בהישגים שלנו".
צווי 8 בזמן ההכנות
מעבר לפעילות על פרויקט הנבחרת, ניס ויתר אנשי הענף ראו חשיבות גדולה בהחדרת הענף לדור הצעיר. כמוקד הפעילות הראשון לפיתוח שחקנים צעירים נבחרה אשקלון גם בשל שיתוף הפעולה שלה עם בולטימור כ"ערים תאומות" וגם בגלל הרצון לחדור לארץ דרך הפריפריה. כיום ישנם כבר 700 ילדים ונערים המתאמנים בענף באשקלון ובתל אביב. את פירות העמל אפשר לראות בשני שחקנים צעירים מאשקלון, ילידי הארץ אשר נחשפו לענף לראשונה כאן וכבר נמנים על הסגל המורחב של הנבחרת.
"אני מצפה שבתוך ארבע שנים כבר יהיה לנו בסיס גדול ותמיכה מקומית רחבה. כרגע אנחנו צריכים לנצל את המומנטום מההישג הנפלא באליפות העולם ולהמשיך בפיתוח השחקנים הצעירים", אומר ניס.
אליפות העולם תפסה את הנבחרת כשהמדינה במצב בטחוני לא פשוט, בדיוק כשהחל ירי הטילים מכיוון עזה. כמה מהשחקנים אף נאלצו לוותר על ההשתתפות באליפות בשל צווי המילואים שנשלחו אליהם. משרדי הענף באשקלון הועברו זמנית לתל אביב.
"מה שקורה בארץ עלה בנבחרת כל הזמן, גם לפני המשחקים ואפילו במהלכם. למרות שהיינו במגרש, הרגשנו שאנחנו עם כל המשפחה שלנו בישראל. ניסינו להשתמש בזה כמוטיבציה, ולעשות משהו טוב", אומר דרסלר.
כעת המטרה של הענף תהיה למנף את ההצלחה באליפות העולם ולזכות לדריסת רגל משמעותית בארץ. בין השאר הם מתכננים לפתוח חוגי לקרוס לילדים גם בנתניה, חיפה ומקומות נוספים.
המאמן הלאומי ברוזה משוכנע כי ההישג באליפות העולם הנוכחית הוא רק ההתחלה. "אני מאמין במה שאנחנו עושים פה וכל עוד ירצו אותי כמאמן או בכל תפקיד אחר אני מתכוון להמשיך. באליפות העולם הבאה המטרה כבר תהיה זכייה במדליה".
מה זה לקרוס?
ענף הלקרוס הומצא על ידי הילידים האמריקאים, האינדיאנים, והוא נחשב לאחד מענפי הספורט הקבוצתיים הוותיקים ביותר בצפון אמריקה. עד היום ובאופן ייחודי ישנה נבחרת מיוחדת של ילידי אמריקאים אשר זוכה לייצוג באליפויות העולם כנבחרת עצמאית בנפרד מנבחרת ארצות הברית.
בבסיס המשחק שתי קבוצות המנסות להבקיע לשער היריבה כדור גומי קטן בעזרת מקל שבקצהו רשת. בכל קבוצה נמצאים על המגרש בכל רגע נתון עשרה שחקנים, תשעה שחקנים ושוער. הוא נחשב לענף פופולארי בתיכונים ובקולג'ים בארצות הברית ובקנדה, שאף מתחלקות בכל אליפויות העולם שנערכו עד כה. עם זאת ברמה המקצוענית הענף עדיין נחשב לשולי ביחס לענפי הספורט הפופולאריים באמריקה.
"בעיניי זה ענף שמשלב את כל המרכיבים הטובים ביותר של הספורט", אומר ניס ומפרט, "יש בו את השליטה והאסטרטגיה של כדורסל, הפיזיקאליות של פוטבול והוקי, המהירות והדיוק של בייסבול והתחבולות של כדורגל", מסכם ניס.
עוד ב- ynet ספורט:
לפנייה לכתב/ת 
