מרגיע או מעורר חרדה? ילדים תורמים לחיילים

"לחיילים שלום, אני טומי רויטמן, בן 11 מכפר סבא". במילים האלה פתח טומי את המכתב שצירף לחבילה ששלחו השבוע בני משפחתו לחיילים. בהמשך המכתב סיפר להם על החוויות שלו מהמלחמה. שזו הפעם הראשונה בחייו ששמע אזעקות וזה קצת הפחיד אותו.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

"אני רוצה להודות לכם על שאתם מגנים ושומרים עלינו ובזכותכם הילדים כבר לא במתח". מצטטת בגאווה אמו לילי רויטמן את המכתב, "אני מודה לכם על העבודה המעולה שאתם עושים ומחזק אתכם כדי שתוכלו לנצח את החמאס ומקווה שתחזרו בריאים ושלמים".

מבצע "צוק איתן" - ההתמודדות עם הילדים:

מצב מלחמה: איך להסביר את המצב לילדים?

• להקל על הפחד: המלצות למשחקים שאפשר לקחת לממ"ד
  

רויטמן מספרת כי כאשר טומי הקריא לה את המכתב היא הרגישה את הדמעות מאיימות לפרוץ. המכתב, והציור הצבעוני שהוסיף דקל, אחיו בן השלוש של טומי, הם רק חלק מהתרומה המשפחתית.

"הלכנו יחד לסופר ואמרתי לטומי שאנחנו קונים דברים בשביל החיילים", מתארת רויטמן את החוויה, "טומי בחר יחד איתי את הדברים, ואם זה היה תלוי בו, הוא היה קונה את כל הסופר. כשסיימנו את הקניות שאלה אותי הקופאית אם אני רוצה לתרום 10 ש"ח לחיילים, אז אמרתי לה שכל הקנייה הזו ממילא מיועדת לחיילים.

"אחרי שנכנסנו לאוטו, ביקשתי מטומי שיחזיר את העגלה. הוא התעכב מעט, ואז התברר שהוא לקח את ה-5 ש"ח מהעגלה וחזר לקופאית וביקש לתרום אותם. הקופאית אמרה לו שהתרומות מתחילות ב-10 ש"ח, אז הוא נכנס לחנות, קנה עוד שתי חבילות מגבונים והניח בעגלה שאספו נערים לטובת תרומות לחיילים". אחרי שסיימו את הקניות אמר טומי לאמו, "אני מרגיש שהיום עשינו משהו טוב למען מישהו".

בנ נוער מכינים חבילות לחיילים בחזית(צילום: מועצה אזורית עמק המעיינות)

"זו ההזדמנות של הילד לעשייה מרגיעה ולתרומה"

משפחת רויטמן אינה חריגה. בימים אלו כשטובי בחורינו ונערינו מגויסים למשימה, האזרחים שבעורף מגויסים להתנדבות ופעילויות התרמה למען החיילים. הרשתות החברתיות מוצפות ביוזמות פרטיות לשליחת חבילות, וכולנו נענים בשמחה ונותנים מכל הלב.

לעתים קרובות הילדים הם חלק בלתי נפרד מהעשייה. "עצם התרומה ממלאת אותנו, נותנת לנו ערך ומשמעות ומחזקת את תחושת השייכות והביחד", מסבירה יערה גונן הלפרין, מנחת הורים ומשפחות,"למרות ההבדלים בדעות הפוליטיות, יש קונצנזוס בעם בקשר לנתינה, לרצון לעשות למען האחר ובערבות ההדדית. במיוחד במלחמה הזו, שבה גם העורף נפגע, רוב האנשים תורמים משהו: שולחים חבילות, מבקרים פצועים, הולכים להלוויה של מישהו שהם לא מכירים. איפה עוד יש מדינה כזו?".

הרצון לעשייה תורמת משותף כאמור לכולנו. מלבד ההתארגנויות הפרטיות, ישנם ארגונים המחליטים לתרום ביחד. כך למשל מקומות עבודה מאמצים גדודים, אבל גם כאן הילדים לא משתרכים מאחור. ישנם מרכזי חוגים שמנדבים את התלמידים שלהם והמשפחות להתרמה מאורגנת, תנועות הנוער כמובן פעילות באופן קבוע וגם גני ילדים, צהרונים וקייטנות המצטרפים ליוזמות של אחרים ומוסיפים ציורים ומכתבים שיחממו לחיילים את הלב.

לדברי גונן הלפרין, יש יתרון נוסף בציור או במכתב שהילד מכין לחיילים: "זו הזדמנות של הילד לעשייה וליצירה שהיא מרגיעה, מפחיתה חרדה ומסייעת לו להתמודד טוב יותר עם המצב. עצם העשייה נותנת לו מעט יותר תחושה של שליטה בתוך המצב הנוכחי של חוסר שליטה, חוסר ודאות והתמודדות עם פחדים וחששות. העשייה מעלה גם את הערך העצמי ותחושת המועילות".

"ילדים בגיל הגן לא בהכרח מבינים מי החייל הזה שאנחנו מציירים לו, זה משהו אמורפי מבחינתם", מסבירה מרין ליבמן, פסיכולוגית קלינית במרכז ד"ר טל, "אבל מספיק שהם יודעים שיש חיילים ושאנחנו רוצים לעזור להם. אפשר להגיד להם שהחיילים שומרים עלינו ואנחנו רוצים לעזור להם להרגיש טוב ושידעו שאנחנו אוהבים אותם. דרך כך אנחנו מלמדים את הילדים שיעור בערכים, מוסר, אמפטיה ומצפון וזה מבורך.

"אנחנו כמבוגרים תורמים כי אנחנו רוצים להיות שייכים ולתרום את חלקנו הצר מהעורף. הילדים רואים תמונה אחרת, אבל זו תמונה מקסימה בכל מקרה. זו חוויה חיובית לצאת מעצמך, להעניק ולרוב הם גם מקבלים על כך חיזוקים חיוביים".

"הילדים רוצים להיות פייטרים"

נורית אביטן מתנדבת באופן קבוע כבר שנים רבות. היא חברה בארגון, "מעגל נשים 5", שחברותיו עוסקות בעיקר באירועי התנדבות והתרמה. השבוע היא סייעה באיסוף תרומות לחיל השריון, ולקחה יחד איתה את בנה בן ה-13 וחבריו.

"הם עזרו להעמיס את הארגזים על המשאית ולסדר את התרומות הרבות שהגיעו", היא מספרת, "ההתנדבות לא זרה לבני והוא לוקח חלק פעיל בפעילויות שלי, אבל הפעם כשאמרתי לו להצטרף, הוא וחבריו ממש עטו על ההזדמנות ושמחו לקחת בכך חלק. היום, יותר מתמיד, בגלל מצב הלחימה וכל מה שהם שומעים מסביב, זה גורם להם להיות יותר פייטרים ויש להם צורך להיות חלק ממה שקורה. ככל שהם מתבגרים הם מבינים שגם החיילים שהולכים לקרב הם ילדים כמותם".

אביטן מוסיפה כי המצב הבטחוני שינה לנערים את התוכניות לחופש הגדול: "הם לא יכולים להסתובב יותר מדי, רק הולכים מבית לבית, מחבר לחבר. הפעילות והעיסוק בתרומות מילאו להם את אחר הצהרים והיוו שבירת שגרה. היה כל כך מהנה לראות את האהדה של אנשים, הגיעה משאית ענקית ואנשים פשוט הגיעו לנקודת המפגש והביאו עוד ועוד חבילות. זה נותן סיפוק אדיר גם לנו, גם לחיילים וגם לילדים שתרמו ועזרו".

"לא להכריח את הילדים להתנדב"

אין ספק שהתרומה והנתינה פורטת לכולנו על הרגשות הפטריוטיים העזים ביותר, ואנו שואבים להנחיל את אותם ערכים לדור הבא. אבל מה קורה אם הכנו חבילה יפה ומושקעת, וכשאנחנו מבקשים מהילד שיוסיף ברכה לפינאלה, הוא מסרב?

"כשילד מסרב לקחת חלק בתרומה, זה פוגש את הההורים בחלק האלטרואיסטי", עונה ליבמן, "לא לשכוח שלפעמים תרומה לחייל עלולה להיות מעשה טעון ומעמיס רגשית, יש ילדים שלא מסוגלים להכיל ומעדיפים להתרחק. צריך לאפשר לילדים בצורה מכובדת להתרחק ולהעריך את העובדה שמביעים עמדה רגשית. מאד חשוב לתמוך הילדים האלה, לכבד ולהעריך."

"גם בעתות שגרה יש מצבים שאנחנו מציעים לילד משהו שאנחנו חושבים שיהיה לו כיף וטוב, אבל הוא לא רוצה", מוסיפה גונן הלפרין, "גם כאן, צריך לבדוק מה מתאים ונכון לילד. יכול להיות שהוא לא רוצה לכתוב כי זה מעציב או מטריד או או שסתם לא בא לו כרגע, וזה גם בסדר גמור.

"לפעמים אנחנו מעניקים פרשנות עמוקה לדברים, אבל לא צריך להבהל ואם ילד לא רוצה לכתוב מכתב, זה לא אומר עליו שום דבר. גם עצם זה שהוא רואה את ההורים שלו מכינים חבילה ואם מדברים בבית על תרומות, זה כבר עושה את העבודה".