ירושה: להקשיב לרצון הנפטר או לצורכי החברה

אחת השאלות החברתיות והכלכליות המשמעותיות היא איך להעביר כסף בין דורות. בעת שמפרנס הבית נפטר האם הוא יכול להוריש את נכסיו כרצונו או האם בתור חברה אנו רוצים לקבוע נורמות משיקולים כלכליים וחברתיים נרחבים יותר. האם ראוי מבחינה חברתית לאפשר צבירת הון גדול מדור לדור גם אם הדבר פוגע בערך השוויון? ומה לגבי תרומת נכסים לצדקה מבלי להשאיר מאום לילדים? 

עוד במדור פרשת שבוע כלכלית

מחבקים את הדרום: דווקא עכשיו - רוכשים מעסקים בדרום 

בעולם המערבי קיימים שני מודלים ברורים לגבי דיני ירושות: הגישה האנגלו-סקסית והגישה האירופאית. הגישה האנגלו-סקסית (נהוגה באנגליה, בארה"ב ובמידה רבה גם בארץ) גורסת שאנו לא נתערב ברכושם הפרטי  והם יכולים להוריש את נכסיהם כראות עיניהם גם אם מדובר בצווי ירושה קיצוניים אשר גורמים למדון ומריבה בין היורשים.

הגישה האירופאית הנהוגה בגרסאות שונות במדינות אירופה, מאמצת את הכלל אשר גורס שחלק מנכסי הירושה יתחלקו באופן שווה בין היורשים והמורש לא יוכל להציב תנאים אחרים (Forced Heirship).

אינטרס הפרט מול דיני הירושה

הסיפור של בנות צלפחד אשר מופיע גם בפרשת השבוע הנוכחית (פרשת מסעי) וכך גם בפרשת השבוע הקודמת, פנחס, מדגים כיצד השיקולים הלא פשוטים של שמירה על אינטרס הפרט כמו גם האינטרס החברתי-הכלכלי הרחב, עלולים להתנגש בדיני הירושות.

כידוע, צלפחד נפטר במדבר ללא בנים זכרים. כאשר עם ישראל עמד בפני הכניסה לארץ כנען וחלוקת הארץ לפי שבטים ובתי אב, על פי ההלכה לא היה למשפחת צלפחד נחלה בארץ ישראל שהתירה ירושה רק לבנים. לכן בקשו בנות צלפחד שיקבלו מעמד משפטי דומה לזו של הזכרים. משה הפנה את הבקשה אל הקב"ה, שאישר את ירושת הבנות וקבע את הלכות הירושה של אלו אשר מתו ללא בנים.

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן?

תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ." וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ. וְאִם-אֵין לוֹ, בַּת--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְאֶחָיו. וְאִם-אֵין לוֹ, אַחִים--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו. וְאִם-אֵין אַחִים, לְאָבִיו--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה. (ספר במדבר, פסוק כ"ז, פרקים א-יא).

הירושה של בנות צלפחד התנגשה עם עיקרון הצדק חברתי כלכלי בין-שבטי ולכן בפרשת מסעי התייצב שבט אפרים (לו השתייכו בנות צלפחד) עם טענה שעצם הירושה של בנות צלפחד תביא להפרה של האיזון הכלכלי הטמון בחלוקת הארץ לנחלות.

וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי-גִלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--מִמִּשְׁפְּחֹת, בְּנֵי יוֹסֵף; וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים--רָאשֵׁי אָבוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמְרוּ, אֶת-אֲדֹנִי צִוָּה יְהוָה, לָתֵת אֶת-הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאדֹנִי, צֻוָּה בַיהוָה, לָתֵת אֶת-נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ, לִבְנֹתָיו.

וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ, וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם; וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ, יִגָּרֵעַ. וְאִם-יִהְיֶה הַיֹּבֵל, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן, עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם; וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ, יִגָּרַע נַחֲלָתָן. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל-פִּי יְהוָה לֵאמֹר: כֵּן מַטֵּה בְנֵי-יוֹסֵף, דֹּבְרִים. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם--תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים.

וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּטֶּה אֶל-מַטֶּה: כִּי אִישׁ, בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו, יִדְבְּקוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל-בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה, מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ, תִּהְיֶה לְאִשָּׁה: לְמַעַן, יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ, נַחֲלַת אֲבֹתָיו. וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה, לְמַטֶּה אַחֵר: כִּי-אִישׁ, בְּנַחֲלָתוֹ, יִדְבְּקוּ, מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ, בְּנוֹת צְלָפְחָד. וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה--בְּנוֹת צְלָפְחָד: לִבְנֵי דֹדֵיהֶן, לְנָשִׁים. מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי-מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, הָיוּ לְנָשִׁים; וַתְּהִי, נַחֲלָתָן, עַל-מַטֵּה, מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן (ספר "במדבר", פרק ל"ו, פסוקים א'-יב').

מטבעם, דיני ירושות עשויים לחולל מריבות רבות אשר מקורן בחלוקת נכסים באופן הוגן אשר מתחשב באינטרסים הכלכליים הפרטיים, הבין-משפחתיים והחברתיים. העברת נכסים בין דורות צריכה להתבצע בצורה חכמה ופשרנית אשר משלבת את האינטרסים של כל הצדדים בעניין, כולל האינטרס של החברה הרחבה.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד