אחיו של לוחם הצנחנים שנפל בעזה ספד: "עכשיו אני יודע מי הלוחם האמיתי בבית"
סמל ראשון שחר דאובר (דובר), שנהרג בהיתקלות בעזה, הובא למנוחות בקיבוץ גניגר. "רק מי שאוהב באמת את החיים יכול להקריב אותם", ספד דודו
"עכשיו אתה חלל, מילה קטנה ואיומה". אלפי בני אדם ליוו בצהריים (יום ד') למנוחות את סמל ראשון שחר דאובר (דובר) מקיבוץ גניגר, שנהרג במהלך היתקלות ברצועת עזה. ההלוויה של שחר, בן 21, התקיימה בקיבוץ שבו התגורר. אחרון הסופדים היה גיא, אחיו של שחר. האח סיפר כי גם הוא קיבל קריאה להתייצב וכבר דמיין כיצד הוא מתפלל עם אחיו ושולח את התמונה לפייסבוק תחת הכותרת "אחים לנשק". האח סיפר כי גם הוא שירת ביחידה קרבית ואחיו הצעיר היה מקניט אותו ובשל כך היו השניים מתווכחים ביניהם מי קרבי יותר. "עכשיו אני יודע כי אתה הוא הלוחם האמיתי בבית", אמר האח בכאב.
אלכס, דודו של שחר, ספד גם הוא: "אהבת כל כך את החיים, ואיבדת אותם כדי להגן על החיים של אחרים, שלנו. תמיד הכרתי אותך כגיבור. הצטיינת בכל תחום ותמיד היית ראשון. אי-אפשר למחוק אהבה וככה גם אי-אפשר למחוק את הזיכרון שלך מהלב. רק מי שאוהב באמת את החיים יכול להקריב אותם", אמר.
לאחר תום טקס ההלוויה נותרו ההמונים עוד שעה ארוכה מול חלקת הקבר, על זרי הפרחים הטריים שנערמו, שעליה פרסו חבריו ליחידה את דגלי הצנחנים והפלחה"ן.
שחר נולד בקיבוץ שלוש שנים לאחר שהוריו אורלי ובוריס עלו לארץ מברית המועצות. הוא היה הצעיר מבין שני הבנים במשפחה, אח לגיא בן ה-24. שחר למד בבית הספר היסודי עמק יזרעאל שבגניגר, ובבית הספר התיכון העמק המערבי ביפעת. מיכל וולף, שהייתה המדריכה והרכזת בקיבוץ, סיפרה כי היה מלא שמחה ואהבה לחיים: "הוא הרגיש עצמו בוגר ולקח על עצמו משימות ואחריות כאדם מבוגר. הוא היה הכתובת לכל מי שזקוק לעזרה, והיו לו חברים בכל העמק".
לפנייה לכתב/ת 
