מותר לפטר עובד שהתבטא נגד צה"ל?

בימים כואבים שכאלו, רבים מאיתנו מבטאים את רגשותיהם בכתב, בין היתר ואולי במיוחד - ברשתות החברתיות . חלק מהכותבים בפייסבוק השבוע, גילו שהאמירה שלהם לא נשארה על כותלי הקיר האישי שלהם, אלא הובאה אחר כבוד לידיעת מנהליהם בעבודה.

• לטורים נוספים של עו"ד דריה כנף
• צוק איתן - כל המדריכים לזכויות שלכם
• מחבקים את הדרום: במיוחד עכשיו - רוכשים מעסקים בדרום
  

כך למשל, פוטרה השבוע פסיכולוגית שעבדה בעיריית לוד, תושבת כפר ג'ת, לאחר שזו הביעה בעמוד הפייסבוק שלה שמחה על הרג 13 החיילים; מכללת "הדסה" פרסמה התנצלות לאחר שסטודנטית פרסמה תמונה של חייל ישראלי פצוע וכתבה "הלוואי שכולם יחזרו כך"; סלקום נדרשה להגיב לפניות הציבור לאחר שעובדת חברה הביעה שמחה על מות החיילים;

קבוצת פייסבוק בשם "לא בבית ספרנו", העלתה סטטוסים שנכתבו כנגד צה"ל, ופנתה למעסיקים על מנת לדרוש את פיטורי העובד הכותב; קבוצה נוספת בשם "גזענים שמדכאים אותי", העלתה התבטאות של עובדת עיריית בית שמש שכתבה: "להרוג את כל השמאלנים עם הערבים", וגם שם בוצעה פניה לעירייה. סטטוס נוסף של עובדת עיריית ירושלים, שקראה להשמדה וביעור של "כל שטחי הערבים", גרר אף הוא פניה למעסיקה. קפטן קבוצת הנוער של הפועל באר שבע בכדורגל איבד את הסרט שלו לאחר שכתב בפייסבוק שצריך לשלוח את השמאלנים לתאי גזים, ורשימת ההתבטאויות הללו רק מתארכת, בכל רגע שחולף.

מבחינת תגובת הארגונים השונים למילים הפרטיות לכאורה של עובדיהם, ניתן לראות מנעד שלם של תגובות: החל מ"תודה, הדברים ייבדקו", דרך הודעת גינוי פומבית, הבטחה כי "כנגד העובד יינקטו אמצעים", ועד לפיטורים מהירים כאמור.

התגובה הציבורית גם היא מגוונת: יש היוצאים חוצץ כנגד הפיטורים המהירים, וטוענים כי במדינה דמוקרטית אסור לפטר עובד בשל התבטאות פוליטית, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, וישנם תומכים נלהבים הקוראים, ל"ביעור חמץ" כללי בקרב כל מי שמתבטא כך, בימים שכאלו.

אז מה באמת נכון לעשות?

היום אעסוק בשאלה המשפטית: האם לעובד בארגון עומדת אפשרות להתבטא כאוות נפשו על גלי הפייסבוק? והאם למעסיק קיימת זכות, או שמא חובה, לפטרו בשל התבטאות זו?

אקדים ואומר מראש, כי תשובתי אינה חד משמעית, אלא בעיקר מתווה את הדרך הנכונה ללכת בה, לדעתי. בדבריי אני מתבססת על החוקים הקיימים ועל פסיקות שהתקבלו בתחומים דומים. ככל שאחד מהעובדים שפוטר (או שיפוטר בהמשך על רקע התבטאויותיו אלו), ימצא לנכון לפנות לבית הדין לעבודה בנושא, והנושא ידון שם, או אז נקבל התייחסות יותר קונקרטית לסוגיה, ונוכל ללמוד ממנה לבאות.

גבולות חופש הביטוי

נתחיל מחופש הביטוי, שכיום הוא ערך עליון במדינתנו: נקבע כבר רבות כי השמעת דעות חופשית, והחלפת דעות בלתי מוגבלת, הינן בגדר "תנאי שאין בלעדיו" לקיומו של המשטר המדיני והחברתי. רק כך, נקבע, יוכל האזרח ללמוד את הנתונים, ולהבין מה דרוש, למיטב הבנתו, למען טובתם ורווחתם של הכלל ושל הפרט.

לכתבות נוספות בערוץ הקריירה

• הקייטנה בוטלה – צריך ללכת לעבודה?
• מותר לפטר עובד שפוחד? שאלות ותשובות
  

אך חופש הביטוי הוא אינו ערך מוחלט. מעת לעת, יהא עליו "לסגת" מפני ערכים אחרים, כאלו שבאותה סיטואציה, נחשבים כעדיפים עליו: למשל כבוד האדם. או ביטחון המדינה. כך למשל אוסר חוק העונשין על הסתה לאלימות או טרור, המרדה, או הסתה לגזענות.

חופש הביטוי בעבודה

ומהו חופש הביטוי של אדם, שהוא גם עובד?

מצד אחד, הפייסבוק הינו כלי פרטי להבעת אמרות ועמדות פרטיות, וככזה יש בו חופש ביטוי רחב יחסית. וככלל, יכולתו של המעסיק להתערב בענייניו הפרטיים של עובדיו היא מצומצמת: מה היינו חושבים על מעסיק שהחליט לפטר עובד, לאחר שראה את העובד מקלל את בנו? האם זה מקובל עלינו שהמעסיק יקבל החלטות ניהוליות על סמך התנהלות אישית שלנו מחוץ לשעות העבודה?

בנוסף, כולנו מסכימים כי זכותו של כל אדם, פרטי, להחזיק בדעה פוליטית פרטית, גם אם הוא עובד בארגון שלא חושב כמוהו.

מנגד, יש לזכור כי למעסיק יש פרוגרטיבה ניהולית מלאה, והוא רשאי להעסיק ולפטר עובדים כראות עיניו. בנוסף יש לזכור כי הפייסבוק הינו כלי לתקשורת, והביטוי בו, עלול לפגוע במעסיק. דהיינו, יכול להיות שביטוי ספציפי אישי של עובד בעמוד הפרטי שלו, יפגע במעסיק, לא רק במישור האישי (כי דיעותיהם הפוכות), אלא גם במישור העסקי:

ציורי ילדים על נגמ"ש בדרום

כך למשל, במצב בו עובד מבצע מעשים פוגעניים או אלימים, מתבטא באופן שעלול לפגוע או פוגע בעסק, מבצע פעולות שמנוגדות לאינטרס העסקי של מעסיקו או כשעולה חשד כי העובד ביצע עבירה פלילית – בכל המקרים הללו המעסיק בהחלט רשאי "לערבב" את ההוויה האישית של האדם עם הווייתו כעובד, ולקבל החלטות על סמך ההתנהלות שהובאה לידיעתו.

על מנת להבין אם ההתבטאות הספציפית הייתה כזו שמאפשרת התערבות של המעסיק, יש לבדוק: האם ההתבטאות העמידה את הארגון במצב בעייתי? האם הקונטקסט בו היא נאמרה פגע בארגון? מהו מעמדו של העובד בארגון? עד כמה חשיבות יש לדברים שהוא אמר באופן פרטי? כיצד נוסחו הדברים? האם יש כאן הבעת דיעה לגיטימית, או ניסיון לעורר סנסציה? האם יש כאן התבטאות שאסורה בחוק? האם העובד התנצל? האם הוא נחשב כעובד בעייתי בדרך כלל, או שזו המעידה הראשונה? האם המעסיק איבד את האמון בעובד עקב ההתבטאות האמורה? האם ההתבטאות גוררת, או עלולה לגרור אחריה, תוצאות במישור העבודה היומיומי, של העובד או של הסובבים אותו? וגם - האם כחלופת פיטורים ניתן פשוט לנזוף בעובד, או לניידו לתפקיד אחר?

רק אחרי שכל אלו ייבחנו (ומומלץ בימים רגישים שכאלו לתת לעין מקצועית לבחון את הדברים), אפשר יהיה בכלל לשקול להעמיד את העובד לשימוע מסודר ואמיתי. וזכרו, לפני כל שינוי תנאים מהותיים/פיטורי עובד יש לקיים שימוע מסודר ותקני, ראו כאן כיצד עושים זאת.

ומה דינה של התבטאות בעייתית במוסד ציבורי?

במקום עבודה ציבורי, כאשר המדינה היא המעסיק בעצם, חופש הביטוי הוא מטבע הדברים מוגבל יותר: הן משיקולים של יחסי העבודה (בין העובד למעסיקתו) והן משיקולי אמון הציבור בשירות הציבורי. במקרים כאלו יש למעסיק אפשרות גדולה יותר להתערב בהתבטאויות אישיות של עובדיו.

כך למשל, הידעתם שלחלק מעובדי המדינה אסור להשתתף באסיפות פוליטיות? או לבקר את הכנסת בתקשורת? (שופטים, שוטרים). עובדי ההוראה גם הם אינם יכולים להביע את דעתם הפוליטית באופן חופשי, וחומרת האיסור עולה כאשר עסקינן בבעלי תפקידים בכירים או מנהלים בבתי ספר.

מכל מקום, גם במישור הציבורי, חשוב לבחון את מלוא המערכת החוקית החלה על אותו עובד ספציפי, ואותה התבטאות, טרם נקיטת פעולות: האם אכן בתפקיד הספציפי, בנסיבות הספציפיות, ההתבטאות הספציפית הייתה אסורה? האם היא הייתה עלולה להזיק, או הזיקה, לשירות הציבורי? או לאינטרסים אותם הוא משרת? יש לפעול כנגד העובד רק בהתאם לחוקת העבודה הנהוגה באותו מקום (חוזה אישי, הסכם קיבוצי, תקנון, חוזר מנכ"ל, תקשי"ר וכיו"ב), ולא מתוך אימפולסיביות.

"ואין נועלים בפניו שערי פרנסה"

בנוסף לשיקולים שהובאו עד כה, חייב כל מעסיק להכיר את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, האוסר על הפליית עובדים מחמת השקפת עולמם או דעותיהם הפוליטיות. דהיינו, ככל שייקבע כי השיקול לפטר עובד היה אך ורק בשל השקפתו האישית, זו עלולה להיחשב כאפליה אסורה, שמזכה את העובד בפסיקת פיצוי כספי.

בהקשר זה מעניין לקרוא את פסיקת בג"צ 144/50 בעניין ד"ר ישראל שייב, שביקש, אי שם בשנת 1950, להתקבל לעבוד בביה"ס מונטיפיורי בתל אביב. בקשתו סורבה על רקע דעותיו הפוליטיות השנויות במחלוקת, אך בג"צ קבע כי אין קשר בין אלו, לבין זכותו להתקבל לעבודה:

"אומרים לנו: אבל עניני בטחון שאני, וזה - המבקש - מסוכן הוא, נגד צבא ישראל הוא מטיף ותחת בטחון המדינה הוא חותר. התשובה על כך היא: אדם כזה...לא יכירנו מקומו: ולא רק את פרנסתו מותר לקפח אלא גם חירותו האישית מותר לשלול... אולם מדינתנו מושתתת על שלטון החוק ולא על שלטון אישים. ואם הצנזורה עברה בשתיקה על פרסומי המבקש, ולא מיחתה בידו ..... יתבעו השלטונות את המבקש לדין ויאשימוהו כחוק.... אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה, ואין יורדים לחייו בדרך אדמיניסטרטיבית בלבד".

(בנושא הסתה, הפלייה וגזענות, משרד המשפטים פתח קו חם לפניות הציבור, בטלפון 1700706044).

לא לפטר בלי לבדוק את המצב החוקי לעומק

לסיכום, אני מציעה למעסיקים לבחון היטב, ומראש, את כל המערכת החוקית החלה עליהם, טרם יחליטו לנקוט בכל אמצעי כנגד עובד שהתבטא באופן זה או אחר. קחו בחשבון שבימים אלו, בהם המלחמה עדיין מתנהלת, כולנו מאד רגישים: עובד רגיש עלול להתבטא באופן לא שגרתי (שאינו מעיד על טיבו בדרך כלל), ומעסיק רגיש עלול לקבל את ההתבטאות הזו באופן לא שגרתי (ולפעול בניגוד להגיון הרגיל שלו).

לכן אני מציעה לכולנו לנשום עמוק לפני כל פעולה, ולהיזהר ממעשים שיעלו לנו, בעתיד, בין אם "נשלם" באובדן מקום העבודה ובין אם נשלם לעובד, בגין פיטורים שלא כדין... זכרו: האש עדיין משתוללת. בואו לא נצית מוקדים נוספים.

שתהיה שבת שקטה.

• עו"ד דריה כנף הינה עו"ד העוסקת בדיני עבודה ומשפט מסחרי ומחברת "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"
• למאגר פסקי הדין lawdata