מסע ב"אכזרית" בין מנהרות מפויחות: כתב ynet עם כוח מגלן בשכונת רפאים של חמאס
בשכונה שבה התגוררו מחבלי חמאס, לא רחוק מקיבוץ ישראלי, נשארו רק חיות שמשוטטות בין עיי החורבות. בחדר השינה פיר מנהרה, במטבח צלחות אוכל לילדים. יואב זיתון הצטרף לצוות של יחידת העילית - ותיעד את הלוחמים הצעירים שעושים הכול כדי לא להפוך לגלעד שליט. "יש פה כמויות אמל"ח ומטעני חבלה שלא ראינו בדרום לבנון", סיפר מפקד מגלן
אנחנו מגיעים למקום שבו התנהל קרב היריות עם המחבלים. מלבד נהמות מנועי הטנקים ונגמ"שי האכזרית, המראות והקולות החרישיים העידו יותר מכל על מה שנותר מהשכונה הכפרית עמוסת עצי הדקל ברצועת עזה, שחלקה העליון צופה לים. הרס בכל פינה, כבישים שהתפוררו, רובי קלצ'ניקוב, אפודים ומחסניות, ומנהרה אחת ענקית, עם פתח מפויח במרכז של גדיד תמרים, שגולח לחלוטין על-ידי דחפורי חיל ההנדסה.
צפו בתיעוד של כתב ynet שנלווה לפעילות יחידת העילית מגלן ברצועת עזה:
את הקרבות על השכונה החמאסית, הנושקת לקיבוץ ישראלי, ניהלו לוחמי מגלן. מלבד צוותים מעטים שנותרו למשימות מסווגות בגזרות אחרות, שלחה היחידה את כל לוחמיה, כולל במילואים, לרצועת עזה. יותר מ-40 מחבלים הם חיסלו עד כה במבצע; היחידה המובחרת הופכת להיות ראש חץ מול הטרור.
אנו נכנסים לאכזרית באחד משטחי ההיערכות, מלווים על-ידי חיילים צעירים מהצנחנים שטרם סיימו מסלול מלא. "לא נוותר על ניסיון מבצעי כזה באמצע ההכשרה שלהם כלוחמים", אומר לנו מפקדם.
הנסיעה בנגמ"ש אכזרית - מפלצת שריון מיושנת שנולדה כטנק מרכבה עם צריח נטול קנה - איטית, מאובקת ולוהטת. בזמן שהייתי חייל בשירות סדיר, מפוחי האוורור עוד פעלו וציננו מעט את הנסיעה, הפעם הם מפיצים בעיקר אבק חם. חבילות הוופלות ושקיות הבמבה מונחות על רצפת תא הלוחמים בכלי המשוריין, ויחד עם בדיחות ילדותיות שהחיילים הצעירים מספרים, התחושה הסוריאליסטית היא כשל טיול שנתי בכיתה י"ב. גם כך נראית המלחמה.
בכל כמה דקות מסיר מפקד הכוח שעל ראש הנגמ"ש את משקפי המגן שלו ומסלק עוד שכבה של אבק הפודרה, שהצטבר מהנסיעה בשיירה שלנו, הכוללת גם טנקים. חציית הגדר מהירה ככל שאפשר בכלי שמגיע ל-30 קמ"ש בקושי. כלב פלסטיני עזוב מגיח משביל המוביל לבית נאה, הוא הראשון לקבל את פנינו. הוא לא נובח, בניגוד ללהקות הכלבים שבדרך כלל מעירות את הכפר בכל כניסה של חיילים.
מסתווים בין עצי לימון
ריח של זבל שרוף עולה מכל פינה. אני מחפש סימן לחיים כלשהם ביישוב הפלסטיני, ולא מוצא. כל בית שני בפאתים המזרחיים של השכונה מרוסק, מחורר מכדורים. ואז, תוך פחות מעשר דקות, אחד המשוריינים בשיירה קורס בגלל תקלה טכנית. החיילים מזנקים החוצה. החשש הוא משחזור ירי הנ"ט הקטלני שגבה בתחילת השבוע את חייהם של שבעה לוחמי גולני, שנתקעו עם הנגמ"ש שלהם בפאתי סג'עייה.
הלוחמים תופסים עמדות שולטות מסביב, ובמשך כשעתיים ממתינים לתיקון כלי הרכב המשוריינים. חלקם מסתווים בין עצי לימון, אורבים למחבלים שאולי אורבים להם. כולם הולכים בצמדים, מסתכלים זה על זה לא פחות מאשר על הבתים הפלסטינים שמסביב. אף אחד לא רוצה להפוך פה ל"גלעד שליט 2". רב"ט יערי מאשקלון חושב על החברה שהשאיר בבית, בעיר הסובלת מירי רקטות כבר שבועיים וחצי. "אין לי פה טלפון כדי להתעדכן, אבל הם שומרים על עצמם ויש להם מרחב מוגן מהרקטות", הוא מרגיע.
את ההפוגה אנחנו מנצלים להיכנס לבית מפורק למחצה שבו פועלת יחידת הנדסה במילואים, לפוצץ פיר נוסף שיוצא מחדר השינה בדירה. בחצר הצמודה מקפצות תרנגולות בין החיילים שנחים, מנשנשים עוגיות אוריאו. בתוך הבית, עשרות קילוגרמים מוכנסים לפיר. במטבח צלחות וכוסות בכיור, עם ריח של מזון מתובל, עדות לחיים שהתנהלו פה עד לפני כמה ימים. מחבלים וילדים תחת קורת גג אחת.
אחרי תיקון התקלה, ממשיכים בנסיעה בשכונת הרפאים: בתי קרקע מופצצים. אין סימן לחיים, מלבד חתולים בין עיי החורבות, כבשים ומיני עופות שנותרו מאחור. אחד מגורי החתולים כבר אומץ על-ידי חייל הנדסה. עשרות שקי מזון של ארגון סיוע בינלאומי נשפכים החוצה, ללא שימוש, ליד מבנה שלידו התגלה אחד מהפירים.
"חמאס מחקה את חיזבאללה"
אנו מגיעים למתחם מפקד מגלן, סא"ל י'. הוא מעודכן על הפשיטות החשאיות שחייליו יוציאו בלילה הקרוב, להביא עוד מודיעין, לאתר עוד מנהרות (לפני הפסקת האש הזמנית שעוד לא הוכרזה אז). "רק לפני כמה שעות הגענו למבנה חשוד, היו שם עמדות ירי עם בדלי סיגריות רבים, סלולרים זרוקים, אפודים מושלכים וכלי נשק עם כדור בקנה, שהעידו על מנוסת המחבלים", הוא מספר. "יש פה כמויות אמל"ח ומטעני
חבלה שלא ראינו בדרום לבנון. חמאס מחקה את חיזבאללה". מפקד היחידה שומר על מצב רוח טוב, בעיקר כשמפקד פלוגת המפקדה מגיח משום מקום עם ארטיקי קרח. בהפוגת הקרבות הלוחמים זוכים להתרעננות מתוקה, בין שימורי הטונה של מנות הקרב לנקניקי הקבנוס.
על ראש הגבעה, ליד המסגד, מתנופף מבריזת הערב דגל הרשות הפלסטינית, דווקא לא זה של חמאס במעוזו. הרוח הנעימה מתקבלת גם על פני החיילים, שנערכים ללילה נוסף של לחימה. הערנות גוברת אחרי שהשמש נעלמת בים. אפילו לעשות צרכים בשטח החיילים לא הולכים לבד. אני נערך לצאת חזרה לישראל בשיירה לוגיסטית משורינת, בתקווה להספיק לארוחת השבת המשפחתית בצל הרקטות. אלא שהמשוריינים חושבים אחרת, וחלק מהפינים יוצאים מזחל הנגמ"ש. הלילה כבר כאן, אורות העיר עזה מרצדים ממורד הגבעה. התחושה היא של קרב שלא נגמר.