חמאס ללא נשק וג'יהאד הוא חמאס ללא זהות
חמאס מתהדר בכמה הישגים תודעתיים, כמו שיגור רקטות למרכז בתנאים קשים, אך עדיין לא מעוניין בהפסקת אש ולא מצטייר כמנצח. לכן הוא מנסה לשלב יותר אלמנטים דתיים בסכסוך כדי לייצא את ההתנגדות לגדה המערבית
אחת הנקודות המעניינות בהתנהלות של חמאס מאז שהשתלט על הרצועה ביוני 2007 היא בנייתו של נרטיב המייצר סיפור מאבק איסלאמי שנועד להפוך להיות חלק מהזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני. בהקשר של העימות הנוכחי נרטיב ההתנגדות האיסלאמית, אשר שרדה בזכות עמידתה האיתנה ("צומוד"), אמור להחליף את היעדרה של "תמונת ניצחון", שנמצאת הרחק מהישג ידו של חמאס.
עוד בחדשות:
חמאס הוא תנועה שבנויה על מרכיבים של אמונה איסלאמית פונדמנטליסטית יוקדת, הרואה בג'יהאד ובמות הקדושים מצפן חברתי-פוליטי. חזון זה רואה כורח בהשמדתה של מדינת ישראל ובכינון מדינה פלסטינית-איסלאמית על חורבותיה. יסודות אלו הם אבני דרך במערכת החינוך של חמאס. חזון זה עומד כעת למבחן.
החזון האיסלאמי-משיחי של חמאס הוא הדלק המזין את המערכת הצבאית של הארגון. בין הזרוע הפוליטית לצבאית קיים קשר הדוק. את מאבקיו האחרונים עם ישראל צבע חמאס במיתוסים איסלאמיים.
את מבצע "עופרת יצוקה" ב-2009 השווה חמאס לקרב בדר וקרא לו "מערכת הישועה", קרב שבו ניצחו המוסלמים הראשונים את שבט קוריש במפגן אחדות של מעטים מול רבים. את מבצע "עמוד ענן" ב-2012 כינה "חג'ארת א-סג'ל", מערכת אבני הטיט, על שם סיפור בקוראן (סורת אל-פיל), כינוי שנועד להשוות את מחבלי חמאס לערבים הקדומים שהגנו על מכה מפני פלישת מלך חבש ושאללה נחלץ לעזרתם לאחר ששלח ציפורים גדולות שהטילו אבני טיט משמיים על הכוחות שצרו על מכה.
הסיפור מסורת אל-פיל (פרק 105 בקוראן) ממשיך במערכה הנוכחית המכונה "אל-עכל אל-מאסוף", הטיט והתבן שירקו הציפורים האגדתיות, שהצילו את הלוחמים הערבים הקדומים מידי הפולש. הבחירה בפסוקים הללו נועדה להניע את לוחמי חמאס בשדה הקרב ולקשור בין ההווה שלהם לעבר מפואר שאמור להבטיח ניצחון. בהתמקדות בשני מונחים מאותו פרק רוצה חמאס גם לסגור מעגל בין שתי המערכות האחרונות ולייצר מיתוס של סיפור גבורה שסיומו בהסרת ה"מצור" מעל עזה.
אך המציאות שונה. חמאס לא צפה את הכניסה הקרקעית של צה"ל (שעדיין איננה מסיבית דיה) ואת חוסנו של העורף הישראלי המוגן על-ידי כיפת הברזל. הכניסה הקרקעית פיצחה את קווי ההגנה של חמאס, הביאה לחשיפת מנהרות ויצרה מודיעין נוסף. ארגון הטרור ספג מכה קשה, כוחותיו המובחרים שנלחמו בסג'עייה הוכו שוק על ירך. אחרי כמה ימי התנגדות עיקשת, שנבעה גם מאמונה דתית עזה, נשבו אנשי חמאס ועשרות רבות מהם מסרו עצמם ללוחמי צה"ל. התמונות של ההרס בסג'עייה ממחישות את גודל המכה שספג חמאס.
חמאס לא מצליח לייצר תמונת ניצחון תקשורתית. במקום זאת הוא מנסה לפרוט על הרגש הדתי והלאומי במטרה לייצא את ההתנגדות כעת מרצועת עזה אל הגדה המערבית. מי שעוזר בייצוא המאבק ובגיוס דעת הקהל לטובת חמאס היא רשת אל-ג'זירה, שמלווה את שידורי המערכה עם הסלוגן "עזה מתקוממת".
במסיבת העיתונאים האחרונה של חאלד משעל בקטאר כבר ליווה אותו הסלוגן "פלסטין מתקוממת". קטאר, המשמשת כמטרייה הכלכלית והתקשורתית האוהדת של תנועת האחים המוסלמים, מנסה להפוך את משעל למנהיג הלאומי הפלסטיני וקוראת תיגר על שלטונו של אבו מאזן.
הקריאות שנשמעו באל-ג'זירה לא נופלות על אוזניים ערלות. התזמון של המערכה יחד עם ימי ציון איסלאמיים כמו לילת אל-קדר יצרו את התשתית לחיכוכים באזור ירושלים ובגדה המערבית. במסגרת פרצי האלימות הללו נהרגו כבר תשעה פלסטינים, ובמסעי ההלוויות בגדה ראינו לראשונה מאז דיכוי האינתיפאדה השנייה את גדודי חללי אל-אקצה של פתח חמושים וקוראים ללחימה. הגדודים, הידועים ברטוריקה האיסלאמית שלהם, השתתפו כבר גם בטרור והיו מעורבים בירי על חיילי צה"ל במעבר קלנדיה.
היום שאחרי
חמאס מותש ופגוע, אך מחפש מוצא של כבוד. חמאס מתהדר עד עתה בכמה הישגים תודעתיים, הבולטים שבהם הם שיגור רקטות גם בתנאים קשים אל מרכז הארץ, ההחלטה של איגוד התעופה האמריקני לעצור את הטיסות לישראל וחטיפת חלקי גופה של חייל ישראלי. בנאומו האחרון הבטיח דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו עוביידה, כי המערכה תסתיים עד עיד אל-פיטר, החג המציין את סיום רמדאן. עמידה ביעד שהציבה הזרוע הצבאית של חמאס תסייע לה במאבק על דעת הקהל ברחוב הפלסטיני מול פתח.
שיווק הנרטיב האיסלאמי של חמאס קושר את הארגון למעגלים רחבים יותר של מאבק אזורי מעבר לגבולות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חמאס מנסה להכניס יותר ויותר אלמנטים דתיים אל תוך הסכסוך. זו מגמה מסוכנת. על רקע זה ניתן להבין גם את מצעדי התמיכה האלימים בחמאס באירופה. מצעדים אלו אופיינו במשתתפים ממוצא ערבי ומוסלמי שנשאו דגלי חמאס, חיזבאללה ופתח לצד דגלי פלסטין ומדינות ערביות נוספות, ועוררו דאגה בקרב רשויות החוק ביבשת.
המחשבה על היום שאחרי צריכה לצאת מנקודת מבט של ההווה. הפגיעה בחמאס צריכה להימשך. שום מנגנון בינלאומי לא יצליח לפרז את חמאס מנשקו, והוא גם לא יסכים לעשות זאת מרצונו. חמאס ללא נשק, ללא ג'יהאד, הוא חמאס ללא זהות.
רק הכרעה צבאית ברורה תייצר אופק מדיני ותוכל להביא לשיקום הרצועה. יש להקים קואליציה רחבה שתוכל לקחת אחריות על שיקום עזה ותעבוד בתיאום עם הרשות הפלסטינית. הניסיון מלמד אותנו שהכספים הבינלאומיים והערביים שהופנו לרצועה תחת שלטון חמאס הוקדשו לבניית היכולות הצבאיות ולהפצת תרבות המוות של הארגון. ללא הכרעה צבאית של חמאס בעזה, המעוז האחרון של שלטון האחים המוסלמים לאחר המהפכות הערביות, אנו נספור את הדקות לקראת הסיבוב הנוסף, וגורלם של תושבי עזה לא ישתנה.
ד"ר עידו זלקוביץ, מומחה לחברה ופוליטיקה פלסטינית, מלמד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, עמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה וחבר במיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ספרו "תנועת הפתח - אסלאם, לאומיות ופוליטיקה של מאבק מזוין" ראה אור בהוצאת רסלינג. בקרוב ייצא לאור ספרו החדש Books, Guns and Politics: Students and Resistance in Palestine בהוצאת ראוטלדג'
לפנייה לכתב/ת 
