הדף האנטי-ישראלי הוסר - הבעיה נשארה
הדפים והקבוצות שיוצאים נגד ישראל, ושאנחנו לא רוצים לראות בפייסבוק ולכן מדווחים עליהם, יכולים דווקא לשמש לנו כדי להראות לעולם למה אנחנו צריכים מדינה יהודית
רבים שמחו וצהלו לאור הצלחת הדיווחים האינטנסיביים אשר הביאה להסרתו של דף הפייסבוק הקרוי "I Hate Israel" (שכבר חזר בינתיים). אני לא שמחתי דווקא. הסיבה היא שהוא עושה לנו דווקא שירות טוב. למה? כי מדובר בדף שאינו מנסה להסוות את השנאה.
מסבירנים ישראלים, בין אם הפעילים המדהימים בחמ"לים הפועלים ברשת, לבין אם אלה המבצעים משלחות לחו"ל (דוגמת What IsRael) מכירים את המסר שהכי קשה להוכיח לקהלי היעד: לעיתים קרובות, מה שנראה כ"מאבק פרו-פלסטיני במדיניות הכיבוש של ממשלת ישראל" הינו הסוואה טובה מאוד לשנאת הציוני כשנאה לגזע העם היהודי כולו.
לא מסווה את השנאה
שלא כמו הדפים המזעזעים שהוקמו סביב החייל הנעדר, אורון שאול, אשר על מוסדות מדינת ישראל לדרוש מפייסבוק להסירם לאלתר, ולא לחכות לכמות דיווחים מסוימת שתוביל להסרתם, המסבירן הישראלי זקוק לדף כמו "I hate Israel" שאינו מסווה את השנאה של אוהדיו, משום שרק כך העולם באמת יכול לדעת מהי האמת. מיהו אותו "עולם"? אותה קהילה בינלאומית שמגנה אותנו בחזית האו"ם מדי יום ביומו ללא הפוגה. זה אותו "עולם" שצריך להכיר ולהתמודד עם השנאה הזו. מנהיגי מדינות בכל העולם חייבים לקחת אחריות על מעשיהם של נציגיהם באו"ם המאפשרים לחגיגת הגינויים הזאת להמשיך: שנאת הציוני-היהודי במסווה של מאבק פרו-פלסטיני, אשר מקבלת לגיטימציה ממוסד בינ"ל כמו האו"ם, היא הרבה יותר גרועה מדף פייסבוק כמו "I hate Israel".
זה דומה למה שראינו בפרברי פריז: בתי כנסת נשרפים במסגרת "הפגנות פרו-פלסטיניות". ראש ממשלת צרפת הודיע קבל עם ועדה כי ישנו חוק האוסר על הפגנות פרו-פלסטיניות והוא עומד מאחוריו ולכן ההפגנות הללו לא יאושרו. אך האם בחוק זה הוא פתר את הבעיה המתחוללת במדינתו? העובדה שפוגרומים אנטישמיים התרחשו במסווה של הפגנה פרו-פלסטינית והניסיון לכבות שריפות במקום לעקור את הבעיה מן השורש, רק מוכיח כי צרפת עוד צפויה לחוות אלימות אנטישמית רבה, רק במקום במסווה של הפגנות פוליטיות, במסווה פוליטי אחר.
אותה השנאה
לצערנו, אנטישמיות לא תפוג מן העולם, זאת יגידו לכם גם שגרירינו במדינות המערביות הליברליות והנאורות ביותר. לא ניתן להיאבק באנטישמיות משום ששורשיה הינם רעיוניים ותפיסתיים ומבוססים על שנאת היהודי שרצח את ישו (אם זו האנטישמיות הקלאסית) או על שנאת היהודי כגזע ההוא עם האף הארוך (אנטישמיות מודרנית). כיום, ברשת, נראה כי חל טשטוש בין שני סוגי האנטישמיות אשר חוברו יחדיו תחת קורת גג אחת של בית המאבק הפרו-פלסטיני.
אלה שחושבים כי ניתן להילחם בתופעות כמו BDS, או "תנועת החרמות" כפי שקרויה בפי כל, כנראה לא מבינים שלא מדובר בתנועה או ארגון בודד שניתן לבטלו או להוציאו אל מחוץ לחוק. מאבקו של ה-BDS נחשב מאבק פוליטי לגיטימי במרבית המדינות בעולם, כאשר בודדות המדינות המכירות בכך כי מדובר במאבק גזעני.
וזה יכול לעבוד גם לטובתנו. נראה כי רק חשיפתם של מנהרות טרור ודפי פייסבוק הקוראים לעולם לשנוא את ישראל שנאה אנטישמית טהורה הינה דרכו של היקום "לתזכר" לנו מדי פעם לגבי אותו רעיון. חיוניות קיומה של מדינה המתקיימת כביתו היחידי של העם היהודי, שהיא אינה תוצר של הצהרת בלפור, או של הסכם ועידת סן רמו, אלא של חזונו ומפעל חייו של אדם אחד שראה את האנטישמיות הזו מתחוללת סביבו, תפס את ראשו בין שתי ידיו והבין כי רק בית לאומי יציל את עמו.
הכותבת היא מנהלת התכנית שגרירים ברשת, אונ' חיפה ופעילה בחמ"לי הסברה של צוק איתן.
לפנייה לכתב/ת 
