קופצים, מחפים, יורים. טנק חיילי המילואים

"ברגעים הקשים, כשאני תוהה מתי זה יסתיים, אשתי גילי אומרת שהיא לא מרשה לי לחזור הביתה כי אין מישהו אחר במקומנו". אביעד זאדה (29) מנתניה וחבריו מגדוד המילואים של חיל השריון ברצועה, הגיעו ראשונים בשבוע שעבר לצד כוחות חי"ר לזירה שבה נהרגו קצין וחייל בניסיון חדירה דרך מנהרה. מלבד זאדה הטען עלו על הטנק המפקד אוהד איציק (30) מרמת ישי, התותחן יונתן אגו (24) מתל אביב והנהג גיורגי חסאיה (24) מקרני שומרון. הצוות הגיע בתוך שניות למקום וככל הנראה מנע מהמחבלים לגרור את אחד החיילים שנפגעו לתוך המנהרה שממנה הגיחו.

הרביעייה על הטנק(צילום: אביאל מגנזי)

שני טנקים של גדוד המילואים שהו בנקודת החנייה לאחר מארב לילי ארוך, ולפתע שמעו את הירי במערכת הקשר. רב סרן במיל' אמוץ גרינברג וסמל אדר ברסנו הותקפו בג'יפ שבו נסעו לאורך הגבול ונהרגו. מפקד הטנק איציק סיפר: "התחלנו בתיקונים בטנק, ולפתע הייתה הקפצה. משהו כמו חצי דקה כולם היו על הטנק. אתה שומע בקשר שיש נפגעים, אז אתה לא חושב פעמיים וטס לנקודה. גם פלוגת החי"ר שהייתה איתנו קפצה תוך שניות. פותחים בירי לעבר היעדים ומחפים על החבר'ה שנכנסים".

ארבעת חיילי המילואים שהגיעו לזירה המדממת נפגשו בפעם הראשונה זמן קצר לפני כן. זה שלושה שבועות וחצי שהם לא נפרדו, למעט "אפטר" אחד למשך 18 שעות. כל אחד מהם מסמל קצה אחר בהוויה הישראלית, אך לאחר התקרית בניסיון החדירה לתוך תחומי ישראל הפכו יחד שותפים לגורל. המפגש עמם נערך לאחר מארב "קצר" באופן יחסי, שנמשך מבוקר עד ערב.

"יש רגעים לא קלים, אבל הרוח מאוחדת"(צילום: אביאל מגנזי)

מפקד הטנק איציק, עורך דין במקצועו, הוקפץ למילואים בשיא ההכנות לחתונתו עם בחירת לבו שתיערך בעוד כשבועיים. "כל יום במהלך 12 שעות התמחות במשרד עורכי דין היא מסדרת את הכול", מספר איציק בחיוך על בת זוגו. "היא מנסה להפריע כמה שפחות ומסייעים לה אימא והאחיות. לי רק יהיה לקנות חליפה בהזדמנות הראשונה וגם הזמנות לא חילקתי עדיין".

התותחן אגו שהה בחופשת צלילה באילת רגע לפני סמסטר הקיץ בלימודי הכלכלה כשקיבל את הקריאה להתייצב. "פתאום טלפון, זה היה שוק רצח. עליתי לאוטובוס מאילת, עשיתי מועד ב' במיקרו כלכלה לפני שיהיה מאוחר והתייצבתי".

הטען זאדה נשלף מבית החולים לניאדו בנתניה, שם הוא משמש כפיזיותרפיסט במחלקה הסיעודית. הוא וגילי רעייתו אמורים לעבור דירה בשבוע הבא. "עוד לא ארזנו כלום, מקסימום נבקש מחברים ומהמשפחה לעזור", מספר זאדה, אך מדגיש כי עיקר דאגתו נתונה למטופליו בבית החולים: "22 יום המטופלים שלי זקוקים לי כל כך, חלקם על בסיס יום-יומי לא מקבלים טיפול. רק אתמול התקשר אליי מטופל בן 102 ואמר לי 'אנחנו מחזיקים לך אצבעות'".

הנהג חסאיה חזר באחרונה מטיול שנמשך שנה במזרח הרחוק ובקנדה. חסאיה, כמו שאר חבריו, מבקש להאדיר את הדחיפה העצומה מהעורף, שנותנת להם כוח להמשיך במשימות. לדברי חסאיה, "כולם בתחושה של אחדות ו'בואו ניתן את המכה הרצינית עכשיו, שילמנו בחיי אדם, בואו ניתן מכה רצינית שלא ניפגש עוד שנה-שנתיים'".

"כולם כאן במוטיבציית שיא" 

זאדה הציג ציורים של ילדים שנתלו על קיר בבסיס. לדבריו, ברגעים הקשים אותם ציורים עטורים בברכות מזכירים לצוות ולשאר החיילים והקצינים מדוע הם ברצועה. "זה לא פשוט, אנשים עם עסקים וקריירה, אנשים עם אהבה וילדים, כולם עזבו הכול והגיעו לכאן. יש רגעים לא קלים, בעיקר מנטלית, אבל הרוח מאחדת ומחזקת. כולם כאן במוטיבציית שיא ושואבים עוצמה מתחושת אחדות שלא נראה שהייתה כמוה אפילו במבצעים קודמים".

הלוחמים מספרים כי האימהות שלהם לא מרפות ודורשות עדכונים שוטפים. "אני מתקשר לעדכן כמה שיותר כדי להרגיע את אימא", מספר חסאיה. אגו התותחן משתמש גם בשקרים לבנים. "ההורים שלי לא מפסיקים להתקשר, אני לא מספר לאימא על המשימות ואומר לה שאני רחוק מהגבול. יש לנו משפחה ענפה בצרפת וכולם שם צמודים לחדשות ומסמסים לי כל הזמן".

המטרה העיקרית של אגו כעת היא לקבל "אפטר" ב-3 באוגוסט. לדבריו, "אני חופר למפקד כי חברה שלי חוזרת בתאריך הזה מחו"ל אחרי חופשה ואני חייב את היום הזה כדי להעביר אותו איתה". מפקד הטנק איציק, המבוגר האחראי, דואג להחזיר לטנק את הצוות שנמלא בגעגועים. "אין מה לומר, גם אני מתגעגע לארוסתי ואוהב מאוד, ואין כמו אימא, אבל מעל הכול אנחנו מבינים את המורכבות והחשיבות. גם פה וגם בבית מבינים שיש משימה שחייבים להשלים".

הציורים מזכירים לצוות את מהות המשימה(צילום: אביאל מגנזי)

צוות הטנק יתבקש ככל הנראה בקרוב מאוד להצטרף לכוחות הלוחמים בתוך עזה. הם זהירים, מודעים לסכנות ולא מסתירים את החששות. לדברי אגו, "יש לחצים גדולים, במיוחד בימים הראשונים שלא היה ברור איפה המנהרות. הייתה מחשבה שתפתח פתח אוורור במארב ומחבל יזרוק רימון פנימה. אנחנו גאים לסייע לאלה שנמצאים בפנים, להגן על מדינה שלמה, ומוכנים לכל משימה".

הצוות, כמו יתר אנשי גדוד הטנקים, הוא כוח האש העיקרי בגזרה. הם יוצרים כוח אש התקפי להרתעת מחבלים, יוצאים לסיורים ולמארבים ממושכים על הגבול, קופצים לכל התרעת חדירה מול הקיבוצים השונים ומהווים מענה לאיום המנהרות הגובר. אחריות גדולה רובצת על כתפי חיילי מילואים שמעולם לא נפגשו, וחייבים לתפקד כמעט ללא טעויות ובתיאום מעולה.

"תוך 24 שעות היינו על הגדר" 

"בהתחלה זה שוק, תוך 24 שעות היינו על הגדר, צריך להיזכר איך יורים פגז, מה התרגולות של ירי על חוליה ועוד. אבל מהר מאוד מתאפסים, כל אחד זוכר קצת ויחד זוכרים הרבה", מסביר מפקד הטנק איציק. המפקד גם מציין כי מעבר לתפקוד הטכני, מצריכה העשייה גם יחסי אנוש מעולים: "מגיעים ארבעה אנשים,

 כל אחד מרקע וסיפור שונה, ואתה מופנה למארב הרבה שעות בתא צפוף. בשלב הזה פותחים הכול, מדברים על הדברים הכי אישיים עם אדם שהכרת לפני רגע, ואחרי שלושה ימים מכירים אותו מצוין".

אגו ציין כי "מדובר בפלוגה צעירה, הוותיקים השתחררו ונשארו ערבובים מכל מיני מחזורים. בצוותים נפגשים עולמות בקרבה מטורפת. דתיים, ימנים, שמאלנים. בצוות מקביל התנדב בן 42 לשירות עם צעירים בני 23. זה גם מעניין מאוד, אתה בקופסה, ויש שעות שאתה לא יכול לצאת אפילו לפיפי. אתה שומע את סיפור החיים של כל אחד מנקודת המבט שלו ולעתים יש אפילו מריבות בקשר הפנימי של הטנק. זה מאחד ומגבש. אני מאוד מקווה שהחברה הישראלית תצא מאוחדת ומחוזקת מהמבצע הזה".