הפסקת טילים

ת.פ. 204.1706.14 מדינת ישראל נגד עג'ב קומי

בית משפט השלום בתל אביב, אולמות 360 ו-351

האזעקה קטעה את עשיית הצדק. בדיוק כשדנו בעניינו של ה"רועד" קרעה צריחת סירנה בקצב עולה ויורד את אולמה של השופטת בן ארי. עוד לפני שזו קמה ממקומה, הכריזה על הפסקה, הסבירה לקהל לאן עליו למלט נפשו, כבר זינקה המחומצנת משמאלי ממקומה עולה על כיסאות, דורסת דוחפת ממלטת נפשה מהאולם.

דלתות האולמות של קומה השלישית בשלום התל אביבי נפתחו, והקהל התכנס לאטו במעבר בין המדרגות העולות והיורדות. פרקליטים וסנגורים, נאשמים ובאי האולם הסתופפו יחדיו נרגשים ועולצים כנערי בית ספר שהפתעה בלתי צפויה גרמה להפסקה בשיעור.

העצורים פונו למרתפים המוגנים, השופטים ועוזריהם במרחבי ההגנה שלהם, וכל השאר כאן על גרם המדרגות.

(איור: שחר קובר)

"מה שלומך אדוני ראש העיר?" שואל מישהו לצדי. מולי נשען על גרם המדרגות איציק רוכברגר, ראש העיר הנבצר של רמת השרון. גבה קומה, בחולצת בד לבנה שפסים בגוון ורוד כמעט לא נראים חוצים אותה. יש לו חיוך גדול על הפנים, והוא במורל גבוה, כפי שנוטים לומר במקומותינו בימים הללו. לפני חמש שניות יצא עם פמלייתו מאולמו של השופט דוריאן, שם השיב על שאלותיה של התובעת גלבר. בבוקר ישב רוכברגר במסדרון קומה שלוש יחד עם סנגורו ליאור אפשטיין, ומתמחתו שהתהדרה בג'ינס אופנתי עם פתחים בברכיים וחולצה לבנה נטולת שרוולים. ראש העיר התלוצץ: "אני מחפש מחליף לעורך דיני... הוא הבעיה העיקרית שלי בתיק הזה..." פמלייתו גיחכה. אפשטיין חייך, הסייענית חייכה, הבן של ראש העיר חייך. גם החברים. מצב רוח טוב, אמרנו.

עכשיו על מדרגות בית המשפט ממשיך ראש העיר לשמור על "פאסון". "אני אזרח שלך", מסגיר עורך דין באומן, בן שיחו של הנבצר, את כתובת מגוריו. שיחת הברזייה או גרם המדרגות נקטעת בהישמע הבום ואחריו בום נוסף. "אין לך מה לדאוג מרון, אני כאן", מסתלבט רוכברגר.

אנחנו מכירים משנים עברו, מילואים משותפים אי שם בשלהי שנות השמונים. "חברים למסטינג".

המאבטח מסמן כי החגיגה הסתיימה. רוכברגר צועד מעדנות לאולם 360 בקצה המסדרון - מרחק יריקה מאולם 357, היכן שנקטע עניינו של הרועד.

אווירה נינוחה באולמו של דוריאן, שופט קשוח, המחזיק בדרך כלל "קצר" את האולם. היום עוסקים בענייני הוצאות האש"ל. התובעת מנסה לברר אם הגיש חשבוניות של הוצאות פרטיות כדרישת החזר לקרן להשלמות עובדי הרשויות שבראשה עמד. היא עוברת עם הנאשם על החשבוניות. אחת לאחת: זה יותר סבב קולינרי המלמד על חיכו של הנאשם: כאן "רביבה וסיליה", קפה רמת שרוני ידוע, שם "קפה אסף" - טעם קולקטיבי מייצג של יאפיות רמת שרונית שבעה. מסעדת "פאשה" התל אביבית בסגנון תורכי. לא רע.

אלא שדעתה של התובעת לא נתונה לאנינות טעמו. היא רוצה לדעת על חשבון מי אכל "הראש". רוכברגר נראה משועשע-משהו. "וואלה", הוא אומר לה, "כאן טעיתי, טעות שעניינה 'נראות ציבורית'. לא הייתי צריך להגיש את הקבלה". וכאן מה? היא שואלת על הגשת חשבונית ממסעדה אחרת, גם נראות ציבורית? "כאן", הוא מחייך, "לא נראות ולא בטיח, סתם טעות".

על ספסל מצד ימין מסובים שלושה. אחד זרקה שיבה בשערו, חברו מקליש, השלישי שחור שיער אוחז תיק עור קטן כדוגמת אלו ששימשו בעבר נהגי אוטובוסים-עסקנים. על כל שאלה או תשובה הם מסתודדים בשקט, לעתים מרימים גבה.

סוללת המחשב הנישא של עורך דין אפשטיין עומדת להיגמר, הוא מתיישב על ספסל הנאשמים כדי להתחבר אל השקע הקבוע בקיר.

 "ליאור, שלא תהיה כמו פישר (עו"ד רונאל פישר - ג"מ)", סונט בו הנאשם.

העסקנים מצחקקים, לראש העיר נגמרו המים, התובעת ממהרת למלא את הכוס מבקבוק המים שלידה.

אני שב לאולמו של "הרועד". חמש שניות מפרידות בין האולמות - אבל תהום פעורה.

עדלי עגב קומי, נתין סודאני נמוך קומה ואטום מבט ניצב מול כבודה. הוא "אוד מוצל מאש" - טרגדיה אנושית מהלכת. הטראומה שחווה במלחמת האזרחים בארצו "משנה חיים", אומר סנגורו אלון בן זיו. במצרים נתפס ועונה על-ידי מקומיים, וכאן הפך לעבריין סמים. בן זיו מגיש לשופטת דו"ח המפרט את נסיבות חייו יוצאות הדופן. "אני קורא אותן, ובא לי לבכות", הוא אומר.