דמיון כואב: הרוגי הפצמ"ר ואסון כפר גלעדי
שמונה שנים חלפו מאז המטח הקטלני שפגע בריכוז חיילי מילואים שגויסו בצו 8 למלחמת לבנון השנייה. 12 נהרגו אז, וצה"ל הודה: "הכשל שלנו". גם הפעם תורחב הפעולה הקרקעית?
זה היה האירוע הבודד הקשה ביותר במלחמת לבנון השנייה , ואחריו הגיע מהלך קרקעי משמעותי. הפגיעה הקטלנית באשכול, שבה נהרגו ארבעה חיילים ונפצעו שישה נוספים מפצצת מרגמה, מעלה מיד לזיכרון את אותו יום שחור - 6 באוגוסט 2006. מערכה אחרת, גזרה אחרת, אבל דמיון כואב - גם בתמונות.
כמה ימים אחרי התקרית הקשה, שהתרחשה באותו יום שבו פגעה קטיושה קטלנית בחיפה, החליטה ישראל לצאת למבצע "שינוי כיוון 11", שכלל הרחבה של הפעילות הקרקעית בדרום לבנון, ובו נהרגו יותר מ-30 חיילים לפני הפסקת האש.
אחרי הנפילה בכפר גלעדי:
ביקורת חריפה נמתחה לאחר המלחמה על ההתנהלות שקדמה לפגיעה בכפר גלעדי. בעיקר לגבי התקבצות חיילים רבים בשטח חשוף ולא ממוגן. "אני לא הולך לבנות לכל חייל בונקר ולשים מוצב ממוגן ליד כל חייל", אמר אז ראש מטה פיקוד הצפון, תת-אלוף אלון פרידמן. "התפקיד של החיילים הוא להילחם, מדובר במלחמה והם לוקחים את הסיכונים שלהם. החיילים פה בשביל לבצע את המשימה שלהם, גם במחיר סיכון".
היו גם טענות ולפיהן החיילים לא הורשו להיכנס לשטח הקיבוץ בעת נפילת הרקטות ובכך הופקרו חייהם. אחרי תחקיר ממושך,
שנה וארבעה חודשים מתום המלחמה שלח תא"ל פרידמן מכתב ובו הדגיש
כי "צה"ל נושא באחריות לכשלים באירוע ולטעויות שהובילו לתוצאותיו הטרגיות, ואין לראות בתושבי כפר גלעדי כנושאים באחריות כלשהי".
גם במבצע עמוד ענן לפני כשנה וחצי נהרגו ונפצעו חיילים בשטחי כינוס בעוטף עזה ובאחד הבסיסים. בין הלקחים - הורחקו כמה שאפשר שטחי הכינוס; פוזרו יותר מיגוניות וצינורות ביטחון בשטחי הכינוס וההיערכות, ובאלו הקרובים נחפרו מחסות; בנוסף, הוצבו "כורזיות" שמתריעות מפצמ"רים.
חרף כל זאת, מערכות ההתרעה בעייתיות, וגם ההתרעה הקיימת מושמעת לפעמים 10-5 שניות לפני הנפילה, כך שלרבים מהחיילים אין די זמן להיכנס לכלים המשוריינים או למיגוניות.