"מעבורת" בין שפות ובין עולמות

"אם יש מין 'אאורקה' לגבי דבר מה, אז משהו זוחל בתוכי, חי בדמיון זמן ארוך, ואז, ומתוך איזה חיכוך עם המציאות נהיה ה-'יאללה!', ואני מתחיל להאמין וחוצה את המרחב שבין הדמיון למציאות".

בפרוזאיות המרשימה הזו מתאר יפתח אלוני, מו"ל ועורך שותף יחד עם מאיה פלדמן של כתב-עת מקוון חדש בשם "מעבורת" (באנגלית - Crossing Stories), את המניע לייסוד הפרויקט המסקרן. בעוד עולם המו"לות המסורתי עסוק בשינויים העוברים על רשת סטימצקי ובהתמודדות עם חוק הספרים, האינטרנט והפורמטים הדיגיטליים מציעים שלל אפשרויות לקריאת ספרות.

"מעבורת" - כתב עת רב לשוני חדש שתכניו ניתנים לקריאה באתר האינטרנט ובאפליקציה - הוא יוזמה של הוצאת "עילמור-אפיק" (בבעלותו של אלוני), ובו מתפרסמים סיפורים קצרים מקוריים וגם מרחבי העולם בשפת המקור שלהם, ובתרגום לאנגלית ולעברית.

מאיה פלדמן. מחפשים דברים שטרם ראו אור(צילום: תמר קרוון)

"אני אוהב סיפורים קצרים, אולי מתוך איזה קוצר רוח שמתחבר לחיים רבי-הפנים שלי", מסביר אלוני, אדריכל במקצועו. "סיפור קצר הוא שבר מראה, ובחיי המראה תמיד היתה שבורה. תמיד נעתי בין השברים שהיו מפוזרים כאיים. נסעתי הרבה עם הגוף, ועכשיו אני מרגיש קצת מטומטם - יכולתי לנסוע בנשמה. שאולי זה אפילו טוב יותר, אמיתי יותר, לחלום. כשרנה ורבין (עורכת, סופרת ושחקנית, שהיתה חלק מהיוזמה המקורית. י.ש.) הציעה: 'מעבורת', הרגשנו שכן!, זה מה שזה. מבטא נכון את התנועה, השיוט, השיטוט".

האם "מעבורת" הוא המשך ישיר להוצאת הספרים "אפיק"?

"הקשר ל'אפיק' אינו קווי. ב'אפיק' אנחנו מוציאים רק ספרות מקור, ב'מעבורת' הדגש הפוך - לנקז מהעולם, לאפשר נגישות. הסיפורים מופיעים באנגלית, בעברית ובשפת המקור, גם האתר בנוי באנגלית ובעברית, ואם נצליח, בעתיד נרחיב את התרגום גם לספרדית. הקשר ל'אפיק' הוא הרצון לתת ב'מעבורת' מקום משמעותי לסיפורים קצרים ישראליים, לאו דווקא במסגרת של 'סיפור בשבוע' - אנחנו מעלים סיפור קצר חדש כל שבוע - אלא בבניית מאגר לסיפורים קצרים מכאן, שאת חלקם נתרגם לאנגלית ונאפשר למי שירצה 'לשאול' אותם".

כפי שציין אלוני, מדי שבוע מתפרסם סיפור קצר חדש ב"מעבורת", ובכל סוף חודש - סיפור מהקלאסיקה של הסוגה. בנוסף לכך, מלבד הבחירות של המערכת (לצד פלדמן ואלוני, חברות המערכת הן אולגה סונקין ויעל דין בן עברי), גם הקהל מוזמן להציע סיפורים לפרסום. "מעבורת" מבוסס על טכנולוגיה המאפשרת התאמה אישית של הקריאה  - גופן, רקע, גודל אות - לכל המכשירים. ממחשבים אישיים, דרך טבלטים, ועד לקוראים (רידרס) ולטלפונים סלולריים. האם יש בכך שינוי של הרגלי הקריאה המסורתיים?

"פסואה כתב: 'רק חולשתו הקיצונית של הדמיון מצדיקה את הצורך לשנות מקום כדי להרגיש'", מבאר אלוני, "וזה היה לפני שהוא ידע משהו על המרחב הווירטואלי, ועל איך המקומי הופך בשנייה לגלובלי. וזה בעצם מה שאנחנו עושים: סיפון עליו ניתן להטעין סיפורים שהתגלגלו במקום, ועכשיו חוצים ומגיעים לכל מקום".

נדמה כי המהלך ש"מעבורת" מבקש לקיים עומד בניגוד מוחלט להיחלשות הסוגה של הסיפור קצר בקרב חנויות הספרים המסורתיות, ובהתאמה, גם לעובדה שהוצאות הספרים ממעטות לפרסם קבצי סיפורים קצרים.

מאיה פלדמן, עורכת האתר, מסבירה שהרעיון שעומד מאחורי "מעבורת" הוא בראש ובראשונה לשמש במה נגישה ונוחה לסיפורים קצרים טובים, מעניינים ומגוונים מכל העולם. לגבי האפשרות להמליץ על סיפורים, טוענת פלדמן שהמטרה הסופית היא שהמלצות כאלו יגיעו בעצם מכל העולם ולכל העולם, ויצליחו לפרוץ החוצה מתוך "מעבורת". 

"מעבורת". חדשים בעולם הספרות הדיגיטלית

"זה היתרון של כתב עת דיגיטלי רב לשוני. המטרה היא בהחלט להפיץ את 'מעבורת' בכל העולם ולא רק בישראל. כבר עכשיו, נגיד, בלוגרית גרמניה כתבה על 'מעבורת' בבלוג שלה, בעקבות סיפור גרמני שהביא גדי גולדברג, ויש לנו מאות כניסות משם".

במציאות הנוכחית, האם האינטרנט הוא המרחב המתאים ביותר לפרסום סיפורים קצרים, במקום הספר המודפס?

"אני לא חושבת שיש מרחב מתאים כזה או אחר לפרסום ספרות מסוג מסוים. ספרות מתפרסמת ואנשים קוראים. האינטרנט הוא נגיש, מהיר, זול - ובמקרה של 'מעבורת' אפילו נותן קריאה בחינם. כתב עת מטבעו הוא פלטפורמה שנוח יותר לפרסם בה סיפורים קצרים, בגלל הריבוי. זה לא מייתר את הספר המודפס, ולא אומר שאי אפשר לפרסם רומנים דיגיטליים. בעיני, עד שכל אחד יחזיק בהישג יד מכשיר אלקטרוני זול ונוח לקריאת ספרים, מוקדם לדבר על מותם של הספרים המודפסים".

מהם הקווים המנחים מבחינתך כעורכת באשר לבחירת הסיפורים?

"אני מחפשת דברים צעירים ורעננים בעולם, וגם פה, ופחות מעניין אותי מה שנלעס כבר, או מנסה להיות משהו שכבר קיים או שנעשה מיליון פעמים. קראתי מאות כתבי יד בשנים האחרונות, כך שהראדר שלי מאוד שחוק וכבר ומתורגל. אני מחפשת גם סיפורים ישנים ואפילו ישנים מאוד שלא תורגמו לעברית, כי ציר הזמן הוא לא תמיד מפתח. לידיה דיוויס, למשל, שלא תורגמה מעולם - נפרסם סיפורים שלה. וגם סיפור של נד באומן, סופר בריטי צעיר ומבריק.

"סיוון בסקין תרגמה סיפור נפלא מרוסית מאת יבגני שוורץ,

שגם מעולם לא פורסם כאן. ומצד שני בעברית נפרסם סיפורים של איימן סיכסק, סמי ברדוגו ונורית זרחי - והם יופיעו גם באנגלית כך שיוכלו לקרוא אותם בכל העולם. אני מקווה שזאת תהיה הזדמנות לחשיפה לא רק לקוראים, אלא גם לסופרים ולעורכים כמוני במקומות אחרים בעולם, שנזקקים בדרך כלל לתיווך של המו"לים והסוכנים ומכוני התרגום למיניהם. חוץ מזה יתפרסמו סיפורים שהמליצו עליהם שמעון אדף, יערה שחורי, דרור משעני, ניר ברעם, עמרי הרצוג, דן מירון, טל ניצן ועוד רבים וטובים".

מה דעתך על הגישה הרווחת שכותב נהיה סופר רק כאשר הוא מפרסם רומן, ולא קובץ סיפורים?

"אני חושבת שזאת גישה שגויה מפני שהסיפור הקצר הוא סוגה בפני עצמה ואינו מקפצה לשום דבר אחר. אולי קל יותר לכותב מתחיל לכתוב טקסט קצר, אבל אם הטקסט הזה אינו בשל, אין סיבה לפרסם אותו. כל השיח שמבטל את הסיפור הקצר הוא בעיני שיח מסחרי שצמח מתוך המו"לות - ולא מתוך הספרות, והוא שייך גם לאינספור סדנאות הכתיבה והחוגים לכתיבה שקיימים בארצות הברית והגיעו בשנים האחרונות גם לארץ.

"הספרות, בעיני, מתקיימת בממד אחר, שאינו סחיר ואינו שייך למה שמתפתח או לא מתפתח בתרבות. סופרים יכתבו סיפורים קצרים ויכתבו רומנים, כפי שיש מי שכותב סימפוניה ויש מי שכותב שירי רוק".