נדחתה תביעת ניצולי פיגוע נגד ברגותי ורש"פ
אחים שנפצעו במתקפה הרצחנית על אוטובוס קו 189 ב-2001 תבעו פיצויים מבכיר פתח. אולם המחוזי בתל אביב פסק שלא ניתן לקבוע מי אחראי לפיגוע
ניצולים מהפיגוע בקו 189 של "דן" בדצמבר 2001, שבו נרצחו עשרה בני אדם ונפצעו 30, תבעו פיצויים מהרשות הפלסטינית ומבכיר פתח מרואן ברגותי
באופן אישי. לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב
את תביעתם לאחר שקבע שלא הוכח מי אחראי לפיגוע. השופט אבי זמיר ציין שהיה קשה להפריד בין רגשות הכעס והחמלה לבין המצב המשפטי.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- איש צד"ל רצה שיקום ונדחה: "היה רק שומר"
- תרמית: מגרש בהרצליה נמכר ללא ידיעת בעליו
- הוגדל פיצוי על עבירות ספאם: 'למגר התופעה'
- המוות במרתון: עיריית תל-אביב תשלם פיצוי
בפיגוע הופעל מטען חבלה רב עוצמה ליד אוטובוס שעשה דרכו מבני ברק לעמנואל, ובמקביל החלו שלושה מחבלים לירות לעבר הנוסעים. בין 30 הפצועים באירוע היו שלושה אחים ממשפחת סיטון.
האחים והוריהם, שהוכרו שנפגעי פעולות איבה, דרשו פיצוי גם מהרשות הפלסטינית שלטענתם לא פעלה למניעת פיגועי הטרור, וכן ממרואן ברגותי עצמו – שכיום כלוא בישראל – על שקידם ועודד פיגועים אלה.
התביעה הוגשה גם נגד המועצה המקומית עמנואל ונגד ראש המועצה דאז, יששכר פרנקנטהל. לטענת התובעים, תושבי היישוב, בהתאם למידע שנמסר להם מהמועצה הם היו בטוחים שהאוטובוס ממוגן, אך בדיעבד התברר שהוטעו.
עמנואל וראש המועצה דאז הפנו אצבע מאשימה לעבר הרשות הפלסטינית וברגותי, ולעבר "דן" ומשרד התחבורה, שלא סיפקו אוטובוסים ממוגנים כנדרש.
יש לפסוק באופן רציונלי
השופט אבי זמיר ציין את הקושי בכתיבת פסק הדין נוכח הפיגוע המזעזע ובהתחשב בכאב ובטראומה שגרם לתובעים. עם זאת הוא קבע שאחת האינדיקציות לגבי זהותם האפשרית של מבצעי הפיגוע היא ידיעה עיתונאית שבה צוין שמו של אחד מהם והארגון שנטל את האחריות. אך ידיעה זו אינה יכולה להחליף ראיות של ממש או חוות דעת מומחים, ואינה מהווה ראיה לאמיתות התוכן הכלול בה.
לפי השופט זמיר, פעמים רבות ארגוני טרור מטעים ולוקחים על עצמם אחריות שאינה קיימת, בשביל להסוות את הארגון שביצע את הפיגוע בפועל או על מנת לנכס "קרדיט" לא להם. לדבריו, לא הוכחה אחריות הנתבעים לביצוע הפיגוע.
השופט דחה גם את הטענות כלפי "דן" ומשרד התחבורה, ופסק כי אלה פעלו במאמץ משותף להסדרת פעילות אוטובוסים ממוגנים, אך המיגון הוא תהליך מורכב וממושך ובשל כך, ככל הנראה, עוד לא הופעלו מספיק אוטובוסים כאלה בתקופת הפיגוע.
לגבי המועצה המקומית קבע השופט שמטבע הדברים היא אינה שולטת בהפעלת האוטובוסים ואינה קובעת את לוח הזמנים שלהם, והתובעים לא הוכיחו כי התרשלה בפרסום מועדי הנסיעה של אוטובוסים ממוגנים – מידע שנמסר לה ממשרד התחבורה או מ"דן".
מדובר בפסק דין חדשני ומעניין, שקובע כי לרשות הפלסטינית אין חסינות כנגד תביעות נזיקין לפי חוק חסינות מדינות זרות, אף שהרשות הוכרה כמדינה משקיפה וניתן לתבוע אותה כשיש ראיות לזהות מבצעי הפיגוע. נראה כי עמדתו של השופט זמיר נכונה וחשובה, שכן תביעה תתקבל רק כשיש ראיות מוצקות ברמת ההוכחה הנדרשת. הבסיס לאמינות במערכת המשפט והערכת הציבור את פסיקותיה, הוא בעובדה שהיא פועלת ללא משוא פנים ועל סמך ראיות.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעים: עו"ד תומר זמר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף ארנון, עו"ד עדי סופרסקי, עו"ד שון הלין, עו"ד אהרון גל (פרקליטות מחוז ת"א)
- עו"ד עומר יעבץ ממשרד עומר יעבץ - צחי ביטון עוסק בחוקי נכים ושיקום ובנפגעי פעולות איבה
- הכותב לא ייצג בתיק
מומלצים