המשפחה במלחמה, לי בן ה-12 מסתדר לבד
האמא והבת בפיקוד העורף, האב במשטרה והבן חי"רניק בסדיר - משפחת שפק מקיבוץ כפר עזה שקועה עמוק בצוק איתן. כולם חוץ מהבן הצעיר. "מתגעגע"
ארבעת בני משפחתו המבוגרים של לי שפק, נער שעדיין לא מלאו לו 13 מקיבוץ כפר עזה, משרתים בכוחות הביטחון ומגויסים בימים אלה של מבצע "צוק איתן". הנער, שנאלץ לעזוב עם שאר חברי הקיבוץ ששוכן בגבול עזה, מבלה את זמנו עם משפחות חברים וקרובי משפחה בכפר הנוער ויצו ניר העמק, ומבהיר: "זה לא קל, אבל זה מוריד את הגעגוע כשאתה יודע שהם עושים דברים חשובים למען המדינה".
"צוק איתן" - כתבות נוספות
העקורים מעוטף עזה רוצים לחזור הביתה
האזינו לשיר החדש של שרית חדד: "יחד ננצח"
הערכה: הפיצויים בצוק איתן - כמיליארד שקל
מחלק הפרחים הקטן לחיילים הפצועים
בני המשפחה, שמפאת היותם לובשי מדים אינם יכולים להתראיין, משגיחים על הבן באמצעות קרובי משפחה וחבריהם בקיבוץ. לדבריהם, מדובר בילד אחראי מאוד ועצמאי. אז מה תפקידם של בני המשפחה במערכה? הבכירה בבית היא נירה, האם, אל"מ בפיקוד העורף המשרתת בצו 8 באוגדת עזה (והייתה בעבר יועצת השר לפיקוד העורף). דור, בתה, אף היא קצינה בפיקוד העורף באותה אוגדה. זֹהר האב הוא קצין משטרה במחוז הדרום, בדרגת פקד, וניב הבן לוחם בסדיר בחטיבת חי"ר.
נירה, ניב ודור - השפקים על מדים
גם זהר האב מחייך
סלפי עם הבן
"אתמול ישנתי אצל משפחה אחת, וכמה ימים לפני כן ישנתי אצל משפחה אחרת. יש בערך חמישה חברים מהשכבה שלי כאן, ובאופן כללי אני לא לבד. גם אם ההורים שלי לא פה, ולא באים, יש חברים ויש אקשן. מוציאים אותנו לפעילויות. בשבוע שעבר היינו בשוהם וישנו אצל משפחות דתיות, שבוע לפני כן היינו בטיול וישנו באכסניה. מציפים אותנו בפעילות", הוא מספר. "עכשיו למשל תרמו לנו כרטיסי טיסה למחנה קיץ באיטליה".
בשל התפקידים התובעניים, ההורים מגיעים לעתים רחוקות, והקשר נשמר באמצעות הטלפונים. "את אימא ראיתי במהלך כל המבצע רק פעמיים, ואת אבא אני רואה פעם-פעמיים בשבוע. זה קצת קשה לפעמים. בעיקר זה מדאיג לחשוב שהם מסתובבים שם, באזור שמסוכן. מצד שני, אני יודע שההורים שלי עושים דברים חשובים למען המדינה, זה מפחית את הגעגוע".
לי, שעולה בסוף החופש הגדול לכיתה ח', הוא בעל ניסיון ממבצעים קודמים, אלא שאלה היו קצרים יותר. "ב'עמוד ענן' הייתי כל הזמן אצל דודים שלי, ליד עפולה, וגם אז לא ראיתי את ההורים והחברים שלי, אבל זה היה מבצע קצר יחסית. ב'עופרת יצוקה' כל הקיבוץ התארח בהרצליה, ואני התארחתי אצל סבתא ברעננה. כשאני אצל המשפחה אז הגעגוע פחות בעייתי".
לפנייה לכתב/ת 
לי שפק, לבד בעורף
מומלצים
