למה לחכות למשבר בחיים כדי לעשות שינוי?

אתם בטח מכירים את הסיפור הזה או סיפור דומה: בגיל 40 מתגלית אצלה מחלה ממארת, היא נאבקת בה באומץ ועוברת את כל הטיפולים, גם הקשים ביותר. שיערה נושר, אבל אחרי כמה חודשים היא נקייה לגמרי - ואז מחליטה לחולל שינוי רדיקלי בחייה, לעזוב את עבודתה המשמימה, להיפרד מבעלה המנומנם, לעקור מדירתה העירונית ולהתמסר לעיסוק משמעותי, רוחני, מזין ומשקם, אי שם הרחק במצפה בגליל.

אבל למה לחכות לרגע האחרון? תמיד אפשר להתחיל מחדש. בכל רגע, בכל שעה. בלי תירוצים, הסברים או הקשרים. הגעתי לגיל 40, או 50, הילדים עזבו את הבית או התגייסו, התגרשתי, החלמתי ממחלה קשה או חס וחלילה לקיתי בה - וזה מאותת לי שמשהו לא עובד אצלי, שאני מרמה את עצמי או רחוק ממי שאני. אז אני חייב לשנות את חיי. עכשיו, תכף ומיד.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

מהכתבות הקודמות בסדרה:

מפחדים מהחופש? כך תהיו משפחה מאושרת

ביקורת בונה? איך להעיר לאחרים בלי להעליב

אושר מתחיל באהבה עצמית. איך עושים זאת?

תגידו לי בכנות, תביטו לתוך עצמכם ביושר: מדוע אנו זקוקים לתירוצים חיצוניים כדי לעשות את השינוי הפנימי בתוכנו? ולמה זה חייב להיות מלווה בסבל? האם עלינו להעניש את עצמנו כדי להיטיב עם עצמנו? האם אי אפשר שיהיה לנו טוב סתם כך, כי נפקחו עינינו והבנו שמגיע לנו טוב? הרבה מהטוב הזה? כולו?

העולם זז. בכל שנייה כדור הארץ סובב על צירו וסובב סביב השמש. אנחנו בתנועה מתמדת, שאינה נפסקת לרגע. זו לא הנחה אלא עובדה פיזיקלית מוכחת. כלומר, אם אנחנו תקועים באותו מקום, זה אומר שאנחנו אלה שתקענו את עצמנו באותו מקום ממש. נאחזים במוכר, בידוע, במשומש, במעיק, במייאש, בלא רלוונטי. נלחמים כדי לא להתוודע לאי הוודאות בעולם סביבנו, כדי לא לחוות את השינוי שממילא נחווה בהמשך.

השינוי עשוי לקרות הרבה יותר מהר אם לא נבלום אותו. אם לא נתעקש להמשיך ולסבול. זה תלוי, במילים אחרות, רק בנו.

לפני 25 שנה בדיוק קרה לי נס. בדיוק בגיל 25, באמצע חיי, התברר שאני סובל מתסמונת כלשהי. בתחילה התסמונת כלל לא אותרה, וכשכן לפתע היה עליי להתמודד עם מצב חדש: הגוף שלי הציק וכאב ולעולם הרפואה הקונבנציונלי לא הייתה תשובה. לא הרמתי ידיים והתחלתי לחפש. עברתי ממטפל אלטרנטיבי אחד לרעה, חיפשתי תשובה ומזור לעצמי. מצאתי אפשרויות חדשות, טיפולים אפקטיביים שהקלו עליי ופקחו את עיניי.

אחרי שקיצצתי במספר שעות העבודה ואפשרתי לגוף שלי להחלים ולהתאושש, פתחתי במסע הפרטי שלי לעזור לאחרים. זה קרה בבת אחת. הבנתי שאני רוצה לא רק לטפל בעצמי אלא גם לתרום ולעזור ולהראות את הדרך.

כבר 25 שנה אני צועד בדרך הזאת ולומד בכל יום דברים חדשים. האם הייתי חייב לחלות כדי להתפתח? האם היה עליי לסבול כדי שאחרים יפסיקו לסבול? לא בהכרח. ממש לא. ועל כן, אחד מתפקידיי כמאמן הוא להקטין את כמות הסבל בעולם ולקצר את התהליך שממילא בוא יבוא.

עוד היום, אחרי שתסיימו לקרוא את המאמר, תוכלו לשבת עם עצמכם לבד מול הים, בפארק, במכונית או במיטה, ולבדוק אם אתם זקוקים לשינוי ואם אתם מוכנים לעשות אותו.

השינוי לא תמיד חייב להיות דרסטי. אפשר להתחיל מהליכה בת חצי שעה ביום, אולי לשחות שלוש פעמים בשבוע, או להקפיד על מספר שעות השינה, להירשם לחדר כושר, להצטרף לשומרי משקל, לחוג יוגה, מדיטציה, פילאטיס או מוזיקה, שירה או כתיבה - כל דבר שיגרום לכם הנאה ויכניס עוד שמחה לחייכם.

כך תלמדו ליהנות, מבלי לסבול או להתענות. פשוט כי בא לכם. כי מגיע לכם. כי אתם מעניקים לעצמכם את עצמכם, לומדים לאהוב את עצמכם מחדש. אז למה אתם מחכים?

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת