מפציצים ומצייצים - היח"צנים של חמאס

ישראלים רבים אולי מזלזלים בתעמולה של חמאס והעברית הקלוקלת שמופיעה בה ולעתים מעוררת גיחוך. אולם מערכת ההסברה של חמאס במהלך מבצע צוק איתן חוצה גבולות ומתנהלת בחזית רחבה לא רק דרך התקשורת המסורתית, אלא גם דרך הרשתות החברתיות, בעיקר בארצות הברית ובאירופה. מי שאחראים להסברה זו הם אנשים עצמאיים וגם פעילים המקדישים את כל זמנם לנסות ולהסביר לעולם את הנרטיב הפלסטיני-העזתי.

העוגיות קיבלו שמות של רקטות שנורו לישראל

עלי אבו ניעמה הוא אזרח אמריקני בעל שורשים פלסטיניים המתגורר בשיקגו, והוא אחד ממייסדיו של אתר האינטרנט "אלקטרוניק אינתיפאדה". האתר, שבימים של שגרה מנסה לתת משקל-נגד להסברה הישראלית, מרכז בשלושת השבועות האחרונים את כל אמצעיו כדי להסביר בשפה האנגלית את המערכה ברצועת עזה מנקודת מבט פלסטינית פרו-חמאסית. אין זה אומר שהאתר הוא שופר של חמאס, אך הוא בהחלט שופר של ההתנגדות הפלסטינית באשר היא. אם לראייתו חמאס עומד בימים אלה בראש ההתנגדות - אז יש לגבות אותו באמצעות הסברה שמנגחת את מעשיה של ישראל.

בניגוד לאתרי חמאס, "אלקטרוניק אינתיפאדה" נמנע בדרך כלל מלהעלות לאתר תמונות זוועה של גופות, מתוך הבנה שהציבור האמריקני לא יקבל זאת בשוויון נפש, אך הוא משתמש באינטלקטואלים שונים שכותבים עבורו מאמרים חריפים בגנותה של ישראל. אתמול, לדוגמה, עלה באתר מאמר דעה של ההיסטוריון הישראלי לשעבר אילן פפה שכותרתו "אל משפחות אלף הקורבנות של טבח הג'נוסייד הישראלי בעזה". האתר נעזר בעובדה שמדובר בישראלי לשעבר בכדי להבליט את צדקתו.

עיד סעיד הפך לעיד שהיד

אבו ניעמה מצדו התראיין פעמים רבות בכלי תקשורת בעולם וניצל את האנגלית הרהוטה שלו כדי להמשיך ולהסית נגד ישראל. אגב, מי שעוד ''חוטפים'' מנחת זרועו של אבו ניעמה והאתר שלו, הם מנהיגי פתח בגדה המערבית, ובראשם אבו מאזן, אשר אינם משרתים לטענתו את הסוגיה הפלסטינית ומציגים קו מתון מדי.

לצד אתרי אינטרנט, גם אנשים פרטיים תומכי חמאס מפיצים חומר הסברה לעולם, באמצעות הפייסבוק והטוויטר. היוזמות הן עצמאיות לגמרי ושיטוט אקראי ברשתות החברתיות מוכיח שהן עובדות ומופצות הלאה, לעתים באופן ויראלי. הלחימה בעזה בזמן עיד אל-פיטר היוותה כר פורה להמצאות שונות ומשונות של אנשים פרטיים, שניסו לקשור בין השניים: בעיד אל-פיטר נוהגים מוסלמים לאכול עוגיות מיוחדות שנקראות בערבית "כעכ אל-עיד" (כעכי החג).

העוגיות עשויות מבצק ובצורתן המקורית הן בעלות מראה אליפטי פשוט. אלא שהפעם הן הפכו לסיסמאות עם כיתובים כמו M-75 ו-J-80, על שמן של הרקטות שחמאס יורה למרכז הארץ, וגם לעוגיות בצורה של רקטות.

המסבירנים העצמאיים מבינים היטב שתמונות של ילדים תמיד יפרטו על מיתרי המצפון בעולם, ולכן הם מפיצים מאות ואלפי תמונות שבהן נראים ילדים בעזה על רקע הריסות של בתים. ישנם כאלה שמחפשים סלוגנים פשוטים וקליטים, כמו למשל "עיד שהיד" (חג שהיד) כאנלוגיה ל"עיד סעיד" (חג שמח). סיסמה זו התפשטה ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים.

לצד המסבירים הפלסטינים העצמאיים, ישנם גם פעילים בינלאומיים ברצועת עזה שמדווחים מתוכה לכלי תקשורת בעולם באמצעות שיחות טלפון וציוצים בטוויטר. הנרטיב, כמעט בכל המקרים, משרת את זה שחמאס מעוניין בו: מעט מאוד דיווחים על ירי מעזה למרכזי הערים בישראל והרבה מאוד דיווחים על כל תקיפה של צה"ל, כולל דיווח שוטף על מספר ההרוגים הפלסטינים - כולם אגב מוגדרים אזרחים. אם מישהו מעוניין להסתמך על דיווחי ההרוגים בעזה לפי מקורות אלה, הוא יחשוב ש-1,000 הרוגים מתוך 1,040 (נכון לזמן כתיבת שורות אלו) הם אזרחים. המציאות כמובן, שונה לחלוטין.