משבר זוגי: לא יודע אם לסלוח או להיפרד

סיגל ויואב (השמות האמיתיים שמורים במערכת) הם זוג צעיר עם שתי ילדות קטנות. היא מאוד רצתה להביא לעולם ילד שלישי, והוא פחות התלהב מהרעיון. אחרי לא מעט שיחות ושכנועים הוא הסכים, והם התחילו עבדו על ילד נוסף. לא לקח הרבה זמן והיא התעברה. בחודש השישי להריון גילו שהעובר לא התפתח ושצריך להפסיק את ההיריון.

עוד בנושא:

4 תחליפים לטיפול זוגי שיצילו את האהבה

7 דרכים להגיד לו שאתם צריכים טיפול זוגי

במהלך ההפלה נוצר סיבוך שגרם לכך שסיגל לא תוכל להרות יותר לעולם. מיותר לציין ששניהם לקחו את זה קשה מאוד. הם היו מרוסקים לגמרי, גם בגלל העובר שהם איבדו בשלב כל כך מתקדם של ההיריון, וגם בגלל הבשורה המרה שלעולם לא יוכלו להביא יותר ילדים לעולם.

יואב התאושש מהמצב אחרי זמן קצר יחסית, אך סיגל, לעומתו, שקעה לתוך דיכאון עמוק שנמשך לא מעט זמן. היא לא תפקדה בכלל, לא יצאה מהמיטה, לא הלכה לעבודה, בקושי התייחסה לבנות שלה (שלא לדבר על בעלה). היא פשוט בכתה מבוקר עד לילה. בהתחלה הוא הניח לה להתאבל, "עזב אותה בשקט", וניסה לתמוך בה עד כמה שאפשר, אבל שאחרי שהחליט שתקופת האבל הסתיימה מבחינתו, הוא כבר התחיל לאבד סבלנות כלפי אשתו.

בשלב מסוים הוא הפציר בה "לצאת מזה" וללכת לטיפול. לא רק למען עצמה, אלא יותר חשוב - למען שתי הבנות הקטנות שלהם שכרגע גדלות ללא אמא מתפקדת. גם הוא כמובן היה עצוב מכל המצב, אבל מבחינתו זה לא היה סוף העולם. מנקודת המבט שלו צריך להמשיך בחיים, כמה שיותר מהר, ולהתרכז בדברים החיוביים, שהם שני הילדים שכן יש להם.

"לבכות כל היום ולא לצאת מהמיטה לא יעזור לאף אחד מאיתנו", פסק. אך היא, מצדה, הרגישה שהוא לא מכיל את הרגשות שלה, שאינו סבלני למצב הרגיש שלה ולא נותן לה תמיכה מספקת. "במקום לתת לי כתף בזמן כל כך קשה, הוא מאיץ בי לחזור לשגרה".

סיפור נוסף הוא על זוג שהבעל עובד בשירותי הביטחון וקיבל הצעה לקידום מאוד משמעותי בתפקיד, אבל הקאצ' הוא שהקידום מחייב אותם לעבור לגור בחו"ל למשך שלוש שנים לפחות. מדובר על ג'וב שחיכה לו כל החיים. עבורו זו היתה הגשמה של חלום, אבל אשתו לא הסכימה בשום פנים ואופן לעבור לחו"ל.

היא היתה מאוד קשורה למשפחה שלה ומבחינתה זו לא היתה אפילו אופציה לעקור את ביתם מעבר לים. בראייה שלו היא טרפדה לו הזדמנות שלמענה הוא עבד כל החיים, ובראייה שלה הוא היה אגואיסט כי ציפה ממנה לעשות וויתור מאוד כואב ולהקריב את חייה למען הקריירה שלו.

עוד סיפור הוא על אישה שניהלה רומן סוער עם האקס שלה. בשלב מסוים היא כבר לא יכלה לשאת את תחושת האשמה והחליטה לסיים את הרומן ולהתוודות עליו בפני בעלה. הבשורה על הבגידה השאירה את הבעל בהלם, שכן הוא היה בטוח שהזוגיות שלהם במצב ממש טוב. הוא מעולם לא העלה על דעתו שאשתו מנהלת רומן, ומיותר לציין שהוא אף פעם לא חשד בה, אפילו לא לרגע.

לא יודעת אם לסלוח לו על מה שעשה(shutterstock)

מקום בלב

כל הסיפורים האלה מן הסתם גורמים למשברים עמוקים מאוד בזוגיות, לפעמים עד כדי פירוק היחסים. וכאן עולה השאלה - האם לסלוח או לא? מה קורה כשבן/בת הזוג לא עומדים לצדכם כשאתם במשבר? איך אפשר להמשיך בזוגיות כשאתם מרגישים שהאדם שאמור להיות הכי קרוב אליכם לא תומך בכם בשעה הקשה ביותר בחיים שלכם?

איך צריך להתנהל כשבן/בת הזוג שלכם עומד בדרככם להגשמת חלום? האם אפשר לסלוח על כך שבגללו/בגללה אתם מפסידים הזדמנות פז חד-פעמית שעבדתם כל כך קשה עבורה? והאם אפשר למצוא בלב מקום לסלוח אחרי בגידה?

כל אלה הן ללא ספק שאלות מורכבות מאוד, דילמות אמיתיות של החיים. קטונתי מלומר כאן מתי כן צריך לסלוח ומתי לא. זה משהו שרק האדם עצמו יכול לענות עליו, ואיני מתיימרת לענות על השאלה הזו במקומו. אבל כן הייתי ממליצה לנסות עד כמה שאפשר לשים את האמוציות בצד ולקבל החלטה ממקום מושכל. הרי באופן טבעי, בהתחלה כשהכל טרי ואתם בסערת רגשות, קשה מאוד למצוא מקום לסליחה, אך עם הזמן אפשר לנסות לקבל החלטה ממקום של חשיבה שכלתנית, עם הראש ולא עם הבטן.

לכן אני ממליצה לא להיחפז לצאת בהצהרות של גירושין. חכו קצת, תנו לזמן לעבור, הירגעו, ורק אז חשבו היטב אם אתם מוכנים לסלוח או לא. שימו על כף המאזניים את המקרה שבגללו אתם מתקשים לסלוח לבן/בת הזוג, ומצד שני את כל הדברים הטובים שיש בו או בה, ורק אז קבלו החלטה. ואל תהססו להיעזר באנשי מקצוע שיעזרו לכם להחליט תוך כדי טיפול זוגי או פרטני.

אני מכירה לא מעט זוגות שהיו ממש בדרך לרבנות כדי להתגרש. הם חשבו שהם לעולם לא יצליחו להתגבר על המכשול ושאין סיכוי בעולם שהם יסלחו לבן/בת הזוג. והם בכל זאת נתנו צ'אנס נוסף, והיום הם מאושרים, כשכל מה שהיה לפני נשאר בגדר היסטוריה.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים.