עכשיו ובימים אחרים: כשישראלים טיילו בעזה
מלחמת עזה הבלתי פוסקת עוררה נוסטלגיה אצל מי שהיו שם כשהישראלים עוד טיילו ברצועה. איתי בלומנטל חוזר אל תושבי הדרום הוותיקים והמטיילים שמתגעגעים למים של עזה ומספרים: "העיר היתה פתוחה לכולם, היינו נוסעים לבלות בים ולתקן את המכוניות. הקשר עם העזתים היה מצוין"
תצפית מגבעת עלי מונטר, טיול ברובע הקדרים, ביקור בבית הכנסת העתיק ואכילת חומוס על שפת הים, היו רק חלק מהאטרקציות החביבות על הישראלים ברצועת עזה. הזיכרון הקולקטיבי שלנו הצליח לטשטש עם השנים את העובדה שהרצועה - ובעיקר חוף הים שלה, היתה יעד תיירותי חי, נושם ואפילו רומנטי, כבר בשנות ה-70, ועד לסוף שנות ה-80.
קרבתה של העיר עזה למרכז הארץ, השימוש במטבע ישראלי והשימוש בשפה העברית על ידי האוכלוסייה המקומית הפכו אותה ליעד פופולרי בקרב הצעירים מישראל. עם הלחימה של צה"ל במבצע "צוק איתן", חזרו להתרפק עם האנשים שביקרו בה בזכרונות העבר: הדיונות המרשימות, עצי הדקל הגבוהים, השווקים המגוונים ומסעדות הדגים.
"בזמנו לא היה הבדל בין טיול בין רצועת עזה לטיול בנגב או בגליל", משחזר ספי בן יוסף, מדריך טיולים ואיש ידיעת הארץ, שנהג לטייל בעזה באותה תקופה. "העיר היתה פתוחה לכולם והיא כבשה את לבם של הישראלים, בעיקר בגלל השוק העשיר והמחירים הנמוכים במסעדות".
מאז ולתמיד?
בשנות ה-60 התגלה בשכונת א-רימאל בצפון העיר בית כנסת יהודי עתיק שמשך אליו מבקרים רבים. "זה היה בית כנסת מהתקופה הביזנטית שהיה מעוטר ברצפת פסיפס מרשימה", אומר בן יוסף ומסביר: "מי שגילה אותו הם ישראלים, והתחושה היתה תמיד ש'עזה הייתה פעם שלנו', ושחזרנו לארץ אבותינו".
"אסור לשכוח שעזה היא עיר נמל חשובה, הממוקמת באמצע הדרך בין מצרים לסוריה", מוסיף בן יוסף, "ובכל תקופה הצליחה להשאיר את חותמה".
הישראלים, כך נזכר בן יוסף, נהגו לבקר בחוף ימה של עזה ולסעוד במסעדות הדגים והחומוס.
"החוף של עזה הוא מדהים ביופיו", מתמוגג בן יוסף. "הבעלים של אחת המסעדות הם קרובי משפחה רחוקים של משפחת אבו-חצירא המפורסמת מנתיבות. במקור יש למשפחה צאצאים מוסלמים שהגיעו ממצרים, כך שזו למעשה עוד זיקה למקום שהוצגה למטיילים".
לעזה באוטובוס, לעזה במונית
יגאל זורע, יליד קיבוץ בארי, נרדם בשנת 1970 באוטובוס קו 40 של אגד מבאר שבע לעזה. "הייתי קצין בשריון ופשוט נרדמתי תוך כדי הנסיעה מעייפות", הוא משחזר. "כשהתעוררתי ראיתי שאני באמצע העיר עזה. זה לא היה מפחיד ופשוט לקחתי מונית חזרה לקיבוץ".
זורע מספר כי באותן שנים, הוא וחבריו נהגו לבקר רבות ברצועה. "היינו נוסעים לשם בעיקר כדי לבלות בים, לקנות בגדים, לתקן את המכוניות ולקנות עציצים. היינו גם נוסעים במוניות עזתיות מעזה לבאר שבע כי הן היו זולות יותר. הקשר עם הפועלים הערבים שעבדו בישראל היה נהדר, כולנו מקווים שיום אחד יהיה כאן טוב ונוכל לחיות בשלום".
על גבעת עלי מונטר הנמצאת בצפון-מרכז הרצועה ומשקיפה על דרומה, שמעו הישראלים בהקשר של הקרבות המפורסמים שהיו במקום בין הצבא הבריטי לצבא העות'מאני,
במהלך מלחמת העולם הראשונה והקרב במלחמת ששת הימים בין צה"ל לצבא מצרים.
"כל סיור שהוצאתי התחיל בגבעת עלי מונטר", אמר יואב רגב, איש ידיעת הארץ וחוקר ארץ ישראל. "ישראלים טיילו בעזה חופשי עד תחילת האינתיפאדה ב-1987. עזה זה לא רק חומוס, בעזה יש אתרים היסטוריים כמו בית הכנסת היהודי ומקומות שחשוב להכיר ולהגיע אליהם".
