עכשיו כולכם עם סורוקה - אל תשכחו אותנו אח"כ

אנחנו עומדים מופתעים ואסירי תודה בימים אלה נוכח תפקודו המצוין של המרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע. בשקט ובצניעות, באחריות ובמסירות, קלטו רופאי ועובדי בית החולים את עיקר הפצועים והנפגעים ממבצע "צוק איתן" (לצד ביה"ח "ברזילי" באשקלון) והעניקו להם טיפול מסור ומציל חיים.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

עם ישראל גילה את מה שידעו תושבי הנגב מזמן, כי "סורוקה" הוא מוקד של מצוינות וחרף הקשיים התקציביים והמחסור באמצעים הצוות הרפואי עשה לילות כימים, כדי להגיש סיוע רפואי דחוף למאות פצועי המלחמה. מילים אלה הן בבחינת הצדעה למרכז הרפואי ולעובדיו.

נשארים בריאים בצוק איתן:

משרד הבריאות מנע משלוח סיגריות לחיילים

הדרך שתעזור לכם להפסיק לפחד מהאזעקה

נפגעי חרדה: איך לעזור לאדם ברגע האירוע?

אך מה הלאה?

מה יהיה על המרכז כאשר המלחמה תסתיים? האם נחזור לשגרה הרגילה, שבה הנגב בכלל ו"סורוקה" בפרט זוכים לתת-תקצוב ולעדיפות נמוכה בהקצאת המשאבים לעומת מרכז הארץ? לדעתי, התשובה לכך צריכה להיות "לא" באל"ף-רבתי.

לאחר המלחמה יש לשנות מהיסוד את ההתייחסות הממשלתית-ציבורית למרכז הרפואי "סורוקה" ולהעניק לו עדיפות לאומית. הטעם הראשון נובע מכך ש"סורוקה" משמש למעשה בית חולים צבאי והוא עשה זאת גם באירועי הלחימה הקודמים.

הואיל ושעת החירום הבאה כבר ממתינה בפתח יש להיערך בהתאם, כולל מיגון מלא של בית החולים, כדי שלא נצפה שוב במחזה הכואב של פגים המופנים מהפגיה למרחבים מוגנים באישון לילה.

הטעם השני הוא הגידול הצפוי באוכלוסיית הנגב עם העתקת בסיסי צהל לדרום, מהלך שיחל כבר ב-2015. למרות שהרציונל המרכזי מאחורי העתקת בסיסי ההדרכה של צה"ל לנגב היה יצירת מנוף למשיכת אוכלוסיות חדשות וחזקות לנגב, מירב המאמץ התכנוני-הלאומי הוקדש להעתקת הבסיסים עצמם. כמעט ולא הוקדשו תכנון וחשיבה לצורך בפיתוח התשתיות האזרחיות, אשר יעניקו גיבוי למערכת הצבאית.

עם זאת, הסוגיה הדחופה ביותר המעסיקה את הנהלת "סורוקה" כיום היא היעדר תשתית רפואית מספקת בנגב. כיום משמש המרכז הרפואי "סורוקה" כמוקד האשפוז היחיד באזור רחב ידיים זה והוא מתקרב במהירות למיצוי יכולותיו, עוד לפני שהגיע לאזור אדם אחד נוסף. צה"ל מאיים שלא לאכלס את הבסיסים החדשים אם לא יימצא פתרון למצב האקוטי.

שיעור מיטות האשפוז בנגב - הנמוך בישראל

על-פי נתונים שפורסמו לפני כשנתיים על-ידי המרכז לחקר הבריאות בנגב, שיעור מיטות האשפוז בנגב הוא הנמוך ביותר בישראל - 1.384 ל-1,000 נפש לעומת 1.933 במרכז הארץ(כ40% פחות!!). מספר הרופאים בדרום מייצגים שיעור של 1.64 ל-1,000 נפש בהשוואה ל-1.99 במרכז הארץ(כ20% פחות),כל זאת לפני השינויים הדמוגרפים הצפויים עקב העברת בסיסי צהל לנגב.

ושוב עולה וצצה השאלה האם להרחיב את בית החולים או להקים בית חולים נוסף בנגב. התשובה לדעתי היא גם וגם, אלא שעד שנגיע לבית חולים נוסף יחלוף לפחות עשור ובינתיים יש צורך דחוף לחזק והלרחיב משמעותית את השירותים הרפואיים בנגב.

יש לקוות שאכן זה יקרה בשש אחרי המלחמה ובמהירות המרבית, שכן מצוקת האשפוז בנגב היא אמיתית. המלחמה הוכיחה את חשיבותו המכרעת של המרכז הרפואי "סורוקה" ועתה הגיע הזמן לצייד אותו בתקנים ובאמצעים, לרבות אמצעי מיגון, כדי שיוכל לעמוד היטב גם במשימות של ימי החולין.

הכותבת היא מנהלת-שותפה בקבוצת לוצאטו, חברת המועצה המקומית עומר והוועד המנהל של אוניברסיטת בן גוריון בנגב