יש לי סיקרט: אנשים אוהבים לרכל
חלק משתמשים בה כפלטפורמה להכרויות, אחרים כדי להכפיש ולהשפיל אקסים או זוגות שהם מכירים: הכירו את סיקרט - האפליקציה הכי מסוכנת ברשת
עוד בנושא:
סודות ושקרים: היום בו למדתי לשמור על עצמי
משמידי אהבה: סודות, שקרים והרגלים רעים
שמו של הפורום היה - איך לא - "הפורום הסודי", והוא הוקם כדי לשמש כמקום מפלט אקסקלוסיבי מהפורום המקורי שגדל והכיל חברים שלא היו לרוחם של כולם. בפועל, הוא הפך למקום בו חברי פורום מרכלים על חברי פורום אחרים, או אם תרצו - המקום שבו אנשים עילאיים ומתנשאים מדברים סרה על הבינוניים וסבירים. אך כמו כל סוד שמספרים בחברה, גם דינו של סוד זה היה להתגלות. הפורום הסודי נפרץ ותעתיקים של השיחות גלשו החוצה, הישר לידיהם של מושאי הרכילות שנפגעו, ובצדק.
דיבור חדיש
מה קרה בפורום הזה שגרם לחבריו לרכל על חברים אחרים מאחורי גבם? האם התרחש בתקופה זו אירוע חריג, סכסוך רחב היקפים או שינוי מרחיק לכת? ובכן, לא, לא קרה דבר מלבד קהילה המתנהגת כמו קהילה.
אם תחשבו על זה, חלק נרחב מהתקשורת שלנו עם חברי קבוצה שאנו משתייכים אליה, בין אם מדובר בקבוצת חברים או במקום עבודה, מבוסס על דיבור - חיובי ושלילי כאחד - על אנשים אחרים. אם כך הדבר, מה יקרה עם היווצרות פלטפורמה המאפשרת לא רק לדבר זה על זה, אלא אף לעשות זאת בעילום שם, ללא החשש שניתפס?
האפליקציה סיקרט משמשת מקרה בוחן קיצוני לכוחה של הרכילות האנונימית. האפליקציה הכה פופולארית הזאת, שעשתה זה עתה עליה לארץ הקודש, היא כל דבר מלבד קדושה.
סיקרט מאפשרת לך לפרסם פוסטים בעילום שם מוחלט, ומציגה לפניך פוסטים שנכתבו ע"י החברים שלך (אנשי הקשר שלך בטלפון, באימייל ובפייסבוק) וכן ע"י החברים של החברים שלך, ללא ציון שמם. מטרתה המקורית של האפליקציה היתה כשמה - לספק מקום שניתן לחלוק בו סודות. ואכן, משתמשים רבים מנצלים את האנונימיות כדי לפרוק מליבם סודות או מחשבות בלתי נורמטיביות שלא היו יכולים לשתף בשמם המלא.
מרבית הסודות הנכתבים בסיקרט נוגעים לנושאים של סקס ויחסים. למשל: "יש לי הרבה סטוצים. אני מת קצת מבפנים בכל פעם", או - "במבט לאחור, הרומן עם אותו גבר נשוי הרס לי כמה שנים טובות מהחיים. מצד שני, אם הוא עכשיו דופק בדלת - אני פותחת".
ומצד שני, כותבים רבים מנצלים לא רק את האנונימיות שלהם אלא גם את זו של שאר המשתתפים ושואלים לדעתם או לעצתם. למשל: "סקס בזמן מחזור - מה אתם חושבים לגבי זה?", "גברים שמגדירים את עצמם סטרייטים אבל שכבו עם גברים כהתנסות - יש כאן כאלה? מה אתם מספרים?".
אחרים מנצלים את סיקרט כפלטפורמה להכרויות, וממשיכים את השיחה הפומבית בצ'ט דיסקרטי. גם להתחלות בעולם "האמיתי" היא משמשת, כפי שמעיד הפוסט הבא: "אם הבחורה המדהימה שיושבת במנזר עכשיו לא היתה יושבת עם ארבעה אנשים חופרים בשולחן קטן הייתי בא להתחיל איתה", שזכה לתגובה "אני רואה שיש הרבה חתיכים עכשיו. למה שלא תכתוב לי מי אתה פשוט".
בין אם מדובר באותה בחורה ובין אם באדם שחמד לצון, חיש מהר התמלא הפוסט בקריאות עידוד "תהיה גבר! תתחיל איתה!" ו-"זה סיפור אהבה מושלם לספר לילדים".
אליה וקוץ בה, מסתבר שכאשר ניתנת לאנשים אנונימיות מוחלטת הם משתמשים בה לא רק כדי לדבר על עצמם אלא גם כדי לדבר על אנשים אחרים. לא רק כדי לחלוק את סודותיהם אלא גם כדי לחשוף את סודותיהם של אנשים אחרים. היא מאפשרת לאנשים לרכל, ולא סתם לרכל אלא לעשות שיימינג וניימינג, לשפוך ביב ורפש, ולפתוח במלחמת גוג במגוג.
קהילה מדומיינת
אז איך קרה שאפליקציה שנועדה למטרה טובה הגיעה למקום כה נמוך והפכה למקום של סגירת חשבונות קטנונית? אפשר לטעון שהאשם הוא בתרבות הדיון של הטוקבקים שזלגה אל השיח הכללי ברשת, או בזמנים קיצוניים של מלחמה שהסלימו את האלימות המילולית בין איש לרעהו. כך או כך, ברצוני לטעון כי למרות שאפליקציה זו יוצרת פילוג ושסע בין אנשים, בו בזמן היא מייצרת תחושה של קהילה.
מאחר שהאפליקציה מציגה רק את התכנים של החברים שלך ושל חבריהם, אתה נחשף לשיחות של אנשים שאתה מכיר - אישית או דרך חבריך - וכולכם חולקים ערכים ונורמות משותפים; אותן תפישות עולם, השקפות ואמונות. במילים אחרות, נוצרה כאן קבוצה חברתית, כשהנושא סביבו היא התלכדה הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר, זה המשותף לכל חבריה: הקבוצה עצמה על משתתפיה. לפיכך, עצם הרכילות והעיסוק באנשים המשתייכים לקבוצה החברתית הזאת הם אשר מעניקים לה את זכות הקיום (בדומה ל"אח הגדול", במובן מסויים).
אבל למה הם לא מלכלכים עלי?
תיאוריות סוציולוגיות של קבוצות מדגישות את תפקידה החשוב של רכילות כמנגנון חברתי שמסייע לנו ללמוד את הערכים והנורמות של הקבוצה. כמו כן, היא מייצרת קונפורמיות לאותם ערכים ונורמות דרך מתן עונשים לאנשים הסוטים מהנורמה. כלפי הסוטים תופץ רכילות שלילית (למשל, על חיי המין של אלמונית או על מעשים פליליים המיוחסים לפלוני) אשר תלמד אותם, ואת שאר חברי הקבוצה הנחשפים לרכילות, כיצד יש להתנהג אצלנו בקבוצה ומה יעשה למי שהעז לחרוג מההתנהגות המקובלת.
לפיכך, הרכילות ממסגרת את גבולות הקבוצה, ותורמת לתחושה של שותפות גורל ושל שווה בין שווים (אלא אם אתה מושא הרכילות השלילית, כמובן). אולם הרכילות גם מסייעת ליצירת הבדלי סטטוס בין החברים, שהוא מאפיין נוסף של קבוצות חברתיות. אנשים בעלי סטטוס גבוה מושכים תשומת לב, ועל כן ברור לכל שאלו שכלפיהם מופנים מרבית החיצים הם ה"סלבס" של הקהילה. אין פלא שאחד מהסודות הנפוצים ביותר הוא מהסוג הבא: "אני מתה להיות חשובה מספיק בשביל שמישהו ילכלך עלי פה".
הפופולאריות הגואה של האפליקציה לא יכולה להיות מוסברת רק ע"י הרצון שלנו לקרוא סודות של אחרים. אנחנו נכנסים אליה גם מתוך תקווה לקרוא על עצמנו, או כפי שהודה אחד או אחת: "הצטרפתי לסיקרט בשביל לקרוא מה אנשים חושבים עלי, אבל לא אמרו עלי אף מילה. זה יותר עצוב". לפיכך, רבים מגדילים לעשות וכותבים סודות רכילותיים לכאורה על עצמם, מתוך ניסיון להגדיל את המוניטין ולשפר את המיקום החברתי שלהם. התגובה המעליבה ביותר שכותב פוסט כזה יכול לקבל היא השאלה "מי זה בכלל?".
במציאות של ימינו, אם אתה לא מוזכר ברשת אתה לא קיים. ובעידן החברויות השטחיות והארעיות, לכולנו יש צורך אחד בסיסי שאותו אנו מנסים למלא לשווא: אנחנו צריכים להרגיש חלק מקהילה, ולרכילות מקוונת יש תפקיד מרכזי ביצירת קהילה.
ומילת אזהרה לסיום: בניגוד לצורה הקלאסית של רכילות - דיבור על אנשים מאחורי גבם - הרכילות בסיקרט מתבצעת מול הפנים שלהם באופן גלוי. לכן, חלק נרחב מהרכילות הזאת נוצר מתוך כוונה מודעת לפגוע במושא הרכילות. לא רק באופן עקיף, ע"י יצירת שמועה שלילית (בין אם נכונה היא או שקרית) אלא גם באופן ישיר, מתוך כוונה שמושא הרכילות יקרא אותה בעצמו.
השנים האחרונות לימדו אותנו כי רכילות רשת מסוכנת יותר מהצורה הקלאסית של רכילות פנים מול פנים, גם בגלל מהירות ההפצה שלה וגם בגלל התלות של הדימוי העצמי שלנו בדימוי הפומבי שלנו ברשת. בשנים האחרונות היו מספר מקרי התאבדות ונסיונות התאבדות של נערים בארץ בעקבות הטרדות והקנטות בפייסבוק. אנא מכם, השתמשו בפלטפורמה הזאת בתבונה.
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?
לפנייה לכתב/ת 
