יום כיפור, 2014
כמו במלחמת יום הכיפורים, גם במלחמת עזה הופתעה ישראל. הפעם מהמנהרות. האחראים הראשיים הם נתניהו ויעלון. חייבים למגר את חמאס וזה הזמן להעביר את ניהול המערכה לממשלה
מהלכיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון במלחמת עזה הנוכחית דומים דמיון רב למהלכיו של משה דיין לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. רק השבת ניהול המלחמה לידי הממשלה, בהתאם לחוק, תבטיח ניהול תקין של המלחמה.
שבועות אחדים לפני יום הכיפורים בשנת 1973 החלו צבאות סוריה ומצרים להיערך למלחמה נגד ישראל. היערכותם הושלמה ימים אחדים לפני החג. שר הביטחון דיין, הסמכות הביטחונית העליונה, התעלם ממנה. גם לאחר שהתקבלה הידיעה האולטימטיבית לפיה תפרוץ מלחמה ב-6 באוקטובר בערב, המשיך דיין לעכב את גיוס המילואים בשעות גורליות. מדינת ישראל הופתעה. המלחמה נפתחה בעמדת נחיתות של צה"ל. המצרים צלחו את התעלה וכבשו את גדתה המזרחית. הסורים כבשו את מרבית חלקה הדרומי של רמת הגולן.
עוד בערוץ הדעות של ynet
תהיי יפה ותני לצה"ל לנצח / ורדית אבידן
פשוט תסתמו / זיו תדהר
לנוכח המצב הקשה הציע "המצביא העליון", האחראי למחדל, נסיגות עמוקות בשתי החזיתות. אולם גלילי, אלון וגולדה הזיזו את דיין הצידה ב"קבינט הארבעה" - שהוקם אד-הוק - ונטלו, בגיבוי ממשלת ישראל, שהתכנסה באופן קבוע, את ניהול המלחמה לידם. הם והממשלה, כסמכות עליונה, העניקו גיבוי להתקפות הנגד שיזם צה"ל, התקפות שהגיעו לשיאן בכיבוש ה"מובלעת" ממזרח לרמת הגולן, בצליחת תעלת סואץ ובכיתור הארמיה השלישית. התעוזה המדינית והצבאית של הממשלה לנוכח ה"מפסידנות" של המצביא העליון הן שהצילו אז את מדינת ישראל. הוכחה עליונותו של השיפוט הקולקטיבי של הממשלה.
גם מלחמת עזה השנייה הפתיעה את מדינת ישראל, והאחראים הראשיים לכך הם נתניהו ויעלון. הם זלזלו בבנייה המסיבית של מערך המנהרות, למרות המידע הרב שהגיע לידם. חמאס התכונן למלחמת התשה נגד ישראל, הכוללת ירי פצמ"רים ורקטות מתוך הרצועה על ערי ישראל ופשיטות על יישובים ומחנות צבא בעוטף עזה דרך עיר המנהרות. צה"ל לא נערך כהלכה למלחמה הזאת, ולא באשמתו. בשנה האחרונה אף יזמו נתניהו ויעלון את הקטנת צבא היבשה וחיל האוויר. ורק לפני חודשיים הורה שר הביטחון לצמצם את תקני רכזי הביטחון השוטף ביישובי עוטף עזה.
הממשלה, המפקדת העליונה של הצבא לפי חוקי היסוד, הודרה ממידע והחלטות. ומה צריך היה לעשות? לא להשיב תשובה מפסידנית של "שקט ייענה בשקט", המשאירה את חמאס על מכונו ומבטיחה סבבים נוספים של מלחמת התשה, אלא לחתור למיגור חמאס. בהנהגתם של שני "המצביאים העליונים" ובתמיכת רוב חברי הקבינט (שבו הבטיח נתניהו רוב לעצמו) החל צה"ל בהתקפות אוויריות "מדודות". היה צריך לפתוח מיד במתקפה קרקעית ואווירית משולבת, שהייתה יכולה להיות קצרה יותר וכרוכה בפחות קורבנות מקרב כוחותינו ואף בפחות סבל ונפגעים אזרחיים בצד הפלסטיני.
בעודם דוחים שוב ושוב פעולה קרקעית, הסכימו נתניהו ויעלון להפסקת אש ללא שום מהלך קרקעי. הסכמה זו, שמשמעותה ניצחון של חמאס והשארת מערכי הרקטות והמנהרות בידו, אינה נבדלת מהצעותיו של דיין לנסיגות עמוקות במלחמת יום הכיפורים ולהענקת ניצחון למעשה למצרים וסוריה. משסירב חמאס להפסקת אש, ולנוכח לחץ ציבורי, הורה הקבינט, ש"שכח" להחזיר את ניהול המלחמה לממשלה הממונה עליו, לפתוח בפעולה קרקעית, אבל הסמיך את שני "המצביאים העליונים" לקבוע את יעדי הפעולה והיקפה. השניים קבעו יעד מצומצם, שעם כל חשיבותו אינו מספיק - חשיפת המנהרות וחיסולן.
אם לא ימוגר חמאס יבוזבז כל ניצחון. לצה"ל יש פתרונות יצירתיים המאפשרים מיגור כזה בלי כיבוש כל הרצועה למשך שנה-שנתיים. לא הכול הוא קרב הבקעה חזיתי. יש להוציא את ניהול המלחמה מידי נתניהו ויעלון. רק ניצחון מלא במלחמה יפתח פתח לשלום עם מדינה פלסטינית על יסוד גבולות וסידורי ביטחון לישראל. לחלופין, אין להסכים לשום הסכם הפסקת אש שלא יכלול פירוז ודאי של הרצועה תוך מעורבות של האו"ם, הרשות הפלסטינית (אבו מאזן) ומצרים. הממשלה היא הסמכות העליונה מבחינה חוקתית, ולא הקבינט המדיני-ביטחוני, הפועל כוועדת שרים מצומצמת רק מכוח האצלת סמכויות. הוצאת ניהול המלחמה מידי הקבינט, ובעצם מידי נתניהו ויעלון, הנוהגים כדיקטטורים - שאף אינם מכנסים את הקבינט כשהם חוששים שיצביע נגדם בלחץ הציבור - והשבתו לידי הממשלה כולה, היא גם המהלך הנכון מבחינה דמוקרטית והיא צו השעה. כך נזכה בניצחון, כמו במלחמת יום הכיפורים.
ד"ר אורי זילברשייד מלמד וחוקר במרכז ללימודי גרמניה ואירופה ובבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
