מחליא: האג'נדה האנטישמית של העיתונים הרפואיים
מכתב הרופאים האחרון בכתב העת המדעי Lancet תקף את ישראל בחריפות ובהאשמות פרועות. אולם זו רק עוד חוליה בשרשרת של פרסומים מוטים ומטעים בכתבי עת רפואיים, שבינם ובין העובדות - קשר רופף ביותר. "זוהי אנטשימיות קלאסית במהדורה מחודשת", אומרים בישראל
מכל המהלומות האנטי-ישראליות והאנטישמיות שספגה ישראל מאז תחילת מבצע "צוק איתן", החל מההפגנות ומהאירועים האנטישמיים בלונדון, בפריז ובמילאנו וכלה בציוצים פרו-חמאסיים של אמנים פופולריים כמו ריהאנה וסלינה גומז, אחת הקשות והמאכזבות ביותר היא "מכתב הרופאים" שפרסם לפני כשבוע כתב העת הרפואי הבריטי LANCET על רקע המבצע.
"פשע מלחמה", "טבח", "בושה למין האנושי, לאינטליגנציה ולכבוד, כמו גם לאתיקה המקצועית שלנו", הם רק כמה מהתיאורים העוינים להתנהלות ישראל במבצע במכתב הגינוי האנטי-ישראלי הזה, שעליו חתמו 24 רופאים וחוקרים. לקינוח, אף הגדילו הכותבים לעשות והטיחו בישראל חשד לשימוש בגז, אשר "אם יאומת עוד יותר, יהיה באופן חד-משמעי פשע מלחמה, שלפני כל דבר אחר יצריך נקיטה מיידית של סנקציות חמורות כנגד ישראל, עם הפסקת כל מסחר והסכמי שיתוף פעולה עם אירופה".
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
סערת Lancet:
רופאים מגנים את ישראל: 'טבח ופשעי מלחמה'
משרד הבריאות: מכתב הרופאים 'גובל בעלילת דם'
רופאי הדרום נגד מדעני Lancet: "מלאי שנאה לישראל"
האמת מאחורי מכתב הגינוי נגד ישראל ב-Lancet
על אף הזעזוע שהביעו השבוע רופאים ישראלים רבים ובכירי משרד הבריאות מהחד-צדדיות הקיצונית ומהעיוותים ומהשקרים החמורים העולים מהמכתב, את הרופאים הקוראים בשנים האחרונות את העיתונות הרפואית הבריטית, ובראשה ה-Lancet וה-BMJ, שניים מהעיתונים היוקרתיים ביותר בתחום, המהלומה הזו לא אמורה להפתיע.
היסטוריה של עוינות לישראל
לכתב העת Lancet, שנחשב לשני המוביל בתחום, ולד"ר ריצ'ארד הורטון, העורך האחראי של העיתון מאז 1995, יש היסטוריה של אג'נדה פוליטית עוינת כלפי ישראל ושל ניצול המדע והבמה המדעית להאשמת ישראל, רופאים ישראלים וההסתדרות הרפואית בישראל בכיבוש, בהפרת זכויות אדם שיטתית, בעינויים ובהוצאות להורג בדם קר של אזרחים.
סקירה מהירה של מאגר המידע הרפואי Medline משקפת את האובססיביות שבה עוסק העיתון בישראל כבר מאז אמצע שנות התשעים, התקופה שבה הורטון החל לערוך אותו. כך לדוגמה, במאמר מערכת שפורסם ב-Lancet כבר ב-1997 נטען כי ההסתדרות הרפואית בישראל שותפה בשתיקה לעינויים של פלסטינים.
באפריל 2002, בעקבות מבצע "חומת מגן", פרסם ה-Lancet מאמר שהאשים את צה"ל בירי כנגד אמבולנסים פלסטיניים ובמניעת העברה של פצועים פלסטינים לטיפול רפואי ומעבר בטוח של תרופות וציוד רפואי, ואת ההסתדרות הרפואית הישראלית האשים בהתעלמות בוטה מהניטרליות הרפואית ומכללים בינלאומיים מוסכמים אחרים הנוגעים לסכסוכים.
בינואר 2009, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", פרסם ה-Lancet מאמר מערכת ברוח דומה מאוד למכתב הנוכחי, שטען כי ישראל אחראית ל"מעשי זוועה אנושיים גדולים וחסרי הבחנה" ולהרס התשתית הרפואית בעזה, ואף האשים את הממסד הרפואי בעולם כולו בכך שבשתיקתו הוא מהווה שותף שקט לשפיכות הדמים. במאמר נוסף, שכותרתו "הפצעים של עזה", נטען כי ישראל השתמשה ב"פצצות שקטות" והרסניות במיוחד, שהן ככל הנראה נשק בלתי קונבנציונלי הגורם ל"התאיידות כל חפץ ויצור חי בסביבה". המאמר אמנם הוסר מהאתר זמן קצר לאחר פרסומו בשל "אי דיוקים עובדתיים", אך ממשיך עד היום להתפרסם באתרים פרו-פלסטיניים.
מאמרים מלאי הטיות והטעיות
אבל הורטון עשה יותר מאשר לפרסם מכתבים ומאמרי מערכת אנטי ישראלים ספורדיים. ב-2009 הוא הקים את "ברית הבריאות ה-Lancet-פלסטינית" (Lancet-Palestinian Health Alliance), שמטרתה לכאורה הייתה לבחון ולקדם את מצב הבריאות בשטחי עזה. במסגרת זו מתקיימים מאז 2009 כנסים שנתיים ומפורסמים מאמרים, המוקדשים להאשמות ישראל בפגיעה בפלסטינים. ב-2 ביולי 2010, בעקבות הכנס השני של הברית ה-Lancet-פלסטינית, פרסם ה-Lancet סדרת מאמרים שאותם כינה "התקצירים הטובים ביותר שעברו סקירת עמיתים".
הארגון HonestReporting, החושף סיקור מוטה של המדיה לישראל, בחן את אוסף המאמרים אשר בניגוד לכלל הבסיסי בעיתונות רפואית פורסמו ללא הצהרות על ניגודי אינטרסים מצד המחברים, והצביע על כך שמרבית המחברים הם בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת וכאלו שתומכים כבר שנים בחרמות ובסנקציות כנגד ישראל. המאמרים עצמם, שמציירים תמונה משחירה של ישראל כמפרה זכויות אדם ומבצעת פשעי מלחמה, רצופים לטענת הארגון בהטעיות ובהטיות, וחוזרים ומכנים את עזה "שטח פלסטיני כבוש", אף שישראל נסוגה ממנה כבר ב-2005.
כך לדוגמה, מתאר אחד מהם כיצד "ב-28 בפברואר, היום שבו תורמים בינלאומיים לוועידה הגיעו לרמאללה, הסתערו מאות מתיישבים ישראלים, מלווים בכוחות צבא, על מסגד אל-אקצה במזרח ירושלים. היה מתח באוויר; ריח האלימות היה בכל מקום; והגישה לחלק של הגדה המערבית ולמזרח ירושלים נאסרה או הוגבלה". "למותר לציין", כותב ארגון HonestReporting, "שלא היה שום אירוע כזה כמו הסתערות על מסגד אל אקצה, ובוודאי שלא 'מאות מתנחלים ישראלים'".
מאמר אחר, שכותרתו "לידה במחסומים בשטחים הפלסטיניים הכבושים", קובע כי "ניתוח משפטי של הראיות על אודות שלילת התנועה החופשית לנשים פלסטיניות בלידה... תומכת במסקנה שמדיניות ישראל עולה בקנה אחד עם הקריטריונים לפשעים נגד האנושות".
נורטון עצמו ביקר בעזה ב-2010, ובעקבות הביקור, כתב מכתב למערכת ה-Guardian, שבו הגיב למאמר שכתב רון פרשאור, שהיה באותה תקופה שגריר ישראל בבריטניה. לדבריו של פרושאור, שלפיהם אילו לא היו משוגרים טילים מרצועת עזה והישראלים היו חשים בטוחים לא היה צורך במצור, הוא השיב כי בהתבסס על המחקרים שבוצעו על ידי קבוצת המדענים מהברית ה- Lancet-פלסטינית, דברי מגננה אלו "פגומים מיסודם" ו"תעמולה חוזרת".
כאמור, ה-Lancet אינו העיתון הרפואי היחיד שמשחיר בשיטתיות את ישראל ואת ההסתדרות הרפואית. ה-British Medical Journal( BMJ), כתב עת שנחשב אף הוא לאחד המובילים בתחום, פרסם כבר ב-1995 מאמר שכותרתו "ההסתדרות הרפואית הישראלית מתנערת מ'היבטים פוליטיים' של עינוי. "יש גוף של ראיות שנאסף על ידי ארגוני זכויות אדם... לשימוש ארוך שנים של ישראל בעינויים כמכשיר של מדיניות... חומר זה מתעד גם תפקיד מפוקפק של רופאים ביחידות צבא ובמרכזי מעצר, כמו גם את השתיקה המתמשכת של הממסד הרפואי בישראל".
מאמר אף חריף יותר פורסם ב-2003, והטיח בהסתדרות הרפואית ובד"ר יורם בלשר שעמד אז בראשה, האשמות ב"קנוניה של רופאים בעינויים", ובהיותה "זרוע מבצעת של הממסד הישראלי" אשר "מהווה חלק ממערכת שבה עצורים עונו, התעללות, והושפלו בדרכים שמציבים את הפרקטיקה הרפואית בכלא בקונפליקט עם האתיקה הרפואית".
הטיה בלתי נתפסת
בניסיון לבחון באופן מדעי את היקף העיסוק של ה-BMJ ושל העיתונות הרפואית בסבל הפלסטיני, ביקש ארגון HonestReporting מרופא בשם ד"ר סיימון פישמן, לבצע בדיקה באמצעות PubMed, הגרסה הרפואית של גוגל שמהווה מאגר מידע ביבליוגרפי העוסק בתחומי מדעי החיים ורפואה.
ד"ר פישמן סרק את ה-PubMed בחיפוש אחר אזכורים הנוגעים להרוגים באזורי סכסוך בעולם, בהם בבוסניה, בסודן, ברואנדה וכן הרוגים פלסטינים. החיפוש שלו הניב את התוצאות הבאות:
| קבוצה אתנית | השנים | מספר הרוגים | סך האזכורים ב-PubMed | סך האזכורים ב-BMJ | היחס בין מספר ההרוגים למספר האזכורים ב-BMJ |
| פלסטינים | 2004-2000 | 1,508 | 2,479 | 29 | 13 |
| בוסנים | 1996-1991 | 200,000 | 1,993 | 20 | 2,000 |
| רואנדים | 1994 | 800,000 | 1,267 | 20 | 40,000 |
| סודנים (דרפור) | 2006-2002 | 400,000 | 121 | 14 | 7,143 |
| כורדים | 1998 | 180,000 | 55 | 0 | זניח |
כפי שמדגימים הנתונים בטבלה, ההטיה ביחס בין כמות האזכורים של הרוגים למספר ההרוגים הפלסטינים לעומת הרוגים באזורי סכסוך אחרים בעולם כמעט בלתי נתפסת. בעוד שבשנים 2000-2004 נהרגו 1508 פלסטינים, סך האזכורים של מקרי מוות אלו ב-Pubmed עמד על 2,479, וב-BMJ על 29.
לשם השוואה, בעוד שמספר ההרוגים הסודנים בדרפור עמד ב-2002-2006 על 400 אלף, הרי שסך האזכורים של מקרי מוות אלו עמד על 1,267 ב-PubMed ועל 14 בלבד ב-BMJ. ובעוד שמספר הרואנדים ההרוגים ב-94' עמד על 800 אלף, סך הציטוטים ב-Pubmed עמד על כמחצית מכמות האזכורים של ההרוגים הפלסטינים, ומספר האזכורים ב-BMJ עמד על 29.
ד"ר פישמן הגיע למסקנה הבאה מניתוחו: כאשר אירופאים הורגים אירופאים (בוסניה), ה-BMJ מקצה אזכור אחד לכל 2,000 מקרי מוות; כאשר אפריקנים הורגים אפריקנים (רואנדה), ה-BMJ מקצה אזכור אחד לכל 4,000 מקרי מוות; כאשר ערבים מוסלמים הורגים אפריקנים (דרפור) ה-BMJ מקצה אזכור אחד לכל 7,000 מקרי מוות; וכאשר ישראלים, במהלך מאבק בטרור, הורגים פלסטינים, ה-BMJ מקצה אזכור אחד לכל 13 מקרי מוות, מספר הכולל גם את ההרוגים הטרוריסטים.
מה ישראל יכולה לעשות?
מה יכולה ישראל לעשות אל מול הפוליטיזציה הזו של המדע והמתקפות הפוליטיות החריפות והשיטתיות כנגד המדינה, הצבא והרופאים הישראלים בעיתונים הרפואיים? עד כה, התגובה הישראלית הסתכמה בעיקר בתגובות נקודתיות של רופאים ושל חברי ההסתדרות הרפואית למאמרים.
כך לדוגמה, כתבה קבוצת רופאים ישראלים בכירים, בהם פרופ' יהודה שיינפלד, העורך האחראי של IMAJ, כתב העת של ההסתדרות הרפואית הישראלי ומנהל המרכז למחלות אוטואימוניות בבית החולים שיבא, ד"ר יורם בלשר, נשיא ההסתדרות הרפואית דאז, פרופ' יהושע שמר, מנכ"ל מכבי שירותי בריאות, ואחרים, מכתב תגובה לשורת מאמרים אנטי ישראליים שפורסמו ב-Lancet וב-BMJ ב-2009, מאמר ב-IMAJ, שכותרתו "ה-British Medical Journal משחקים בפוליטיקה".
המאמר, שאליו צורף גם מכתב תגובה של רופאים וחוקרים נוספים, בהם פרופ' אהרון צ'חנובר, זוכה פרס נובל לכימיה, מחה כנגד התקיפה השיטתית, המטה והמטעה של ישראל ושל ההסתדרות הרפואית מצד ה-Lancet וה-BMJ, והמחברים טענו כי ההתמקדות בישראל כמעט מעוותת, הציגו נתונים על אודות הטיפול הרפואי הישראלי בעזה ותיארו את הפעילויות שעושים רופאים ישראלים, כגון פרויקט "הצל לבו של ילד" בבית החולים וולפסון, שחלק גדול ממטופליו מגיעים מהגדה המערבית ומרצועת עזה.
ד"ר ליאוניד אידלמן, ראש ההסתדרות הרפואית כיום ומנהל יחידת ההרדמה בבית החולים בילינסון, אף פנה בעקבות סדרת תקצירי הברית ה-Lancet-פלסטינית ב-2009 לנציב תלונות הציבור של ה-Lancet, פרופ' צ'ארלסוורלוו. במכתב התשובה שלו, כתב הנציב לד"ר אידלמן, שאף כי הוא חולק עמו חלק מהחששות לגבי תקפותם של הנתונים המוצגים במאמרים אלו והקפיצה ל"פרשנות" של נתונים אלו שדורשת פנייה לבית המשפט הבינלאומי, הרי שהטיפול בפרסומים אינו קשור לתפקידו כנציב תלונות הציבור, וכי הוא אינו אחראי להחלטות עריכה בעיתון. הוא המליץ לו אפוא לפנות במכתב למערכת, "בתקווה שהוא יפורסם".
ואכן, ד"ר אידלמן שלח מכתב למערכת, תחת הכותרת "האם ה-Lancet צריך לשמש לאג'נדה פוליטית במסווה של מדע?". הורטון הגיב בהודעה שהעיתון החליט שלא לפרסם את מכתבו, ללא כל הסבר.
"זאת אנטישמיות קלאסית"
"התגובה להשמצה פרועה מעין זו, חסרת בסיס ונטולת כל כיסוי ובירור בעיתון מדעי כמו ה-Lancet צריכה הייתה להיות תביעת דיבה", אומר ד"ר יאיר בר, מנהל יחידת הריאה במכון האונקולוגי בבית החולים שיבא, שיזם וכתב השבוע את מכתב הרופאים בשיבא. את פרסום המכתב המכפיש ב-Lancet קרא ד"ר בר בחצות, כשעבר על הדואר האלקטרוני שלו בסיומו של יום עבודה ארוך. "לא יכולתי להאמין למראה עיני", הוא מספר. "כל פסקה במכתב הייתה בבחינת פצצה נוספת של שנאה לישראל, ללא שום התייחסות לעובדות או לצד השני של הסכסוך - שחמאס הוא ארגון טרור שמבצע פשעי מלחמה.
"איכשהו, קל יותר להבין את קיומן של הפגנות של מהגרים ערבים ברחובות אירופה, מאשר לראות כיצד העורך הראשי של ה-Lancet נותן במה למכתב כל כך מזעזע. כשאתה קורא מכתב כזה, אתה מבין שמצב ההסברה שלנו בשפל המדרגה".
לדברי פרופ' אלי אברהם, מרצה לתקשורת, יו"ר קרן איס"ף־ישראל וראש מכון קומפר לחקר האנטישמיות באוניברסיטת חיפה, המתקפה על ישראל מצד העיתונים הרפואיים היא לא רק אנטי ישראלית, אלא בהחלט אנטישמית. "זה בהחלט ראוי לשבח שחוקרים מחפשים צדק, אבל כשהם מציבים לישראל סטנדרטים שונים מאשר ליתר העולם ודורשים אותם רק מהישראלים, זוהי בדיוק האנטשימיות הקלאסית, שחוזרת במהדורה מחודשת, ועיקרה התייחסות ליהודים בדרך אחרת מאשר לעמים אחרים".
"ההבדל בינינו לבין הפלסטינים הוא בכך שבניגוד אלינו, הם הקדישו שנים של מאמצים להסברה", אומר פרופ' אברהם. "מאמצים אלו התמקדו במידה ניכרת באקדמיה - בניסיון להשפיע על אוניברסיטאות ועל חוקרים. אנחנו לעומת זאת, הזנחנו במשך שנים את שדה ההסברה, והסתפקנו בתגובות 'מקומיות' למתקפות, שבהן ניסינו להסביר את צדקת המאבק שלנו. את המחיר אנחנו משלמים כעת, בדמות ההתפשטות של המתקפות האנטי ישראליות גם לעמודים של אליטות כתבי העת המדעיים".
הבעיה: ההסברה הישראלית
לדברי פרופ' אברהם, כדי להילחם במגמה יש צורך לגייס ולשלב כוחות מקרב הרופאים, ארגוני רופאים, הממשלה וארגונים יהודיים ותומכי ישראל, להשקיע ולנקוט באסטרטגיות מקצועיות המתייחסות למקור המסר – כתבי העת והעורכים עצמם, למסר עצמו ולקהל. "יש הרבה מה לעשות", הוא אומר. "באשר למקור המסר, אפשר להראות את העיסוק האובססיבי של העיתון והעורך בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת ההטיה השיטתית כנגד ישראל, לפנות לבעלים או לאנשים בהנהלת העיתון כדי שהם יסבירו לעורכים שהם פועלים באופן שגוי.
"לחלופין, אפשר לנסות להפעיל סנקציות כנגד העיתון או לאיים בתביעת דיבה, כשלשם כך אפשר להיעזר בארגונים משפטיים וארגוני זכויות אדם יהודיים וישראלים כמו 'שורת הדין', שנלחמים כנגד האנטישמיות בשיטות משפטיות.
"בנוסף, חשוב גם להשתמש באסטרטגיות קהל. במקרה זה, הקהל של העיתון מבוסס על רופאים וסטודנטים לרפואה, שהנושא של זכויות אדם, צלם אנוש והגנה על החלש חשובות להם, והמתקיפים מנצלים היטב עובדה זו, תוך שימוש בטקטיקת הקורבן. אבל באותה מידה, גם אנחנו יכולים להתייחס לאותם מאפיינים של הקהל, ולהדגיש איך ישראל קשורה דווקא ליישום של זכויות אדם. לדוגמה, בפרויקטים כמו 'הצל לבו של ילד' או כמו בית חולים השדה שהקמנו תוך כדי המלחמה עבור הפלסטינים.
"מאחר שהעיתונים המכפישים הם בעיקר בריטים, חשוב לנסות להראות את הדמיון במצב שלנו היום במלחמה, לבין המלחמות באפגניסטן ובעיראק שהבריטים היו מעורבים בהן, כמו מספר האזרחים ההרוגים בעיראק, שעמד על 66 אלף מתוך 110 אלף הרוגים, או לצטט את דבריו של קולונל ריצ'ארד קמפ, שהיה אחראי על הכוחות באפגניסטן ומספר כיצד הטכנולוגיה הרפואית הישראלית מצילה חיילים בריטים בשטח עד היום. לא פחות חשוב מתוכן המסר לקהל הוא הערוץ שבו מועבר המסר. בעידן של רשתות חברתיות, במקום להסתפק במכתבי תגובה לעיתון, אפשר לעקוף אותו על ידי הקמת דף פייסבוק שיפנה לרופאים בכל העולם".
מביעים שאט נפש מתעמולה שקרית
"חשוב לא לעבור לסדר היום ולקחת את הנושא לידיים", אומר גם ד"ר אידלמן. "כמובן שהיינו שמחים לקמפיין הסברה ברשתות החברתיות, אבל הבעיה היא שההסתדרות הרפואית לא בנויה לקמפיין קבוע כזה, והשאלה היא מי ירים את הכפפה. מי שאמור לעשות את ההסברה היא מדינת ישראל, ולצערנו, מערך ההסברה של המדינה כנראה לא מספיק טוב".
מלבד מכתב התגובה המשותף שכתבו ד"ר אידלמן ומנכ"ל משרד הבריאות פרופ' ארנון אפק ל-Lancet, שלחה ההסתדרות הרפואית גם מכתב לשגריר בריטניה בישראל ויצרה קשר עם שגריר ישראל בבריטניה, עם דובר משרד החוץ, דובר ראש הממשלה ומערך ההסברה הלאומי, ואף פנתה ליו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בבקשה לקיים דיון דחוף בכנסת על השימוש בכסות המדעית-אקדמית לתקיפת ישראל.
"בנוסף, יצרנו קשר עם מפעל חברות החוץ (מח"ח) של הר"י בחו"ל להציע את עזרתנו ולבקש שיעבירו תגובות לעיתון, ולבקש שיתוף פעולה עם הקהילה היהודית בבריטניה באמצעות סניף מח"ח המקומי", אומר ד"ר אידלמן.
"לצד התגובה של רופאים וחוקרים ישראלים רבים, קיבלה ההסתדרות הרפואית מכתבי תמיכה רבים מעמיתים בעולם, כולל הנהלת DARA (Doctors against Racism and Anti-Semitism), ששלחה מכתב לכל הרופאים החברים בה וביקשה מהם לשלוח תגובות לעורכי ה-Lancet, תוך שהיא מביעה שאט נפש מהתעמולה השקרית נגד ישראל.
"אנחנו ממשיכים לשקול צעדים נוספים, כגון פנייה ל-Elsevier, המו"ל של ה-Lancet, בדיקת כללי האתיקה העיתונאית בכל הנוגע לעיתונים רפואיים ובדיקת אפשרות להגשת תלונה במישור האתי".
לפנייה לכתב/ת 
