הסבא נרצח בפיגוע, הנכד נהרג בעזה
רב-סמל (מיל') דניאל מרש, סרן עמרי טל, סמל-ראשון נועם רוזנטל, סרן לירן אדיר (אדרי) וסמל-ראשון שי קושניר נהרגו מפגיעת פצצת מרגמה אמש בעוטף עזה. חמשת החיילים שירתו ב"עוצבת ברק" של השריון. לירן אדיר הוא נכדו של מוריס אדרי, שנדקר למוות בנתניה לפני כ-20 שנה על ידי מחבל
דובר צה"ל התיר לפרסם את שמותיהם של חמשת חיילי צה"ל שנהרגו אתמול (יום ה') בשעות הערב בפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה, שבמהלכה בוצע ירי פצצות מרגמה לעבר כוחותינו, בשטח מדינת ישראל.
ההרוגים הם רב-סמל (מיל') דניאל מרש, לוחם ב"עוצבת ברק", בן 22 מראשון לציון. הלווייתו של רב-סמל (מיל') דניאל מרש תתקיים בשעה 15:30 בבית העלמין הצבאי בחולון.
קצין צה"ל, סרן עמרי טל, לוחם ב"עוצבת ברק", בן 22 מיהוד. טרם נקבע מועד הלווייתו.
סמל-ראשון שי קושניר לוחם ב"עוצבת ברק", בן 20 מקריית מוצקין. הלווייתו של סמל-ראשון שי קושניר תתקיים בשעה 14:00 בבית העלמין בקריית אתא.
סמל-ראשון נועם רוזנטל, לוחם ב"עוצבת ברק", בן 20 ממיתר. הלווייתו תתקיים בשעה 13:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין במיתר.
סרן לירן אדיר (אדרי) לוחם ב"עוצבת ברק", בן 31 ממושב עזוז. מועד הלווייתו טרם נקבע. הודעות נמסרו לכל המשפחות.
סרן לירן אדיר בן ה-31 גדל בנתניה. היה לו תואר שני בלימודי משפטים והוא עמד לצאת ללימודי רפואה בחו"ל. לירן נחשב להרפתקן, אהב לטייל בעולם ולבלות עם חברי ילדותו שהיו חשובים לו מאוד. בשנה האחרונה התגורר בעזוז עם סלעית, שאיתה התחתן לפני כחודש, הבת הראשונה שנולדה ביישוב. לירן הניח הורים, אח ואחות.
אתמול בערב שלחה רחל אדר מנתניה הודעה לטלפון של בנה וכתבה לו: "היי, מה קורה? לא שמעתי ממך". לירן השיב: "הכול בסדר, אתקשר בערב". האם השיבה: "סבבה". דקות לאחר מכן, לירן נהרג מפגיעת הפצמ"ר. לירן הוא נכדו של מוריס אדרי, שנרצח בפיגוע דקירה בנתניה בנובמבר 93', בעת שהיה בחנות למוצרי חשמל השייכת לבנו דוד, אביו של לירן. המחבל שרצח אותו שוחרר בפעימה האחרונה.
לפני פחות מחודש התחתן לירן עם חברתו זה ארבע שנים, סלעית. החתונה נערכה במושב עזוז על גבול מצרים, שבו התגוררו בני הזוג. לירן התכונן לצאת לצ'כיה בחודש הקרוב ללמוד רפואה, אבל אתמול בחצות בלילה התדפק קצין העיר בדלת ביתה של האם רחל ומסר לה את הבשורה המרה שבנה נהרג.
האם רחל והאח אוהד מספרים: "לפני שבועיים הוא קיבל צו 8 והתגייס למילואים. לירן שימש כקצין פינוי נפגעים. מאז גיוסו יצאנו לדבר איתו כמה פעמים והוא תמיד אמר 'הכול בסדר, הכול תקין'. ביום רביעי סלעית פגשה אותו לאחר שהוא יצא לרענון, אספה אותו, ושניהם בילו ביחד וגם הצטלמו, תמונה שמתבררת היום כתמונה האחרונה שלהם. קשה לנו לתפוס בכלל איך זה שגם הסבא שלו נרצח על ידי מחבלים והמחבל שרצח אותו שוחרר בפעימה השנייה".
עמרי טל: "גבר במיטבו, מלא שמחת חיים"
יורם, אביו של עמרי טל: "הוא היה ילד מיוחד, הכיר את כל השבילים בארץ מצפון ועד דרום כמו את כף ידו. מכור לטיולים. מלא אנרגיות. גבר במיטבו. מלא שמחת חיים. חינכתי אותו לערכים ולנתינה למען ביטחון ישראל. כשאני מדבר על ערכים זה כולל גם לשמור על כבוד האויב ולא לפגוע בחפים מפשע. עמרי חש מחויבות לתת את חלקו והלך לקצונה כדי לתרום. המחיר שאני משלם כבד מאוד. אהבתי אותו אהבה אין-סופית".
אמו של עמרי, אסתי, כתבה היום: "אין הרבה אנשים כמו עמרי. האנושיות והרגישות לזולת הנחו אותו כל חייו. חבריו מפוזרים בכל קצוות הארץ והם רבים מספור. הוא היה יודע ספר ואוהב לקרוא. על קיר חדרו מופיעות השורות: 'ארץ מבטיחה שמיים, שמיים מבטיחים אלוהים, אלוהים מבטיח ארץ'. עמרי ניסה להבטיח לנו ארץ, שהייתה חשובה לו. בכל רגע פנוי היה נושא רגליים ומטייל בצפון ובדרום. 'אתה בא לטיול?' היה המשפט השגור בפיו. עמרי תרם בשירות הצבאי את המיטב בכל תפקיד ובכל יחידה. אדם נדיר באיכותו, בפשטות הליכותיו, ובעוצמתו הרוחנית. אין עוד הרבה אנשים כמו האיש הזה, ועמרי עזב אותנו. עמרי אהב את הארץ והארץ לא השכילה לחבק אותו בחזרה". המילים האחרונות שאמר לאמו בשיחתם האחרונה היו: "אני לא ילד יותר, אימא".
יעלה מקליס, ראש עיריית יהוד-מונוסון: "העיר אבלה וכואבת את מותו של סרן עמרי טל ז"ל. עמרי הלך אל מותו חדור מוטיבציה להגנה על המולדת, מתוך חדוות הארץ ואהבת האדם. מתוך הכאב הנורא נגייס את כוחות הנפש להמשיך ולהילחם בטרור הרשע. קברנו כבר שניים מטובי בנינו - את האזרח דרור חנין ז"ל שנסע לדרום כדי לעטוף את לוחמינו באהבה ואת הלוחם עומר חי ז"ל, בוגר מקיף יהוד, שנטמן רק אתמול בסביון. נחבק את משפחות הנופלים ונתמוך בהן בשעתם הקשה".
נועם רוזנטל: החלל השני ממיתר
נועם רוזנטל השאיר אחריו הורים (מרטין ואוסנת), אח תאום (גל) שמשרת גם הוא בצבא ואח גדול בשם הדר. אבנר בן גרא, ראש מועצת מיתר: "משפחת מיתר מרכינה ראש ומבכה בפעם השנייה השבוע את אחד מטובי בניה שנפלו בשירותם הצבאי להגנת הארץ. משפחת מיתר כולה שולחת תנחומים למשפחה".
חברו איתי כתב היום בדף הפייסבוק: "רוזה, אחי הגדול. אני לא נוהג לכתוב פוסטים אישיים אבל חשוב לי שהשם שלך יגיע לכמה שיותר אנשים. מהרגע הראשון שלי בתאג"ד קיבלת אותי כמו בן בית. לימדת אותי כל כך הרבה, ישבנו שעות יחד, אף פעם לא היה לי אח גדול, תמיד רציתי, ואז פגשתי אותך, מלך העולם. מאתמול בלילה הדמעות שלי לא פוסקות והמועקה לא מרפה, לא דמיינתי לעצמי, גם לא בסיוטים הכי פרועים, שהפעם הבאה שאבוא אליך זה בגלל נסיבות כאלו. אני רוצה שתדע שהערצתי אותך, היית לי חבר, מורה ואח, ואני מקווה שהסבלנות שלך תישאר איתי לעד. מתגעגע, כואב ולא מעכל".
ביום שני השבוע התקיימה ביישוב מיתר הלווייתו של סרן ליעד לביא ז"ל מחטיבת הצנחנים, שנפצע ברצועת עזה ונאבק על חייו במשך כמה ימים בבית חולים סורוקה עד שמת מפצעיו.
דניאל מרש: המשפחה לא עברה דירה
אבל כבד ירד על משפחת מרש מראשון לציון, ששכלה את בנה דניאל באירוע הפצמ"ר אתמול בגבול עזה. היום בבוקר הייתה אמורה המשפחה לעבור דירה, אלא שהבשורה המרה השיגה אותה והיא תשב את השבעה בביתה הישן.
דניאל היה בן הזקונים של דיאנה ואריה, ויש לו שלושה אחים גדולים. רק לפני שלושה חודשים הוא השתחרר משירותו הסדיר ולמבצע הוקפץ בצו 8. "הכול התנפץ לנו ברגע האחרון", אמר האח ואדים. "דניאל היה טיפוס מאוד שקול. רק לפני שלושה ימים הוא עוד הספיק לדבר עם אימא. לא האמנו שזה יקיש גם על הדלת שלנו, אימא כל הזמן חששה ממה שקורה שם ובסוף הקצינים הגיעו גם אלינו בלילה".
.jpg_wa.jpg "אמו ואחיו של דניאל מרש, היום בבית המשפחה (צילום: אבי מועלם)")
דניאל למד במקיף ט' בראשון לציון, אהב מאוד מוזיקה ותכנן ללמוד בבית ספר רימון. בבית המשפחה סיפרו על ילד שהיו לו שאיפות בחיים. בשנים האחרונות הייתה לו חברה, קשר שהיה אמור להוביל לחתונה.
בין המנחמים שהגיעו לבית המשפחה היה גם ראש עיריית ראשון לציון, דב צור. מרש הוא החלל השלישי מהעיר. צור השתתף אתמול בהלווייתו של מתן גוטליב ז"ל והיום הגיע שוב לנחם הורים של חייל מהעיר. "זה דבר בלתי נתפס. אני הולך להלוויות, מגיע לבתי אבלים ורואה את מלח הארץ, הנוער הזה. אין מילים לתאר את האובדן הזה".
שי קושניר: שירת בחטיבה של אביו
הוריו של שי קושניר התגרשו כשהיה בן שלוש והאב סיפר כי בנם קיבל מכל אחד מההורים את התכונות הטובות. שי נולד בקריית חיים וגדל בקריות כל חייו. הוא למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר אולם התעקש להתגייס לקרבי, ורק שנה לאחר גיוסו הצליח לשכנע את אביו לחתום לו על הרשאה, אף שהוא בן יחיד.
האב סיפר כי שי התעקש להצטרף לאותה חטיבת שריון שבה הוא שירת בעבר ובהמשך להתגייס לפלוגת הסיור של החטיבה.
"הוא היה ילד של זוהר ושמחה. מלא ברוח חיים, שאוהב את המדינה שלו", מספר אביו מיכאל. "ידעתי שהדרך שהוא בוחר בה היא קשה ולא פשוטה, אבל הוא התעקש. הוא עמד על שלו כדי להגיע לשם".
לפני כמה ימים כתב מיכאל בפייסבוק לבנו שי: "שייקה, אני מאוד מאוד מאוד מתגעגע אליך. אני חי בתחושה שלא ראיתי אותך כבר שנים. לא עוברת דקה שאני לא חושב עליך, גם ביום וגם בלילה. אני מנסה לתאר לעצמי איך אתה והחברים שלך מתמודדים עם המצב הלא פשוט הזה. איך אתה מגיב לכל הסיטואציה הזאת שנקלעת אליה, אתה וכל שאר בני הנוער שנפל בחלקם התפקיד הקשה הזה, של מגן אנושי על ארצנו הקטנטונת במבצע צוק איתן. אני מאמין שאתה והחברים שלך חזקים, נחושים ומלאי מוטיבציה להשלים את המלאכה הקשה שנפלה בחלקכם. אתם האליטה של המדינה הזאת. אנחנו סומכים עליכם, אבא אוהב ומתגעגע".
ארתור בלכר, חברו של שי, סיפר כי הכיר אותו כשעלה לארץ בשנת 2000: "הוא תמיד סיפר שהוא רוצה ללכת לקרבי, רצה להגיע למקומות הטובים והגבוהים ביותר. בפעם האחרונה נפגשתי איתו לפני יותר משבועיים כאשר הגיע לבית אמו, אחרי רבע שעה הקפיצו אותו וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו ושמעתי ממנו".
חבר נוסף, אילן לוקיאנוב, הגיע לבית המשפחה וסיפר: "היינו יותר מחברים, הוא כמו אח. הוא היה אדם נפלא ותמיד שמח לעזור. כל דבר שהיית צריך הוא היה בא ועושה. גם אם אבא שלו לא היה חותם, הוא היה מצליח להגיע לקרבי. בחופשה מהמבצע הוא סיפר שהיה בפנים וראה זוועות עולם. כדורים שרקו לו מעל הראש, טילים עפו מעליהם, והוא סיפר על כדור אש שעף עליו מטיל".
לפנייה לכתב/ת 
