זו מלחמה על הבית
הפיתוי להניח את המלחמה מאחור גדול מאוד, אבל הוא גם מסוכן - כי אם נעשה את זה אנחנו מוותרים על הסיכוי היחיד שלנו לבנות פה מציאות אחרת
הנה היא מתקרבת, הישורת האחרונה: אחרי שבועות של לחימה נוראה ומטלטלת שבה נהרגו עשרות חיילים למען ביטחוננו ומאות אחרים נפצעו, כבר מתכנסים המתווכים והמדינאים בחדרים סגורים ואנחנו נושאים תפילה שקטה שעוד מעט השקט היחסי יושב ונוכל לחזור הביתה. מעצם טיבה, הישורת האחרונה מאכלסת אנשים תשושים שכוחותיהם כמעט אזלו, וההבדל בין אלה שחוצים את קו הסיום בזחילה לאלה שדוחפים את החזה ופורצים קדימה, תלוי ביכולת לגייס תעצומות נפש, אמונה ואנרגיה בזמן שהגוף והנפש זועקים "די!".
עוד בערוץ הדעות של ynet
הם לא מפונקים / מנדי רבינוביץ'
יום כיפור, 2014 / אורי זילברשייד
המאבק הבא של תושבי עוטף עזה יימדד ביכולת שלנו להתגייס מחדש דווקא עכשיו, כשכל מה שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה ולהתכנס לתוך השגרה המוכרת שנראית כל כך רחוקה. הפיתוי להניח את המלחמה הזאת מאחור גדול מאוד, אבל הוא גם מסוכן - כי אם נעשה את זה אנחנו מוותרים על הסיכוי היחיד שלנו לבנות פה מציאות אחרת. החתירה הבלתי פוסקת להפסקת אש במקום לפתרון עמוק יותר בעזה היא שגויה לחלוטין. כבר שבענו הבנות, הסדרים והפסקות אש וראינו לאן הם מובילים. הגיע הזמן להסדר שייתן אופק של נורמליות וביטחון עבורנו ועבור המדינה כולה.
השבוע התכנסו ראשי רשויות העוטף לפגישה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה והציבו בפניו שורה של תביעות עבור התושבים והיישובים שלהם. בתמצית דובר על חיזוק הביטחון הפיזי (הקמת מכשול נגד מנהרות לאורך הגבול ועיבוי מערך השמירה), חיזוק החוסן האישי והקהילתי ובניית תכנית עדיפות לאומית לעוטף עזה שתכלול השקעות ממשלה בתשתיות ובעוגנים כלכליים לאזור.
הפגישה הזאת שיקפה קבלה של המנהיגים האזוריים את הדין, לפיו על יישובי העוטף נגזר להמשיך ולהתקיים כיישובי גבול באזור מלחמה, עליהם להמשיך ולהתמגן לדעת. על תושביהם להמשיך להיסמך על תמריצים ותוכניות לחיזוק החוסן. בקיצור - תכנון לעתיד שבבסיסו ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה, ואולי אף גרוע יותר.
על מה לא דובר שם? על שינוי מהיסוד של תנאי החיים בעוטף עזה: על פריצה מתוך הסטטוס קוו הנוכחי לפיתרון אחר ויסודי של בעיית עזה וגבול הדמים בינה לבינינו. אין להלין על המנהיגים האזוריים, שהובילו את הקהילות שלהם בצורה מעוררת הערכה לכל אורך המלחמה הנוכחית, ושכעת חושבים קודם כל על הבטחת החיים ואיכות החיים בטווח הקרוב. אבל עליהם ועלינו, התושבים שלהם, לדרוש במקביל גם מאבק ציבורי ופוליטי ברמה הארצית שמדבר על הסדר מדיני ארוך שנים, אפקטיבי ואמיתי בעזה.
כי אנחנו, החיים על הגבול, יודעים היטב ששנים של עימות צבאי רק ערערו את הביטחון האישי שלנו. באופן פרדוקסלי, ככל שרמת המיגון עולה, האמצעים הטכנולוגיים על הגדר הופכים מתוחכמים יותר ואנחנו קולטים עוד ועוד בסיסי צבא ומוצבים אל תוך האזור, השקט והביטחון רק הולכים ומתרחקים וסבבי הלחימה נהיים תכופים יותר. רבים מאיתנו מבינים שיש קשר ישיר בין הסגר הכבד על עזה לבין חוסר הביטחון הגובר של ילדינו. ואנחנו מבינים שיש לנו יכולת ואחריות - יותר מכל אחד אחר במדינה, לתבוע תשובה ופיתרון מיידיים.
והלוואי שכל המוני עם ישראל שהתגייסו למעננו ולמען החיילים בנדיבות ובסולידריות מדהימות בזמן המלחמה, ימשיכו לתמוך בנו, לזכור אותנו ולהתייצב לצדנו גם כשרעמי התותחים ישככו, לפני שתהיה "הפעם הבאה" וכדי שלא תהיה כזאת.
ענת חפץ חיה בקיבוץ נירים, מיוזמי העצומה "עוצרים את הטילים מעזה" של תושבי העוטף, הקוראת לפיתרון מדיני בעזה
תושבי עוטף עזה נוספים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
