מי בלם את מי

לדרגי השטח בצבא יש בטן מלאה על התנהלות הדרג הצבאי הבכיר והדרג המדיני גם יחד - ונדמה שדי בצדק. במקום תעוזה, תחבולות, יצירתיות ומדיניות התקפית, הם נתקלו במדיניות הגנתית ובאיפוק יתר. אלה אמורים להיות נחלתו של הדרג המדיני ולא של הדרג הלוחם, אך הפעם זה חלחל גם לחברי המטכ"ל. במלחמה הזו כבר לא ברור מי בלם את מי - הדרג המדיני את מפקדי צה"ל או להיפך.

גנץ, נתניהו ויעלון. התמכרו לאיפוק(צילום: דנה קופל)

קציני צבא בכירים משמיעים יותר ויותר הערכות שמשרתות את הדרג המדיני, ופחות דוחפים לביצוע משימתם. כך היה בסוגיית המנהרות עם פתיחת המערכה האווירית (ומה שאילץ בסופו של דבר את צה"ל לצאת למבצע ההכרחי הייתה מנהרה בכרם שלום שממנה יצאו 13 מחבלים), כך היה בניסיונות לדווח על השלמת הטיפול במנהרות מהר מכפי שניתן היה, ובסוף גם באי-השמעת אמירה חדה וברורה בדבר הצורך בפעולה משמעותית לאחר חטיפתו של סג"מ גולדין, והניסיון המוזר להקטין את משמעות החטיפה ולהכניס אותה למעטפת האסטרטגית.

בניהול מלחמה איפוק יתר אינו מסוכן פחות מהתלהמות ופזיזות. גמירת ההלל על ההנהגה בגלל האיפוק שנהגה בשלבים הראשונים של המבצע,

 יחד עם הסקרים המחמיאים, גרמו גם להנהגה המדינית וגם לבכירים בצה"ל להתמכר לאיפוק ולצרוך אותו בכמויות הולכות וגדלות, במנותק מהשינויים בשטח.

לא נעים לקלקל את מסיבת הניצחון, אבל כן צריך לומר שצה"ל לא פגע בתשתית הצבאית של חמאס כפי שמצופה היה, בוודאי לא בדרג המפקדים הבכירים, שאף לא אחד מהם נפגע. כמו כן לא הושמדו הרקטות ארוכות הטווח.

במשך ארבעה שבועות חמאס יורה רקטות, יוזם פעולות התקפיות, מעביר את כובד המשקל לשטח ישראל - ולבסוף גם מצליח לחטוף קצין. את זה ביצע חמאס ולא חיזבאללה. אם מישהו בצבא העריך שכך תסתיים הלחימה הזו - שיקום. במטכ"ל התחייבו למערכה קצרה חזקה שבסופה ניצחון ברור, שאחריו אף אחד לא ישאל מי ניצח. הרס אלפי בניינים בעזה ומאות אזרחים הרוגים לא נחשב לניצחון צבאי, גם אם תושג הרתעה מסוימת.