תוכנית מילוט: לא חייבים לשדר רק חדשות
במלחמת המפרץ היה לנו את "זהו זה", בלבנון השנייה הגיחה "ארץ נהדרת", היה לאן להוליך את המתח והחרדה. הלאמת המסך לטובת משדרי חדשות אינסופיים היא לא האופציה היחידה - צפייה בתוכנית שלא נועצת שיניים במלחמה לא הופכת אותנו לאזרחים אכפתיים או רגישים פחות
הקטע הזה, שכל זמן המסך שלנו מולאם לטובת עדכוני "חדשות" גם כשאין שום דבר חדש, והררי פרשנויות נערמים ונרקבים בפתחה של כורסת הטלוויזיה שלכם, זה לא באמת בריא ושפוי, אתם יודעים. למרות כל מה שהאנשים הטובים שעושים את הטלוויזיה הזאת רוצים שתחשבו. הנה הצעת הגשה רגשית נועזת: אפשר ומותר להפגין מעורבות ואמפתיה ולדאוג למצב גם אם פה ושם, בחריצי הזמן שבין החדשות, יידחק איזה שידור של שעה או שעתיים שלא נועץ שיניים במלחמה. גם אם לא נחשוב ונלעס ונהפוך את זה כל הזמן כל הזמן כל הזמן, זה לא הופך אותנו לאזרחים אכפתיים פחות או רגישים פחות. אם כבר אז להיפך.
מצבים ביטחוניים לא נולדו פה אתמול, אבל בשנים קודמות היה לאן לברוח. היינו קצת פחות פנאטיים. במלחמת המפרץ היה לנו את "זהו זה". בלבנון השנייה הגיחה "ארץ נהדרת". היו אופציות. היה לאן להוליך את המתח והחרדה. היום המגישים של "האח הגדול" מתנצלים בתחילת כל פרק על שהם מעיזים לספק לנו משהו שאינו גבבת מלאת חשיבות עצמית על "המצב". אז אני יכולה להבין שהאולפנים והפאנלים האלה הם פתרון זול של גופי השידור לעובדה שכרגע אין להם הכנסות מפרסומות, אבל זה לא אומר שאנחנו, האנשים שמתגעגעים לטלוויזיה שפויה, צריכים להרגיש רע עם עצמנו, לכבות את האור בכל פולניה ולשבת בחושך.
חשוב להמשיך בשגרה. אז בבקשה, תאפשרו לנו קצת שגרה מתוקה, גם אם רק למראית עין, גם אם רק לשעה-שעתיים בפריים טיים. מי שרוצה חדשות, עדכונים, פרשנויות או סתם זונדה עם תמונות עירום של מנהרות, יודע איפה הוא יכול למצוא את זה. קוראים לזה אינטרנט וזה כבר נמצא בכל בית בישראל. את גטו האסקפיזם הטלוויזיוני תשאירו לנו, האנשים שרוצים מדי פעם להריח שפיות, גם אם זאת רק פרסומת לשפיות, גם אם זאת רק אשליה.
