החברות של הנופלים: לא להתעלם מהאבל שלהן

התמודדות עם אובדן בן הזוג היא קשה. לא כל שכן כשמדובר בחברה ולא בת זוג בעלת מעמד מוסדר ורשמי. תגובות החברות לאובדן של בן זוג, אינו שונה מתגובות מתאבלים הקרובים בקרבה אחרת לנפטר.

העצב, הכאב, המצוקה הרגשית והגופנית הם אוניברסליים ונחלת חלקם של כל המתאבלים, באותה מידה, ויחד עם זאת, כל אדם מתאבל באופן ייחודי ופרטי על פי אישיותו תרבותו וסגנונו האישי.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

אובדן יכול להביא עמו תחושת הרס וחורבן, שיתוק רגשי, פגיעה בתפקוד היומיומי, בריכוז בעבודה או בלימודים, תחושות גופניות שונות, קשיים בהרדמות, וכל אלו במקביל לעיסוק רב בדמותו של בן הזוג שאיננו, לגעגועים, לכאב המפלח ולקושי לתפוס את המוות, את העובדה החדשה והכואבת שבן הזוג לא יחזור.

תחושות אלה עוצמתיות יותר כאשר מדובר באובדן טראומתי, כתוצאה ממלחמה, פיגוע, תאונה וכד, כאשר למרכיב ההפתעה והפתאומיות ישנו משקל משמעותי בתגובה לאובדן.

חיים עם הכאב

11 נופלים, בלי לוויות או שבעה. התמודדות עם שכול

מלחמה בעורף: זה לא מה שקיווינו עבור ילדינו

לתת לבת הזוג הרגשה שהיא לא לבד

מאז החל מבצע צוק איתן נשמעו אמירות של חברות שאבדו בן זוג האומרות, כי הן ימשיכו בחיים, כי כך בן זוגן היה רוצה. מילים אלה יש בהן כוח, והן מעידות על יכולות אישיות ועל משאבים פנימיים של החברה המתאבלת.

למרות זאת חשוב לזכור כי אמירה כזו היא מעין הצבת מטרה, ויש לעבור דרך ארוכה על מנת להגיע אליה. על הסביבה הקרובה מוטלת המשימה לתמוך ולתמוך וללא הפסקה. מילים אלה של בת הזוג אסור שיטעו ויתנו הרגשה שהיא יכולה לבד, היא זקוקה לחיבוק רגשי מתמשך.

לעתים אבלן של בנות הזוג הצעירות עשוי להיות מורכב יותר, כי פרט לאובדן, קיימת באוויר שאלת המשך הקשר עם בני המשפחה של בן הזוג. האם יקבלו אותה בהמשך באותה מידה כמו בעבר, האם יתייחסו אליה כמו לפני האובדן, האם היא תישאר חשובה או משמעותית למשפחת בן הזוג אחרי האובדן כמו לפניו?

התשובות קשורות גם בטיב וסגנון הקשר שהיה עם משפחתו של בן הזוג לפני האובדן. עד כמה בת הזוג הייתה אהובה ורצויה בבית החבר, עד כמה בני המשפחה הינם אנשים חמים ותומכים ומקבלים, עד כמה מתפנים לחשוב על הזולת, ועד כמה האובדן הקשה השפיע על יכולתם להכיל לקבל ולחבק את החברה.

הנישואין שלעולם לא יתממשו. רס"ן בניה שראל ז"ל הציע נישואין לחברתו(צילום: טליה פלד קינן, מתוך פייסבוק)

ההורים השכולים תומכים בזוגיות החדשה

אב שבנו בן ה- 26 נהרג, סיפר כי אחרי השבעה, אמרו לחברתו שהייתה אהובה על משפחתם, כי היא חופשיה להכיר ולפגוש אחרים. מבחינתו הוא עשה סוג של שחרור. שיחרר אותה, לא רצה שתרגיש מחויבת אליהם ולבנם.

גם כאשר כוונת ההורים באה ממקום טוב ומתוך אהבה לבת הזוג של בנם, כדאי לומר משפטים מסוג זה חודשים לאחר האובדן. בתקופה שלאחר השבעה זה מוקדם ועשוי להתפרש כסוג של דחייה.

זכורה לי צעירה בת 23 שסיפרה על הקשר עם בן זוגה שנהרג. הם התגוררו יחד וכל בני המשפחה הקרובה והמורחבת והחברים של בן הזוג הכירו אותה כבת זוגו. כעבור תקופה ארוכה של מגורים משותפים ודיבורים על חתונה, בן הזוג נהרג.

במהלך השבעה, היא סיפרה, כי כל מי שנכנס לנחם ניגש בראש וראשונה להורי הבחור אחיו ואחותו סבו וסבתו. אליה כמעט ולא נגשו, אולי אמרו מילה חמה בחטף, או ניגשו לרגע לקראת היציאה מהבית.

היא לא 'הוכרה' על ידי המנחמים, שהכירוה היטב כקרובה בדרגה ראשונה. אחרי תקופה ארוכה של ביחד משפחתי הרגישה בת הזוג לבד פעמיים, גם ללא בן הזוג שאיבדה וגם מבודדת במידה מסוימת משאר בני המשפחה, כאילו לא שייכת.

לסייע לבת הזוג להתאבל 

ישנה נטייה למסתכלים מהצד לחשוב שאבלה של צעירה שחברה נהרג כואב פחות כי "היא תמצא מהר בן זוג חדש". התייחסות כזו עלולה להפוך את האבל של החברה לפחות לגיטימי.

יש המכנים את אבלם של החברות שאבדו בן זוג כאבל משולל זכויות. אפילו חוקי המדינה אינם מכירים בכך, וימי השבעה מוכרים על חשבון עבודה רק לבן משפחה מדרגה ראשונה: הורים, אחים וילדים, ולא לבני זוג 'חברים'.

חוקים יכולים להשפיע על ההתנהגות הסביבתית ולהפך. החוקים יספקו הכרה ממלכתית לאומית לאבלה של בת הזוג, לא רק בשבעה ובשבועות הסמוכים אלא גם בהמשך.

היא תזכה להתחשבות בעבודה, למשל, כמו ההתחשבות שישנה כיום כלפי אלמנות. יתעניינו גם בהן כיצד הן מסתדרות, היכן יבלו את החג, יבדקו איתן כיצד הן ישנות בלילה. גם הן איבדו שותף, חבר, חלומות על חיים משותפים, על עתיד. גם הן צריכות להתארגן מחדש. להמשיך ללמוד או לעבוד, ללא תמיכה ללא חבר לחלוק עמו.

לגיטימציה חברתית לחקיקה לטובת בנות הזוג

אמצעי התקשורת מקדישים תשומת לב מרובה לחברות של הרוגי מבצע 'צוק איתן', כתבות ייחודיות, השמעת דבריהן בסיקור הלוויות. לכל אלה השפעה מכרעת על לגיטימציה החברתית שתסייע בהמשך לקדם חקיקה לטובתן.

מקום מיוחד בתקשורת מקבלות גם העמותות לתמיכה בחברות שפעילותן החלה כבר אחרי מלחמת לבנון השנייה, כמו העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל, המקיימת קבוצות תמיכה לחברות שכולות.

קבוצות התמיכה מעניקות לגיטימציה להתאבלות של בנות הזוג, מאפשרות להן איוורר רגשות שלא ניתן בסביבה היומיומית וקבלת תמיכה שהן מתנהגות "נורמלי".

בת זוג צעירה שאיבדה את בן זוגה סיפרה כי חבריו של בן זוגה לא עוזבים אותה, ומזמינים אותה לכל מקום, אך אינם משוחחים אתה עליו. הם דואגים לה אך אינם מתעניינים ברגשותיה. היא שיערה שאולי אינם יודעים איך לעשות זאת או לא מעזים לגעת בכאב, ואולי הם חושבים שאבל של 'חברה' זה אחרת.

במצבים כאלה מומלץ תמיד לשמר את הקשר עם חברי בן הזוג, ולמצוא בד בבד תמיכה רגשית במקום אחר אולי בקבוצת תמיכה. צריך לזכור שלא כולם מסוגלים לתמוך רגשית, ולקשר עם החברים ישנה משמעות מיוחדת שכדאי לשמר.

הקשר לא מתמוגג גם לאחר שנים

ככל שהקשר עם בן הזוג שאיננו, זרם והתנהל בהדדיות כך תרדנה עוצמות הסערה הרגשית של התקופה הראשונה ויופיע איזון פנימי. ככל שהקשר לווה בקונפליקטים, אמביוולנטיות, עליות ומורדות, אי שקט פנימי ותחושת של חוסר הרמוניה רגשית ילוו את המתאבלת תקופה ארוכה יותר.

כאשר מתרחשת הסתגלות חיובית לאובדן לומדים לחיות עם היקיר שאיננו, והקשר עמו מתקיים דרך הזיכרונות, המחשבות והגעגועים. זהו קשר נצחי. גם כאשר תכיר החברה בן זוג חדש ואף יקימו משפחה, אין לקשר עם בן הזוג החדש השפעה על הקשר עם המת. בלב יש מקום גם לאהבה שנגדעה וגם לאהבה חדשה, זו לצד זו.

הסתגלות חיובית לאובדן, משמרת גם את הקשר עם בני משפחתו של בן הזוג שאיננו. שמעתי ממספר רב של הורים שכולים, כי כאשר בת הזוג של ילדם הכירה בן זוג חדש, הם היו הראשונים להכיר אותו, ולעיתים גם ראשונים להתבשר על חתונתם.