סכנת "ההתשה הקטנה"
לצד ניצחון תודעתי ברור בעניין החטופים, ישראל לא ויתרה על הסדרה בעזה. בינתיים המבצע בטרום-טרום סיום - וזוהי שעת הפצמ"רים, טילי הנ"ט ומטחי הקסאמים שבאים בהפתעה וללא התרעה
אסור להתבלבל: מבצע "צוק איתן" לא הסתיים, הוא רק עבר שלב. המשימה הצבאית הישירה הסתיימה כשהמנהרות הידועות לצה"ל פוצצו. כעת המשימה של צה"ל ושב"כ היא לתמוך במהלכים המדיניים והצבאיים שאמורים לתת לישראל ביטחון ממושך ככל האפשר מול האיום העזתי העתידי. במונחים מעשיים, הצבא נשאר בתוך רצועת עזה כדי להפעיל לחץ על חמאס, אך הוא יוצא מהשטח הבנוי עתיר החיכוכים הלא נחוצים והמדממים, ומתייצב באזורים שולטים סמוך לגדר, בין חמאס לבין יישובי עוטף עזה, במרחק ביטחון.
הדגש הצבאי כעת הוא על המשך הכתישה מהאוויר של מערך הרקטות. המטרה היא לא להשמיד במכה אחת את כל המשגרים המוטמנים ואת כל אמצעי הייצור והאחסנה של הרקטות אלא לכרסם במערך הזה בשיטתיות ובעקביות. לחמאס ולארגונים העזתים האחרים נותרו פחות משליש מהרקטות שהיו להם עם פתיחת המבצע, ואמצעי הייצור נפגעו לפחות במחציתם. זו הסיבה שכמות השיגורים ביממות האחרונות פחתה.
המשימה הצבאית הנוספת היא להיות מוכנים לתמרון קרקעי נוסף, כהגדרת צה"ל, בעת הצורך - ניסיון תקיפה נוסף של חמאס בשטח ישראל באמצעות מנהרה שאולי נשארה לו או מטח רקטות כבדות. יכול להיות גם שיהיה צורך להגיע לשטחי השיגור אם חמאס ימשיך "לטפטף" רקטות במשך תקופה ארוכה. לאמירה של ראש הממשלה, ולפיה כל האופציות על השולחן מבחינת צה"ל, יש משמעות מעשית ברורה, והצבא הכין עצמו לביצועה. לכן גם לא משחררים מילואים.
במצב כזה, של טרום-סיום, נשקף איום על האזרחים והלוחמים שנמצאים בעוטף עזה ובשטח הרצועה, ובעצם על כולנו. האיום הוא שבמצב כזה אנחנו מתמסרים לתחושה שהכול נגמר, או כבר כמעט נגמר, ואז אנחנו לא נוקטים את אמצעי הזהירות שנקטנו כשהיה ברור לנו שהלחימה נמשכת. צריך לזכור ולהיזהר - זוהי שעת הפצמ"רים, טילי הנ"ט ומטחי הקסאמים שבאים בהפתעה וללא התרעה. השלב הזה לעתים גובה מחיר דמים שאפשר למנוע אותו אם ממשיכים להתנהג כמו בימי שיא הלחימה. זה קשה תודעתית, אבל נחוץ.
המצב הנוכחי מזכיר את "ההתשה הקטנה" שחווינו אחרי מלחמת יום כיפור ברמת הגולן ובסיני. המלחמה נגמרה למעשה, ושני הצדדים ישבו בעמדות סטטיות והחליפו מהלומות אש. קרבות אלה היו לא פחות קשים ומדממים מהמלחמה עצמה, ומי שיצא מהמחסות הבטוחים בטרם עת שילם את המחיר. המצב כעת דומה ונקווה שלא יתפתח למלחמת התשה, אף שיש סימנים לכך.
המאמצים להכריז על הפסקת אש ולנהל משא ומתן על הסדרה באמצעות מצרים אינם מתקדמים לכאורה, אך מתחת לפני השטח קורים דברים. הקבינט החליט לתת הזדמנות להסדרה מעין זו, אבל מוכן גם לאפשרות שהיא לא תבשיל ואז הביטחון יושג באמצעות הרתעה. ההסדרה עדיפה מפני שהיא קובעת כללים ברורים שלישראל יותר קל לעמוד בהם, ואילו חמאס הוא מפר סדרתי, מה שמעניק לישראל אשראי לגיטימציה בדעת הקהל העולמית. חיסרון ההרתעה הוא שיעבור זמן עד שאפשר יהיה לבסס אותה באופן אמין ויציב. הציבור יידרש כך להרבה סבלנות.
ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט שואפים להסדרה בשתי "קומות": הסכמות בין מצרים ואבו מאזן לבין חמאס, וכן הבנות בין ישראל לבין הגורמים הבינלאומיים - בעיקר ארצות הברית, האיחוד האירופי, האו"ם ומדינות ערב המתונות.
במסגרת ההסכמה עם הגורמים הבינלאומיים, תנסה ישראל לקבע את עקרון "שיקום תמורת פירוז" - הקהילה הבינלאומית תסייע לשיקום הריסות עזה והקלת מצוקת האוכלוסייה, אך תפקח על כל שק מלט וכל צינור מתכת כדי שישמשו למטרות לגיטימיות ולא לחידוש תשתית הטרור ההרוסה. ב"קומה התחתונה" יגיעו המצרים ואבו מאזן להסכמה עם חמאס על פתיחת מעבר רפיח ואולי על דברים נוספים. זה פחות מעניין את ישראל, אך עשוי לפתות את חמאס להגיע להסדרה כוללת ולרגיעה יציבה.
זה הרצוי. מה שיקרה בפועל אינו ברור, אך אין ספק שתוצאות המבצע יימדדו לא במה שהושג עד עכשיו אלא באופי ההסדרה המדינית ובעיקר במה שיקרה בשטח בחודשים ובשנים שיבואו.
ניצחון תודעתי
בתחום אחד יכולה ישראל לרשום לעצמה כבר עכשיו ניצחון תודעתי חשוב על חמאס: סירובה להשתתף במשחק המקאברי שיזם הארגון על חשבון החללים אורון שאול והדר גולדין. לא רק סירוב אלא גם סיכול מסחר עתידי בגופות שחמאס ניסה להפיק ממנו גלעד שליט נוסף. זו הייתה פסגת ההישגים שחמאס קיווה לה.
בכל צוות של ה"נחבה" (הכוח המובחר של חמאס) הייתה חוליה מיוחדת שהתמחתה והתמקדה בחטיפות. חמאס שיווע לגלעד שליט נוסף וזאת גם הייתה המטרה העיקרית של המנהרות שחפר. אם לא חייל חי, אז גופה. נסראללה הראה שגם הסחר בגופות משתלם. צה"ל הגיע מוכן לאפשרות זו. מי שהיה ליד אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן כשנודע לו על החטיפה, ראה שהוא נשאר קר רוח ולכן גם הטיפול באירוע היה מהיר ונחוש.
מהציוד של גולדין ומממצאים נוספים הופק DNA והמסקנות הרפואיות הוסקו במהירות. התהליך הסתיים בפסיקה בעלת תוקף דתי ואנושי שגאלה את המשפחה מייסורי האי-ודאות. חמאס איבד קלף חשוב במשא ומתן עתידי, אבל גם בתגובתו אחרי החטיפה יש משהו מוזר. הארגון לא מיהר להתפאר אלא למעשה התנצל על האירוע. גם שם, מתברר, חל מהפך תודעתי. הנזק שהסבה לחמאס חטיפת שלושת הנערים מגוש עציון והסבל שנגרם בעקבותיה לאוכלוסייה ולנכסי חמאס ביהודה ושומרון הפכו את החטיפה לעניין לא פופולרי בעולם הערבי. לחטיפת גולדין היה היבט שלילי נוסף עבור חמאס מכיוון שהיא התבצעה בהפסקת אש שהארגון הודיע שהוא שותף לה ואז הפר אותה בגסות. האירוע לא הוביל לטפיחות הדדיות על השכם מצד ראשי חמאס.
המנצח האמיתי בקרב התודעתי הזה היה הציבור בישראל. בניגוד לפעמים קודמות, סירבו האזרחים והמשפחות הגיבורות של החטופים לפתוח בפסטיבל "מאמי לאומי". אסור לשכוח את הסבל הנורא של משפחות שאול וגולדין ביממות הארוכות של חוסר הוודאות, אך זהו מהפך דרמטי בהתנהגות הציבור שכולנו רשאים להיות גאים בו מפני שהוא מקטין משמעותית את היכולת לסחוט אותנו בעתיד.
מדוע ואיך התרחש המהפך? סביר שרצח שלושת הנערים מגוש עציון שיחק תפקיד משמעותי. הבנו עד כמה הזיקה פרשת שליט להרתעה הישראלית, ועד כמה היא שימשה תמריץ להמשך חטיפות ופיגועים. העובדה שהציבור חש שהמערכה הצבאית הנוכחית מוצדקת סייעה גם היא, וכך גם הלקחים שהפיקו במערכת הביטחון ובקבינט באמצעות הדיון בדו"ח ועדת שמגר.
לפנייה לכתב/ת 
