איך נדע אם ניצחנו?
הדרג המדיני הציב יעדים מעורפלים. מהם הפרמטרים שעל פיהם נמדוד הצלחה או כישלון ב"צוק איתן" - ואיך נוודא שמשיגים אותם?
תוצאות מערכה צבאית או מלחמה נמדדות על פי אמת מידה עיקרית אחת: האם היא קידמה את הביטחון הלאומי שלנו או פגעה בו? זו אקסיומה שנכונה כמעט תמיד. הבעיה היא שהמדד הזה טוב לטווח הארוך, ובטווח הקצר אין שום יכולת להשתמש בו כדי לדעת אם ניצחנו או הפסדנו. לכן נחוצים קריטריונים הרבה יותר קונקרטיים וספציפיים שיאפשרו לשפוט מערכה ומלחמה על פי הנסיבות שבהן היא פרצה, על פי המטרות שהציבו הקברניטים המדיניים לצבא ועל פי מה שקרה בפועל בשטח בזמן הלחימה ואחריה.
צוק איתן - כתבות נוספות:
- ליברמן: הסדרה או הכנעה. רק לא לימבו
- צוק איתן: רדף אחרי החוטפים למנהרה
- נפילת עזה: מחסור במים וחשש להתפרצות מחלות
- Yo ♥ Israel. מפגינים עם מגן דוד בעולם
נניח לרגע בצד את היעדים הפורמליים שהציבו בנימין נתניהו, משה (בוגי) יעלון והקבינט לצה"ל בצוק איתן. הניסוח של אותם יעדים היה מעורפל במכוון כדי להנמיך ציפיות. פוליטיקאים לא אוהבים שתופסים אותם במילה. אבל אם נקלף את המחלצות המילוליות נראה שבמערכת הנוכחית ביקשה ממשלת ישראל ועדיין מבקשת להשיג שלושה דברים בלבד.
האחד - רגיעה ארוכת טווח, לא רק ליישובי הדרום, אלה למדינת ישראל כולה. המשמעות של רגיעה ארוכת טווח היא הפסקה מוחלטת, או כמעט מוחלטת, של ירי הטילים, הרקטות והפצמ"רים לשטח ישראל, הפסקת חפירת המנהרות לעבר שטח ישראל, והפסקת מה שמכונה "פיגועי הגדר" - מטענים וטילי נ"ט על סיורי צה"ל. הרגיעה הזאת אמורה לאפשר לתושבי הדרום ולישראל כולה חיי שגרה, פיתוח כלכלי ושיקום הנזקים הפסיכולוגיים שנגרמו עקב החיים בצל איום מתמיד ביישובי עוטף עזה. בקיצור, שקט אמיתי למשך שלוש עד חמש שנים לפחות. זו משמעותה של רגיעה ואותה מדינת ישראל רוצה להשיג.
ההישג הנדרש השני הוא מניעת התעצמות איכותית וכמותית של כוחם הצבאי של הארגונים והקבוצות החמושים ברצועה. זאת על מנת שאם וכאשר הרגיעה תופר - לא נעמוד בפני איום חמור וקטלני יותר ובאמתחתם של חמאס או הג'יאהד האיסלאמי או כל גורם קיצוני אחר לא יהיו הפתעות לא נעימות עבורנו, כפי שהיו במערכה הנוכחית.
היעד השלישי הוא השבת תחושת הביטחון לתושבי הדרום.
חמאס הפתיע אותנו במערכה הנוכחית לא רק באמצעים ובשיטות החדירה שהפעיל, אלא בעיקר במוטיבציה של לוחמיו ובחתירה שלהם למגע. לא צריך להגזים, הם לא היו קמיקאזות יפנים, אבל אם משווים את לחימת חמאס ב"צוק איתן" ללחימת חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, אי-אפשר שלא להתרשם מהמוכנות והנכונות של החמאסניקים. ולכן ההסדר חייב לכלול אמצעים יעילים שניתנים לביצוע למניעת התעצמות ושיקום התשתיות הצבאיות.
כך בונים הרתעה
אי-אפשר לקחת מחמאס את הרקטה או הפצמ"ר האחרונים, ויש גם פירים שבוודאי נשארו שלמים. אבל אפשר בהחלט להרתיע את חמאס מהשימוש בהם, ממש כמו שחיזבאללה נרתע מהשימוש בעוצמה הצבאית שיש לו כיום, שהיא הרבה יותר מסוכנת למדינת ישראל ממה שהיה בידי חמאס.
הרגיעה תושג בעיקר באמצעות הרתעה, שאלה הם מרכיביה:
1. הרתעה עקב ההרס והאבידות החמורים שנגרמו לפלסטינים בכלל ובפרט לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי בלחימה. המחיר ששילמה האוכלוסייה האזרחית בעזה הוא באבידות ובהרס חמור מאוד. מתחייב שיקום מקיף ומהיר של אלפי בתים הרוסים ומערכות תשתית אזרחיות. העזתים יתבעו זאת מחמאס כגורם השולט בשטח, ואם חמאס לא יעמוד ולא יספק את צורכיהם, הוא עלול לאבד את השלטון. כלומר, לחמאס יהיה עכשיו אינטרס ברור לשמור על השקט כדי שישראל לא תחדש את פגיעותיה ועוד תעצים את הנזק שכבר עשתה. אנחנו יודעים שהאיום על משילותו הוא אחד ממנופי ההרתעה העיקריים על חמאס.
3. ישראל תצטרך להפגין נכונות לחדש את הלחימה בהיקף ניכר עם כל הפרה של הרגיעה. זו המשמעות של הרתעה ישירה.
4. הרתעה עקיפה באמצעות חבילה מסיבית של תמריצים כלכליים לתושבי הרצועה. אם יהיה להם מה לאבד, תפחת נכונותם להתעמת עם ישראל והם ילחצו על חמאס. כרגע אין לתושבי עזה מה לאבד, ולכן חלקם לפחות לוחמניים לא פחות מהנהגת חמאס.
האמצעים למניעת התעצמות צבאית ברצועה
קשה להאמין שאפשר יהיה להגיע לפירוז מלא של הרצועה, אבל אפשר למנוע ביעילות את התהליך של שיקום התשתיות הצבאיות שנפגעו ובניית יכולות נוספות. ואלה הסעיפים בהסדרה מדינית שימנעו התעצמות:
1. שליטה ישראלית ומצרית הדוקה במעברים על הקרקע ומתחתיה, לתוך רצועת עזה. בעניין זה כדאי לציין שהדרישה החמאסית לקבל ולשלוח סחורות דרך הים שלא דרך נמל אשדוד, ניתנת לביצוע. נמל אל-אעריש, אם יועמק ויורחב, ייתן לחמאס את מבוקשו ולישראל יהיה ביטחון, מפני שלמצרים – לפחות כל עוד הגנרל א-סיסי בשלטון – יש אינטרס ברור למנוע הברחת נשק או אמצעי ייצור לעזה דרך נמל הנמצא בשליטתם. אם המצרים יפשלו, או שקציניהם יעלימו עין מחמת שוחד, תהיה לנו אפשרות מודיעינית לדעת על כך.
אם אין אני לי
אבל העיקר הוא לא על מה יפקחו הגויים, אלא מה יעשו היהודים.
1. מעקב מודיעני צמוד, הדוק, בכל הסנסורים - 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה - כולל יומינט (מודיעין אנושי) ברמה אחרת לגמרי מזו שהייתה בשנים האחרונות, ואפשרה את מה שקורה ברצועה, מעל לפני הקרקע ומתחתיה ובמי החופים. המעקב המודיעיני הזה יאפשר לנו סוף סוף לדעת היכן מתחילה פעילות חשודה והיכן נמצא הבונקר של מוחמד דף. צריך לזכור שהמודיעין הישראלי על שלוחותיו לא הצליח לפגוע בתשתית הפיקוד והשליטה (פו"ש) של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בזמן הלחימה, מה שאפשר לארגונים להחזיק מעמד ולשגר בגמישות ובתיאום לעבר ישראל.
האיום שלא מומש הוא אם הכרסום בהרתעה שחווינו עד היום, ולכן, במקום לבנות מכשולים יקרים שספק אם יעצרו את החופרים העזתיים, ישראל צריכה להבהיר, בעיקר לעצמה, שמרגע שהמודיעין מדווח על פיתוח רקטה או ראש קרב חדשים, או חפירת מנהרה, היא בוחרת את האמצעי הצבאי המתאים ביותר לנטרול האיום, כולל כניסה של כוח צבאי קרקעי לשטח הרצועה.
צריך לזכור עוד דבר: מה שמונע שיגור מיהודה ושומרון לנתב"ג ופיגועי התאבדות בשטח ישראל היא העליונות המודיעינית וחופש הפעולה שצה"ל נהנה מהם בכל שטח הגדה. אנחנו צריכים ליצור מצב שגם בלי להיות נוכחים דרך קבע בשטח הרצועה, אנו יכולים להיכנס לשם, מודיעינית ומבצעית, מתי שיידרש.
אם יתמלאו תנאים אלה, ניצחנו. אם יושגו הרתעה ומניעת התעצמות, תחזור גם תחושת הביטחון לתושבי הדרום. ואם לא, הקבינט ואולי גם צה"ל יצטרכו לתת הסברים.
לפנייה לכתב/ת 
