דם, יזע ודמעות בשיפא. זהו ER הפלסטיני
בחדר המיון של ביה"ח הגדול בעזה יש רק 11 מיטות ו-6 חדרי ניתוח, הפסקות חשמל הן עניין שבשגרה אז מנתחים עם פלאפונים, ציוד חסר זה נורמה וברקע שומעים כל הזמן קולות של ירי וצעקות של משפחות ששכלו את יקיריהן. הצצה למקום שנשטף במלחמה בצונאמי של פצועים ונאלץ לבחור מי לחיים ומי למוות
"צוק איתן " - עדכונים אחרונים:
טילים איראניים על ת"א. כשטהרן פותחת הכיס
בריטניה בוחנת את עסקות הנשק לישראל
חשד לפיגוע נוסף: חייל נפצע קשה מירי בי-ם
סידני: קריקטורה אנטישמית והתנצלות בעיתון
"אם אנחנו באמצע ניתוח והאורות נכבים, מה עושים הפלסטינים?", אמר לאחרונה מאדס גילברט, רופא נורבגי שמתנדב בשיפא לסירוגין זה 17 שנים. "הם מוציאים את הפלאפונים שלהם ומשתמשים בתאורת המסך כדי להאיר את חדר הניתוח".
הפצועים בתקיפות צה"ל בעזה מגיעים, כאמור, בגלים. במשך 28 ימי מבצע "צוק איתן" הובאו לבית החולים שיפא אלפי פצועים, רבים מהם במצב קשה ביותר.
בלי מזרן, על הרצפה הקשה
במחזה שכבר הפך לשגרתי צועקים המאבטחים בכניסה לבית החולים על נהגי האמבולנסים להזיז את כלי הרכב שלהם כדי לפנות מקום לאמבולנסים הבאים.
באותה עת הם גם מנסים להדוף את העיתונאים והסקרנים הרבים שצובאים על בית החולים העזתי.
חלק מהפצועים זוכים לטיפול רפואי במסדרון שבסמוך לחדר המיון. איש צוות רפואי חובש את רגלו של עובד שירותי חירום והצלה שנאנק מכאב על מזרן ששרוע על הרצפה. אך כשילד קטן שנפצע מרסיסים מובא למקום, עובד שירותי החירום יורד מן המזרן ומפנה את המקום לילד, ושוכב על הרצפה הקשה. לא רחוק משם, אישה פלסטינית בוכה בהיסטריה. גבר אחד אוחז בגופת ילד מת ומייל בבכי. אדם אחר אחז בנערה צעירה שרגלה הימנית שבורה ומדממת.
המתנה גורלית בחדר המיון
ד"ר ג'יהאד ג'וויידי סיפר לפני שבועיים לסוכנות הידיעות AP שששת חדרי הניתוח בחדר המיון בשיפא מתמלאים במהירות רבה, ושאפילו הפצועים קשה צריכים לעמוד בתור לניתוח, כולל ילדה קטנה שסבלה משבר בגולגולת. ד"ר עאלם נאייף עובד באחת היחידות לטיפול נמרץ בשיפא. לדבריו, הבחירה באדם שיקבל ראשון טיפול רפואי קורעת לב. "לפעמים אתה צריך לבחור למי מהם יש את הסיכוי הטוב ביותר לשרוד", הוא אמר. "בעומס שיש לנו אתה יכול בקלות לקבל החלטה רעה, ואז אחד החולים שחשבת שימתין לך... אתה לא תמצא אותו כשתסיים את הניתוח".
ד"ר מחמוד אל-חאזנדאר סיפר בימים האחרונים כי "בית החולים כבר לא מסוגל לקבל פצועים על רקע הגידול במספרם והמחסור באמצעים הרפואיים". לדבריו, "כל המחלקות בבית החולים הפכו למחלקות כירורגיות, דבר שהשפיע לרעה על החולים שבשגרה". הרופא הפלסטיני סיפר, בדומה לרופא הנורבגי, שהוא ועמיתיו עובדים גם כשאין חשמל במקום. "כל המחלקות עובדות באמצעות גנרטורים. לפעמים אין בכלל חשמל במחלקות משום שהגנרטורים לא יכולים לעמוד בעומס".
המקום הכי בטוח בעזה?
ד"ר נאייף ועמיתיו בבית החולים שיפא עובדים במשמרות של 24 שעות. בין גל אחד של פצועים לגל נוסף הם נחים בחדר אחסון עמוס בקופסאות שבו ספה אחת בלבד.
למרות קצב העבודה המטורף, עובדי בית החולים שיפא מצליחים לשמור על קצת סדר בכאוס לכאורה. כל העובדים - רופאים, אחיות וצוותי אמבולנס - יודעים את תפקידם. בדומה למצב ב"עמוד ענן" ב-2012, צוותי טלוויזיה רבים הקימו מחנה בחצר שסמוכה לכניסה הראשית של בית החולים שיפא. אף שהמקום נתפש כבטוח יחסית ושאינו מוגדר כיעד על ידי חיל האוויר הישראלי, כתבים רבים מסתובבים באזור עם אפודי מגן לגופם וקסדות על ראשיהם. ויש להם סיבה טובה לכך.
מוסרים הצהרות ומסתתרים. המקלט של מנהיגי חמאס
מנהיגים בזרוע הפוליטית של חמאס נוהגים להופיע בחצר בית החולים ולמסור הצהרות לתקשורת. בעיקרון, הם נוהגים לשמור על פרופיל נמוך, אך מנצלים את הנוכחות התקשורתית הגדולה במקום בטוח יחסית כדי להעביר את המסרים שלהם. אגב, גורמים ישראליים ובינלאומיים מעריכים כי מפקדת חמאס ממוקמת בקומת המרתף של אחד ממבני בית החולים.
לא רק מנהיגי חמאס חשים ביטחון רב במהלך שהותם בבית החולים, אלא גם אזרחים מן השורה. מוחמד א-זעאנין, למשל, מצא מקלט במרכז הרפואי ביחד עם משפחתו. "אין לנו בית, לא שכונה ולא קרובים בעיר עזה שאנחנו יכולים ללכת אליהם", הוא סיפר לפני כמה ימים לסוכנות הידיעות הטורקית. "בית החולים הוא המקום הכי בטוח על רקע הפגיעה הישראלית בכל מקום".
גם בהייה א-סוסי משכונת סג'עייה הצליחה להינצל מהתופת ולמצוא מקלט בשיפא. לפני שבועיים הותקפה שכונתה על ידי צה"ל, והיא נאלצה לעזוב את ביתה ביחד עם משפחתה. שם, בבית החולים הגדול ביותר בעזה, היא מחממת אוכל לנכדיה במעין תנור. "לא נזוז מפה. בתי הספר שמקבלים פליטים לא בטוחים. נישאר כאן עד שתסתיים המלחמה האכזרית והמשוגעת הזאת".