מדברים מעמדת כוח
חמאס ספג מכות צבאיות קשות ומבודד בזירה הערבית. ישראל נכנסת למשא ומתן לקביעת תנאי ההסדרה במצב משופר. עכשיו הגיע הזמן לממש את הנכסים המדיניים שנצברו
הפסקת האש שהחלה הבוקר (יום ג') הגיעה בדיוק בעיתוי המתאים מנקודת ראותה של ישראל. חמאס הוחלש משמעותית, צבאית ומדינית, אף כי לא הובס כליל, ואילו ישראל נמצאת בעמדת פתיחה מצוינת לשלב המדיני שבו ייקבעו תנאי ההסדרה - אותה הסדרה שתנאיה יקבעו במידה רבה אם ישראל תשיג את יעדיה ארוכי הטווח: רגיעה יציבה, מניעת התעצמות צבאית של הפלגים הפלסטיניים ברצועה והחזרת תחושת הביטחון לתושבי עוטף עזה.
התנאים שבהם הסכימו חמאס והג'יהאד האיסלאמי להפסקת האש הזמנית ל-72 שעות הם הגרועים ביותר מבחינתם, ולמעשה מהווים מכה ליוקרתם של שני ארגונים אלה וחיזוק למעמדו של יריבם הוותיק - אבו מאזן. חמאס נאלץ למעשה להסכים להפסקת האש המצרית המקורית, שאותה דחה לפני 17 ימים.
כעת, אחרי מהלך קרקעי של צה"ל, ואחרי יותר מ-1,200 הרוגים נוספים מצדו, הוא נאלץ להסכים להפסקת אש בתיווך מצרי, בלי שאף אחד מהתנאים המוקדמים שהציב נענו או התמלאו - לא על ידי ישראל וגם לא על ידי המצרים.
חמאס והג'יהאד האיסלאמי אפילו לא קיבלו ערבויות פומביות למילוי חלק מהדרישות האלו, כפי שיכלו לקבל אילו הסכימו להפסקת האש לפני 17 ימים. חאלד משעל נאלץ להסכים להפסקת אש רק תמורת הסכמה ישראלית להסיג את הכוחות 400 מטרים אחורה אל מזרח גדר המערכת של הרצועה, וגם זה רק אחרי שצה"ל השלים את משימותיו הצבאיות והיה לו אינטרס לצאת משטח הרצועה כדי למזער את השחיקה של כוחותיו.
אבל זה לא סוף המכות שניחתו על חמאס. הארגון, וגם הג'יהאד האיסלאמי, חטפו מכות צבאיות קשות ונחלשו מאוד - לא רק צבאית ומדינית אלא גם ציבורית כלפי עמו: חמאס ייאלץ עכשיו למצוא מהר מקורות וחומרים שיאפשרו לו לשקם מחדש את כחצי מליון הפלסטינים שברחו מבתיהם, ושלרובם לא יהיה לאן לחזור.
כבר עכשיו חמאס נאלץ לדכא בכוח הנשק ולירות בתושבים ממורמרים. וגם בכך עדיין לא הושלמה רשימת המכות שספג חמאס ונחלש מהן: הוא מבודד עכשיו בזירה הערבית והבינלאומית עוד יותר משהיה מבודד לפני המבצע, והוא נאלץ להסכים שמצרים תתווך למענו הפסקת אש, בעוד קטאר נמצאת במקרה הטוב רק מאחורי הקלעים, וטורקיה יצאה כמעט מהתמונה. רק האמריקנים מדווחים להם מפעם לפעם מה קורה. אין להם שום השפעה על המשא ומתן המדיני.
כניסה במצב כזה למשא ומתן על הסדרה היא מבחינת חמאס כישלון חמור. אין לו שום הישג - לא מדיני ולא צבאי, מלבד עצם העובדה שהחזיק מעמד וירה עד הרגע האחרון. אחד הסימנים למעמדו המעורער של חמאס הוא העובדה שהמצרים משפילים אותו בסירובם לשאת ולתת עם נציגי חמאס ישירות אלא רק במסגרת משלחת פלסטינית שאבו מאזן עומד בראשה, מנהל אותה, ומדבר בשם חמאס. לא חאלד משעל נושא ונותן עם סיסי אלא נציגים בדרגים פחותים יותר.
צריך להעיר בעניין זה, שפתיחת המשא ומתן המדיני בתנאים כאלה עבור חמאס עלולה לגרום לכך שהפסקת האש הזמנית תופר על ידי העזתים בניסיון להשיג תנאי כניסה משופרים. ישראל, לעומת זאת, הסכימה אמש להפסקת אש בתנאים יותר מסבירים. למעשה, ישראל קיבלה את הצעת הפסקת האש המצרית המקורית מ-17 ביולי, שהקבינט אישר עוד לפני שהחל התמרון הקרקעי.
אותה החלטה נתנה לנו את אשראי הלגיטימציה הבינלאומי, שאיתו היה אפשר לצאת לתמרון הקרקעי ולמבצע השמדת מנהרות הטרור. כשהקבינט הסכים לאותה הפסקת אש צה"ל לא היה בשטח הרצועה, ולכן הדרישה המצרית מאמש שראש הממשלה ושר הביטחון הסכימו לה הייתה לגיטימית, וצה"ל הזיז את כוחותיו אחורה כמה מאות מטרים והתייצב מעברה המזרחי של הגדר והוא מוכן להיכנס שוב ברגע שיתבקש.
הכוחות ששוחררו ומשתחררים עכשיו הם בעיקר יחידות סיוע ארטילרי וגורמים נוספים, כמו למשל יחידות הנדסה מיוחדות לטיפול במנהרות שהשלימו את משימתן ואין שום צורך שיישבו בטווח הפצמ"רים ויספגו אבידות אם תופר הפסקת האש.
ישראל נכנסת למשא ומתן המדיני בעמדה משופרת, לא רק מפני שצה"ל - לא בלי חריקות ולא בלי קשיים - נתן לדרג המדיני את כל מה שביקש ואפילו יותר מזה. 64 החיילים שנהרגו לא נפלו לשווא. הם מאפשרים למדינת ישראל לשאת ולתת מעמדה ברורה של כוח.
ייתכן שארה"ב הייתה מתקשה לגונן עלינו
נקודה נוספת שצריך להדגיש ביחס להסכמת ראש הממשלה ושר הביטחון להפסקת האש בעיתוי הנוכחי נוגעת ללגיטימציה. צריך להכיר בכך שישראל כמעט מיצתה עד תום את אשראי הלגיטימציה הבינלאומי וההומניטרי שצברה מתחילת "צוק איתן", ואם היינו ממשיכים עוד כמה ימים בכתישה ההדדית, ייתכן שאפילו ארצות הברית הייתה מתקשה לגונן עלינו בזירה "האו"מית" והבינלאומית. צרפת, למשל,
כבר מזמן הפנתה לנו עורף.
מעבר להישג הצבאי, לישראל יש גם נכסים מדיניים שעמם תגיע למשא ומתן. היו תמיכה יחסית מצד ארה"ב ומדינות ערב, ובעיקר הקשר המצרי שהתהדק. ישראל החזירה את מצרים לעמדת מנהיגות בעולם הערבי, בעצם ההתעקשות על תיווך של קהיר והתנגדות לתיווך קטארי וטורקי (וגם שילמנו על זה מחיר - עימות בוטה וגלוי עם אובמה וקרי). ישראל נענתה לכל הצעות הפסקת האש מקהיר. עכשיו הגיע הזמן לממש את הנכס הזה ולעשות בו שימוש במגעים על ההסדרה.
אפשר לומר שישראל הסכימה להפסקת אש ונכנסה למשא ומתן המדיני בדיוק ברגע שבו היא מקסמה את הישגיה הצבאיים ורגע לפני שהיא מתחילה לדשדש ולשקוע בבוץ העזתי. עכשיו הגיע תורם של בנימין נתניהו ושל משה (בוגי) יעלון להוכיח שהם לא רק יודעים לנהל מבצע צבאי אלא גם לעצב מציאות חדשה מול עזה באמצעים מדיניים.
צריך עם זאת להיות מודעים לאפשרות שיהיה צורך להפעיל לחץ צבאי נוסף על חמאס אם יגלה עיקשות במשא ומתן. החלטה כזו היא קשה, אבל קברניטינו וגם עצבינו האזרחיים עלולים להידרש לה.
לפנייה לכתב/ת 
