קו המטרונית בגוש דן - אין שום בשורה, להיפך

למעלה מ-40 שנה חלפו מאז הכריזה ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, על תכנית הקמת רכבת קלה בגוש דן. ארבעה עשורים מאוחר יותר, והשקעה של סכומי עתק הנאמדים במיליארדים, ושום רכבת כזו לא נראית באופק. עד כדי כך לא נראית באופק, ששר התחבורה, ישראל כץ, החליט להשיק מעין קו הכנה לרכבת הקלה - עד שזו אכן תגיע. אותו קו, שינוע על הציר העתידי המתוכנן של הרכבת, ישרת נוסעים בינתיים בעזרת אוטובוסים. לא רכבת תחתית, לא רכבת עילית, ולא שום פתרון תחבורתי אחר מהמוכר לנו. אוטובוס לכל דבר ועניין. אמנם ארוך ובעל מראה חדשני, אבל בסופו של יום עוד אוטובוס שמתגלגל על צמיגים ועושה שימוש בכביש הציבורי.

ומה על הנוסעים? מספר ימים לאחר הזנקתו של הקו החדש בקול תרועה רמה, מעידים הנתונים כי הוא אינו משפר את השירות. מבדיקה שביצעו בשטח פעילי ארגון "15 דקות", עולה כי הקו החדש אינו מביא עמו כל בשורה. לא ניתן למשל לרכוש כרטיס נסיעה במזומן, המידע האלקטרוני בתחנות אינו עובד, אין דיילים בשטח שמסייעים לנוסעים להתמצא בשינויים ובעיקר - נתיב התחבורה הציבורית עליו מתנהל קו 1 אינו נקי מהפרעות, אין לו כל העדפה ברמזורים, הוא עומד בפקקים יחד עם מכוניות פרטיות ועקב אורכו, מסורבל מאד לתמרון בצמתים גדושים. בסופו של דבר, הוא פשוט אינו מציע אלטרנטיבה עדיפה על הקיים.

מצאו את ההבדלים - בתמונה העליונה, המטרונית בחיפה. בתחתונה, האוטובוס הארוך בתל אביב:

(צילום: אחיה ראב"ד)

(עמית קוטלר)

כל זאת, יש לזכור, לאחר שלוש שנות עבודה על הקו המכין. שלוש שנים של מאבקים מיותרים עם רשויות מקומיות ושגרירת רגליים במשרד התחבורה. היעדר ההובלה של ישראל כץ יצרה מצב מעוות, לפיו קו האוטובוס (בעתיד רכבת קלה) אינו יותר מישראבלוף. קו שאמור ליהנות מתשתית שתעניק לו יתרון על הכביש, אך בפועל הוא זוכה לצבע ורוד על נתיב עמוס במכוניות נוסעות וחונות, משאיות שפורקות סחורה, כלי רכב דו גלגליים ולמעשה - כל מי שרוצה.

כאן המקום כמובן לשאול מה באמת קורה עם האכיפה בנתיב התחבורה הציבורית, זו שמהווה חלק בלתי נפרד מעצם הקמתו של נתיב כזה, פעולה שאמורה להפוך את השימוש בתחבורה הציבורית לעדיף על רכב פרטי. אבל, בישראל כמו בישראל, שום דבר מהמתוכנן לא באמת קרה. המשטרה שאמורה לאכוף ממתינה כהרגלה לעוד כסף ותקנים. העיריות מחכות כהרגלן לסמכויות שיעניקו להן. והשר האחראי והקובע, זה שבסמכותו לשנות ולשפר? הוא מתעניין בנושאים אחרים על סדר היום. הנוסעים? אלה יכולים להמתין בתור.

קחו למשל את אחת ההבטחות הגדולות של הקו, עלייה מכל הדלתות (ויש הרבה כאלה). משמעות השינוי היא קיצור זמן ההמתנה בתחנה, וכפועל יוצא קיצוץ משמעותי בזמן הנסיעה. כדי לעשות זאת, צריך לאפשר לנוסעים לשלם על האוטובוס ולפני העלייה אליו, ולא בעזרת הנהג. אלא שהפלא ופלא, מכונות הכרטוס והתשלום שהותקנו על האוטובוסים, זמינות רק למי שמשלם באשראי. ומה עם השאר, אלה שמחזיקים כסף מזומן? אלה צריכים להסתדר בדרך כלשהי. נראה שמתכנני הקו, המתניידים בדרך כלל ברכב פרטי נוח וממומן, שכחו שתשלום במזומן היא עדיין הדרך היותר-פופולרית לשלם בתחבורה ציבורית. אחרי הכל, מישהו מהם בדק למשל כמה בני נוער מחזיקים כרטיסי אשראי? ומה על עשרות אלפים (לפחות) שאפשרות זו חסומה עבורם מסיבות כלכליות?

הציבור הישראלי, וזה ממש לא סוד, עייף מפרויקטים מקרטעים, וכאן מדובר בפירוש בעוד אחד כזה. מדובר ללא ספק בקו אוטובוס שנועד להצדיק - או להסתיר - את בזבוז המיליארדים שנשפכו עד כה על קו הרכבת הקלה בגוש דן, ללא תוצאות מהותיות בשטח. והאחריות לכישלון זה מוטלת על כתפיו של שר התחבורה, ולא אחר. אחרי הכל, זה הוא שזנח לחלוטין את התחבורה הציבורית בתוך הערים, ומתמקד בהקמת מחלפי ענק ופרויקטים גרנדיוזיים מיותרים, שבינם לבין נוסעי התחבורה הציבורית בערי ישראל, אין כל קשר.