פקמן, אקשן! מחשבי העבר בסרטי העתיד
לפני יותר מ-30 שנה הם נחשבו פאר הטכנולוגיה, היום הם השתמרו בעיקר כפיסת נוסטלגיה חביבה. משחקי הווידאו של פעם עושים קאמבק כסרטי קולנוע בזכות זכרונות הילדות שלנו, פחות בגלל הסיפור שמאחוריהם - הרי איך תאפיינו את הדמות של דונקי קונג? החלומות החשמליים של הוליווד
העולם הדיגיטלי, מחשבים, צ'יפים, מקלדות, קלט פלט, קודים בינארים וג'ויסטיקים מסמלים במידה רבה את העידן המודרני. את העתיד. אבל כמעט בלי לשים לב, עברו כבר כמעט 70 שנה מאז המצאת המחשב הראשון. 70 שנה שבמהלכן הואצה ההתקדמות הטכנולוגית והגיעה להישגים אדירים, כאלו שעולים על כל דמיון ורק נותנים לנו טעימה מהאפשרויות שצופן העתיד. אבל 70 שנה זוהי גם תקופה מספיק ארוכה כדי ליצור מורשת, אפילו נוסטלגיה. בעיקר למשחקי הארקייד.
ומי שמגיבה למורשת המלהיבה הזו, היא הוליווד. האולפנים הגדולים גילו מזמן את הפוטנציאל היצירתי ובעיקר השיווקי של משחקי הווידאו. ממש כמו ספרים, או חוברות קומיקס, משחקי המחשב מספקים נרטיבים מוכנים מראש לתסריטאים ולבמאים כדי לעצב סרטים מושקעים בהשראתם. בניגוד לספרים וחוברות קומיקס, אותם כותרים נמכרים במיליונים ומייצרים מכנה משותף תרבותי להמוני צופים פוטנציאלים. אולם הוליווד לא מסתפקת בלהתעדכן בשלל המשחקים שקיימים היום בשוק. לאחרונה היא צופה לאחור ושואבת מן העבר את המשחקים שהרצנו על מחשבי האטארי והקומודור 64 שלנו.
משחק הפקמן. זוכרים אותו לטובה, אבל למי יש סבלנות לשחק בזה היום?
כך, רבבות הגיקים שהגיעו בחודש האחרון לכנס קומיק-קון, הופתעו לגלות את עצמם חוזרים אחורה אל האייטיז. לא, אף אחד לא הציב מכונת זמן במתחם האירוע בסן דייגו, אבל לצד פרזנטציות מסקרנות לעיבודים קולנועיים עכשוויים למשחקי מחשב מודרניים, נשמר מקום של כבוד לפורצי הדרך שסללו להם את הדרך.
אחד הפרויקטים המסקרנים שהגיחו בחשיפה ראשונית בקומיק-קון השנה, הוא "Pixels" של הבמאי האמריקני הוותיק כריס קולומבוס ("שכחו אותי בבית"), שמסתמן כאחת הקומדיות הכיפיות של 2015: מחווה חביבה ומשעשעת למשחקי הווידאו של שנות ה-80 - מפקמן, דרך דונקי קונג, ועד טטריס וספייס אינביידרז. הסרט הוא פיתוח רב תקציב לרעיון של פטריק ז'אן הצרפתי, שבסרט קצר מ-2010 הציג את ניו יורק תחת מתקפה של דמויות ממוחשבות מן העבר:
בסרט מככבים קווין ג'יימס ואדם סנדלר כנשיא ארצות הברית וחבר הילדות שלו, מתקין מערכות קולנוע ביתי. הם מתאחדים כמו פעם באולמות משחקי הווידאו של נעוריהם, כשכדור הארץ נמצא תחת התקפה של חייזרים שקיבלו את הרושם המוטעה שפקמן וחבריו הם בגדר הכרזת מלחמה. ביחד עם פיטר דינקלג', ג'וש גאד ומישל מוינהן הם יוצרים צוות של גיימרים מן העבר שיכולים להתמודד עם הטכנולוגיה החוצנית שעוצבה בהשראת משחקי הווינטג' הממוחשבים.
"Pixels" הוא סרט מרענן שנסמך כאמור על האלמנטים הנוסטלגיים שהעידן הדיגיטלי הספיק לייצר לנו בעשורים האחרונים. הוא שונה בתכלית מפרויקטים אחרים שהוצגו במהלך אירועי קומיק-קון - כמו העיבוד של דאנקן ג'ונס למשחק האולטרה-מצליח "Warcraft" שהביא לצג המחשב עולם דמיוני של לוחמים נועזים ויצורים אכזריים, או לחילופין הגרסה הקולנועית של אלכסנדר באך למשחק "היטמן". בקומיק-קון אפשר היה לצפות בכוכב "Hitman: Agent 47" רופרט פריינד בהשוואה לדמות הגיבור הקירח מהמשחק המקורי, או בגילומו על ידי טימותי אלפנט מהסרט "היטמן" מ-2007.
לצד סרטי האקשן העתידיים הללו (אליהם יצטרפו בעתיד גם עיבוד ל"Assassin's Creed" - ממנו פרש השבוע מייקל פאסבנדר, ואתחול של "טומב ריידר" - הפעם בלי אנג'לינה ג'ולי), מבקרי קומיק-קון היו יכולים להתרשם גם מסיפורם האמיתי של החלוצים. אלו השאפתנים מחברת אטארי, שהביאה לנו את אחד ממחשבי המשחקים הביתיים הראשונים בעולם. בסרט הדוקומנטרי "Atari: Game Over" מתוארת נפילתה:
מה שיפה בסרטו של זאק פן, הוא שמלבד המובאות מן העבר - הוא מציג סיפור ובו טוויסט ליחסי הגומלין בין תעשיית משחקי הווידאו והקולנוע. טוויסט לא כל כך חיובי. כשראשי אטארי ביקשו לאמץ סיפור מן הקולנוע, ולהטמיע במעגלים החשמליים שלהם את אי.טי. משובר הקופות של סטיבן שפילברג, הם נכשלו קשות. הכותר שהיה אמור להרעיד את אולמות הארקייד, חדרי הילדים ו-וול סטריט, סימן את סופה של אטארי. המתכנתים המצליחים התחככו באבק הכוכבים של הוליווד, ומצאו עצמם מתפלשים באפר של עצמם במזבלה בניו מכסיקו.
קריסתה של אטארי בקיץ 1984 היא נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של המחשבים - במיוחד כפי שאלו השתלבו בחיינו הרבה לפני שביל גייטס, סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג חילחלו אליהם. אבל יש מי שהלך רחוק יותר, אל ההתחלה. אל המחשב הראשון עלי אדמות, אותה מכונה מופלאה ומורכבת שהמציא אלן טיורינג בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. טיורינג, שתהילת עולם נגזלה ממנו באופן ברוטלי על ידי הממסד בבריטניה, היה מדען מוכשר וחד אשר עמד בראש צוות שעמל על פיצוח קודים בשימוש הצבא הנאצי. בדרך לפענוח, הוא יצר במקרה את ENIAC - המחשב הראשון אי פעם.
הטריילר של "The Imitation Game"
בדרמה התקופתית "The Imitation Game" בנדיקט קאמברבאץ' מגלם את טיורינג, שנרדף בהמשך על ידי השלטונות בעקבות היותו הומוסקסואל, והתאבד בגיל 42. הבמאי הנורבגי מורטן טילדום לוקח אותנו למחצית הראשונה של שנות ה-40, ומתאר את לידת המחשב הראשון מתוך ראשו של אדם מבריק. עצוב קצת לחשוב על כך שמוחו של אדם מיוסר הוא מקור לכל כך הרבה חיוכים על פני רבים כיום.
והחיוכים, הם צצים גם על פני הילדים של אתמול, שנזכרים במראות והצלילים שנטענו מכונן מחשבי האטארי או הספקטרום שלהם הישר אל צגי הטלוויזיות של פעם. היו ביניהם כאלו שנהגו לשחק ב"צוללות", וקיבלו לפני שנתיים את הגלגול הקולנועי המטופש שלו "באטלשיפ", עם ריהאנה ועם התותח הגדול שלה על סיפון האוניה.
קצת יותר אלגנטי היה להיט האנימציה מבית אולפני דיסני "ראלף ההורס", ובו דמותו של בריון ממוחשב בסגנון דונקי קונג, שמחליט לערוק לצד של הטובים ויוצא למסע לאורכו ולרוחבו של הגריד - תוך השתלבות במשחקים דמויי פקמן, פונג, פייפרבוי, קיוברט, פרוגר ואחרים. סרט המשך צפוי בקרוב, ובו ישתלב גם סופר מריו האגדי.
האמת היא שמריו ואחיו כבר זכו לסרט משלהם, "האחים סופר מריו" מ-1993 בו גילם בוב הוסקינס המנוח את שרברב העל, שלא פועל בצינורות המקובלים. מדובר ככל הנראה בעיבוד הרשמי הראשון למשחק מחשב, והוא לא ממש הצליח. מלבד הכישלון הקופתי שלו, הוא גם נחשב לאחד מהסרטים הגרועים בשנות ה-90 (קביעה שהוסקינס עצמו הסכים לגביה).
הטריילר של "סופר מריו" מ-1993
גרוע לא פחות היה העיבוד של סטיבן אי. דה סוזה למשחק "סטריט פייטר" (1994). ז'אן קלוד ואן דאם, ראול ג'וליה וגם קיילי מינוג שיחזרו את זירת הלחימה במפגן מצועצע ומטופש של בעיטות, אגרופים וסטיילינג גרוע. ועם זאת, למרות זלזול המבקרים, ועל אף התקדים המדאיג של "האחים סופר מריו" שנה לפני כן, הסרט זכה להצלחה גדולה בקופות. הוא גם סימן את הקפיצה ממשחקי הארקייד הפרימיטיביים המבוססים על מצבים ארעיים שמוגשים באופן ספורדי על המסך, לאלו הנרטיביים, שיש מאחוריהם סיפור: כמו "מורטל קומבט" ו"טומב ריידר" - הדור הבא של המשחקים.
הטריילר של "סטריט פייטר" מ-1994
זהו בדיוק האתגר שבעיבוד משחקי הארקייד הקודמים. הם נטולי קונטקסט. קולנוענים שרוצים להביא אותם למסך נדרשים לתפור להם תסריט עם אקספוזיציה, אפיון דמויות, ועם התחלה אמצע וסוף. אי אפשר להסתפק בתענוג הקומפולסיבי הזה (שלא לומר קטטוני) של לחיצות נמרצות על כפתורים, ודפוסים שחוזרים על עצמם שוב ושוב על המסך, כשבסוף ממתין מעבר בין שלבים - שנראים בעצם אותו דבר.
אתגר כזה עומד בפני עקיבא גולדסמן, המפיק והתסריטאי זוכה האוסקר ("נפלאות התבונה") שמנסה לגבש סיפור מסביב למשחק הארקייד הקלאסי ספייס אינביידרז (Space Invaders). חילופי האש המתמשכים בין החללית שעומדת לרשות המשתמש בתחתית הצג לעב"מים שצצים בהמוניהם מעליו, אמורים להוות בסיס לשובר קופות עתידי מבית האחים וורנר. שיהיה לגולדסמן בהצלחה עם זה, וגם לזוג הכותבים בורק שארפלס ומאט סזאמה שמגבשים עבור פוקס המאה ה-20 תסריט למשחק Missile Command שהוא מעין גרסה ממוחשבת לכיפת ברזל המיירטת מטחי רקטות מתמשכים.
כיפת ברזל גרסת הסבנטיז - המשחק Missile Command
וגם למפיק העל לורנזו די בונאבנטורה, שלקח על עצמו להביא את המשחק Asteroids למסך - כן, אותו משחק פשוט בו משולש המוכתר כחללית יורה בגופים שמיימיים בניסיון לפלס דרך במעלה הצג.
"זה מצחיק כי אנשים אומרים שאין במשחק הזה כלום, אבל זה לא ממש נכון", הסביר די בונאבנטורה.
"נמשכתי ל-Asteroids, ממש כך, כי אני חושב שזה מראה לך מה צפוי לך בחלל. עיצבנו סביב זה מיתולוגיה חזקה ועמוקה ביותר. בלי לחשוף יותר מדי, יש לנו שני גיבורים ראשיים - שני אחים - שחווים חוויה משמעותית שתשפיע על הקשר ביניהם על הרקע העצום הזה". כמובן, שכל פרטי העלילה הללו כלל לא הופיעו במשחק המקורי, או בראשם של ממציאי אטארי ב-1979.
רבים מזהירים את האולפנים מלקחת את ההימור הזה וליצור סרטים בהשראת משחקי הארקייד הקדומים. מדובר אמנם בפיסת נוסטלגיה קסומה שנקשרת בעבר של רבים כל כך מאיתנו, אבל ספק אם היתה מענגת אותנו כיום כמו פעם כילדים. קשה לתאר את הגיימרים של היום מתמסרים למשחק פקמן או דונקי קונג בלי להשתעמם אחרי חמש דקות. מצד שני, דווקא קולנוענים חובבים יכולים ליצור בהשראת המשחקים הללו משהו אפקטיבי, מגניב שכזה. קצר, קולע, זול, עם המון הומור עצמי, ובלי לקחת סיכונים. הנה לכם כמה דוגמאות, לא בטוח שגרסאות המקצוענים יהיו טובות יותר.
קבלו את פקמן: פצצת אנרגיה צהובה במתקן צבאי סודי
פרויקט גלאגה (Galaxian): קרבות אוויר חלל במרחב הווירטואלי
Asteroids: מסע בין כוכבים - ואסטרואידים
Missile Command: ירוטי רקטות על צג המחשב והשמיים הכחולים
