אין כמו בבית / מליניאק ברביעי
שחקנים שלא חושבים פעמיים לפני עזיבת קבוצה בה הם פורחים, נכשלים במקרים רבים. זכייה בתארים חשובה, אבל הזדהות של האוהדים עם הקבוצה מתחילה בשחקני בית
שחקנים חוזרים הביתה לקבוצות שהם מכירים. לברון ג'יימס, יליד אוהיו, חוזר לקליבלנד קאבלירס, למרות שההיגיון אומר ששחקן הכדורסל הטוב בעולם ילך לקבוצה בה יש לו סיכוי עדיף להשיג עוד טבעות אליפות, ולהצטרף לרשימת הגדולים ביותר בכל הזמנים – מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, שאקיל אוניל, ביל ראסל. ללברון יש כבר כנראה מספיק שמן טוב, שהוא יכול להתפנות לדאוג לשם הטוב שלו.
ynet ספורט ברשתות החברתיות
חואן ריקלמה חוזר לקבוצת נעוריו ארחנטינוס ג'וניורס. אמרו שיוסי בניון לא יחזור לישראל עד סוף הקריירה? אז אמרו. הוא שב לקבוצה בה עשה את הקריירה הכי משמעותית בישראל, מכבי חיפה. אלי אוחנה חזר בזמנו ממכלן הבלגית לבית"ר ירושלים, בליגה השנייה! עומר דמארי התעקש להישאר בהפועל ת"א, עד שממש אילצו אותו לעזוב.
למרות שהספורט המקצועני הפך לזירת מסחר ושחקנים נמכרים לכל המרבה במחיר, אין כמו בבית. שחקנים שלא חושבים פעמיים לפני עזיבת קבוצה בה הם פורחים, נכשלים במקרים רבים ושכרם יוצא בהפסדם. אחת הבעיות היא מעורבות הסוכנים, שההשפעה שלהם עולה מדי עונה. מי שמרוויח מכל העברה של שחקן, ידאג שהשחקן יימכר.
באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?
- מכבי נתקעה בחלום הצ'מפיונס, ויכולה לשלם על כך באליפות
- העברות באירופה: מחירים גדולים על שחקנים קטנים
- כנסו לפרופורציות: מכבי לא אחת מ-32 הטובות באירופה
- נעל הזהב: מסי ורונאלדו לא יתמודדו ב-2015?
בדרך כלל העברה משתלמת לשחקן הישראלי בעיקר לטווח קצר. כמה כדורגלנים ישראלים החזיקו מעמד מספר שנים בקבוצה רצינית באירופה? בודדים. אפשר לרמות חלק מהקבוצות חלק מהזמן. אפשר לרמות את רוב הקבוצות חלק מהזמן. אי־אפשר לרמות את כולם כל הזמן.
אם השחקנים שלנו היו שווים באמת את מה שהסוכנים מוכרים לקבוצות באירופה, נבחרת ישראל הייתה מזמן במונדיאל. מאז שאירופה הפכה למדינה אחת גדולה, וגם שחקנים בני מהגרים אפריקאים נחשבים לאזרחים אירופים, יותר ישראלים משחקים באירופה כזרים. ברמות הגבוהות מחתימים ברזילאים, ארגנטינאים, קולומביאנים וצ'יליאנים, וברמות הנמוכות מתפנים מקומות עבודה לישראלים.
בסופו של דבר, רוב השחקנים חוזרים מאירופה לישראל עם זנב בין הרגליים וכיסים מלאים. הקריירה קצרה ולשחקן מותר לנצל הזדמנות בשביל לעשות קופה, אבל שחקן צעיר שעושה עונה או שתיים טובות בישראל, צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא עוזב את הקבוצה. טוב עשה ערן זהבי כשהודיע שהוא נשאר במכבי ת"א. לא היה ניתן להמשיך עם חרושת השמועות, מפני שלשמועות יש חיים משלהן ובסוף הייתה נוצרת אווירה שלא הייתה מאפשרת לו להישאר.
אי־אפשר להטיל את כל האשמה על השחקנים. יש לא מעט קבוצות שלא מכבדות שחקני בית. שמעתי שמכבי ת"א שקלה לוותר על שרן ייני ולא האמנתי. כמה שחקני בית כבר משחקים בהרכב שלה? זכייה בתארים חשובה, אבל הזדהות של האוהדים עם הקבוצה מתחילה בשחקני בית. בסופו של דבר, אין כמו בבית.
היכרות מוקדמת
מכבי ת"א בכדורסל עשתה שתי החתמות מעניינות: לדעתי, בראיין רנדל הוא רכש מצוין מכל זווית שתסתכלו. שחקן הגנה פנטסטי שמסוגל לשמור על שחקנים בארבע עמדות, ובניגוד לרבים ורעים, ששומרים על השחקן רק אחרי שהוא קיבל את הכדור, יודע למנוע משחקן את קבלתו. רנדל חוסם, משנה זריקות, עוזר בהגנה. נכס.
הוא קצת מזכיר בהגנה ובשקט שלו את נדב הנפלד. הוא לא יקלע 25 נקודות, ומצד שני לא יפגע במרקם הקבוצתי. אפילו אם לא ימסרו לו הוא יגיע ראשון להגנה, ולמרות שאינו סקורר, הוא תרם העונה גם בהתקפה. טווח הקליעה שלו מוגבל, אבל הוא לא חורג מהמגבלות.
במונחים של מכבי ת"א רנדל הוא שחקן זול. במונחים של קבוצות אחרות רנדל יקר מאוד. מי שמפתיעה אותי היא הפועל ירושלים. קבוצה במגמת התחזקות, שיש לה שחקנים רכים הגנתית ומספיק כסף להתחרות במכבי ת"א. אחרי שהחתימה שני צירים מרכזיים בהצלחה של מכבי חיפה בעונה שעברה, המאמן דני פרנקו ודונטה סמית', רנדל היה יכול לשבת לה בול בהרכב. אולי היא נרדמה בשמירה.
לעומת רנדל שהוא בינגו, ההחתמה של ג'רמי פארגו היא לדעתי מוטעית – בלי קשר למחיר ששולם עבורו ולהיסטוריה הבעייתית. פארגו הפר הסכם כתוב עם מכבי ת"א והלך ל־NBA, ופעם נוספת הפר הבטחה או סיכום בעל פה והלך לצסק"א מוסקבה. מסתבר שכשצריך את הגנב אין בעיה להוריד אותו מחבל הגרדום.
על היכולת האישית של פארגו אין ויכוח, או לפחות על היכולת שלו לפני ארבע שנים. גם חודר, גם קולע מחוץ לקשת ומסוגל לסדר מצבי קליעה לעצמו. בעיקר לעצמו. הבעיה היא שהפעם האחרונה בה פארגו הוביל קבוצה הייתה בעונת 2010/11. זו הייתה מכבי ת"א. מאז הוא הפך לשחקן שולי ב־NBA, ובצסק"א חימם את הספסל. פארגו שכח איך זה להיות שחקן מוביל, ובמכבי לא מספיק שרק יקלע נקודות.
העובדה שבמכבי ת"א ממשיכים להתגעגע לשחקנים כמו פארגו וקית' לנגפורד, מראה על כיוון מחשבה. מי שהביא למכבי ת"א את הניצחון על מילאנו בהצלבה, ועל צסק"א מוסקבה וריאל מדריד בפיינל־פור, היא הקבוצה. האם זו עדיין לא הוכחה מספקת שלא צריך ללכת על שחקנים כמו פארגו? גיא גודס מכיר את פארגו, הוא אימן אותו. יכול להיות שהוא צודק ואני טועה. נחכה ונראה.
לפארגו ולרנדל יש משהו משותף: הם מכירים את ישראל ולא זקוקים להתאקלמות. אפשר להחתים אותם גם בזמנים בהם זרים מפחדים להגיע לכאן.
מכבי ראשל"צ החתימה את ג'רמיס סמית, ששיחק בעונת 2011/12 במכבי חיפה. הפועל ת"א החתימה את ווילי וורקמן, ששיחק בעונה שעברה בגליל עליון. מכבי חיפה החתימה את ג'ף אלן, ששיחק בעונה שעברה אצל רמי הדר בעפולה וקודם בהפועל ת"א, והחזירה את אייק אופייבו שהתאושש מפציעה. לירושלים היו כל הסיבות להחתים את ברייסי רייט לשלוש שנים. הולכים על בטוח.
לפנייה לכתב/ת 
