הלוך ושוב לאירופה / טור
ההדחה מול מאריבור מכעיסה לא בגלל שמכבי היתה רעה, אלא כי יש תחושה שבשבוע אחד נעלמו יסודות שנבנו בשתי עונות. הפרמטרים שהבדילו את האלופה מהכדורגל הישראלי – סקאוטינג, סדר וכושר גופני – הלכו לאיבוד, כשהשיא היה טעות ישראלית קלאסית של בן הרוש. אורי קופר מנתח
בשנתיים וקצת האחרונות, מאז ימי אוסקר גרסיה הראשונים, נוהגים להצמיד למכבי תל אביב את המילה "אירופאית". החיבור הזה בין אלופת ישראל ליבשת הכדורגל הבכירה נעשה בצדק כי מכבי, כמועדון, התקרבה לשם, ניהולית ומקצועית – את זה אי אפשר לקחת ממנה.
הערב במוקדמות ליגת האלופות:
והנה, הגיעו שני המשחקים מול מאריבור, שניהם על אדמת אותה אירופה, ומכבי, פתאום משום מקום, שוב נראית קבוצה מלאה סממנים ישראלים, במובן הלא טוב של המילה.
אני בטוח ש-180 הדקות מול מאריבור מכעיסות את אוהדי מכבי. הן מכעיסות לא כי מכבי היתה רעה מאוד (היא לא, לפחות לא "מאוד") אלא כי יש
תחושה שבשבוע אחד נעלמו יסודות שנבנו בשתי עונות. היסודות לא באמת נעלמו, כמובן, אבל זו ההרגשה. ויש לרגש הזה כמה סיבות.
מכבי לקחה שתי אליפויות באמצעות סקאוטינג מעולה על יריבות והכנה טובה למשחקים, בדיוק מה שקבוצה נורמלית צריכה לעשות, אבל איפה כל זה? הרי היה ידוע עוד לפני המשחק הראשון שהמגן השמאלי מתייה וילר הוא השחקן המסוכן, אבל הפקירו אותו יותר מדי פעמים, בשני המשחקים, כולל בשער השני האחרון.
התרגלנו פעם למשחק מאוד מאורגן ממכבי של אוסקר, אבל איפה כל זה? המסירות הקצרות נעלמו ויותר מדי הרמות סתמיות התווספו. מכבי, למדנו מספיק פעמים בעבר, ניערה תדמית שלילית בזכות כושר גופני מרשים מלווה בלחץ, אבל איפה כל זה? שחקנים (בן-חיים, מיכה) נפלו מהרגליים, לחץ בקושי היה.
מכבי לאו דווקא היתה פחות טובה ממאריבור בסיכום שני המשחקים, אבל היא היתה יותר פראיירית או כמו שנהוג לומר אצלנו – יותר "כדורגל ישראלי". שיא הככה-לא-באמת-מתקדמים-לאירופה הגיע בשער השני של איברהימי, שער שסימן שני חוליים ישראלים קלאסיים: הוא הובקע שתי דקות אחרי שמכבי כבשה בעצמה והושג באמצעות טעות מטופשת במשחק גובה של עומרי בן הרוש.
אם מכבי הייתה מחזיקה מעמד בהתקפה הזו, בדקה הזו המומנטום נשאר איתה וכך, כמובן, היו גדלים גם הסיכויים לכבוש שער נוסף. מומנטום זה סופר חשוב. בן הרוש, אפשר לומר את זה, הרס הכל עם ניתור שאינו מתאים לספורטאי.
וילר, שכפי שכבר הוזכר בישל את השער הזה, צריך להיות מטרה עבור קרויף אם מאריבור לא תעלה לליגת האלופות. כמו בן הרוש גם וילר הוא מגן שמאלי, אבל איזה הבדל בין השניים. מכבי משלמת יותר ממאריבור ואין דרך יותר טובה לגלות שחקן מאשר במשחק מולו. שוב – אם מאריבור לא בצ'מפיונס קרויף יכול לשלוח ידיים.
כל שלוש הרכישות שמכבי כבר ביצעה הקיץ - בן-בסט, איגיבור ושפונגין, לא היו הכי בעניינים, למרות שהראשון הצליח להבקיע. הם עוד ישתלבו כמו
שצריך, בעיקר בן-בסט, אבל אחרי ההדחה הזו יש משהו במכבי שאולי לא היה בשנתיים הקודמות וזה מין מחשבה שחולפת כאילו לקבוצה אין כרגע מטרות להשיג שיאפילו על אלה של השנים הקודמות.
בשנתיים האחרונות מכבי הצליחה להגדיל מטרות ולהשיגן, אבל העונה, מהבחינה הזו, אין לקבוצה מה לחדש. המאמן כבר היה פה, ליגת האלופות שוב לא פה ובליגה היא כבר "התרגלה" לזכות. לפני שנתיים מכבי זכתה באליפות אחרי עשור. בעונה שעברה היא הגדילה את הפער וגם הצליחה בליגה האירופית. ומה עכשיו?
במהלך פרויקט כמו זה של מכבי, מצב כזה עלול להוביל לנקודת שבר בצורה בה בעלים, שחקנים ואוהדים רואים את קצב ההתקדמות או את האפשרות להתקדם, אבל מבחינת מכבי אסור שזה מה שיקרה.
פרויקטים ארוכי טווח איכותיים נבנים גם מהתגברות על אכזבות כאלה. מכבי חייבת לשכוח ולהמשיך כאילו היא בתחילת העונה שעברה כדי לקבל הזדמנות נוספת בעוד שנה. עד אז עדיין יישאר על הלשון טעם של אכזבה נוראית. לא סתם כי מכבי הפסידה, אלא כי היא הודחה בדרך שנוגדת את מה שסימלה בשנתיים הקודמות.
לפנייה לכתב/ת 
