"איזה עתיד?" ילדי עזה משלמים את המחיר
בבית החולים שיפא בעזה שוכבת יסמין, בת 11. אמה, אחותה ואחיה נהרגו: "אמי אפתה לחם. הדבר הבא שאני זוכרת זה שקמתי בבית החולים". לפי האו"ם, 419 ילדים נהרגו במבצע. רבים נוספים נפגעו. אלו סיפוריהם
כל מה שיסמין אל-בכרי, בת 11, זוכרת הוא שאמה אפתה לחם. אחר כך היא התעוררה במיטת בית החולים, גילתה כי שתי רגליה וזרועה הימנית חבושות והחלה להרגיש את הכאבים מהכוויות החמורות והשברים בגופה שנגרמו בעקבות ההפצצה האווירית על ביתה. אז גם הבינה שאיבדה את רוב משפחתה.
יסמין ניצלה, אך לפי נתונים שנחשפו אתמול (יום ד') על ידי יוניצ"ף, סוכנות האו"ם לילדים, גורלם של מאות ילדים פלסטינים היה מר יותר ו-419 נהרגו במהלך 29 ימי מבצע "צוק איתן". זאת בהשוואה ל-350 הילדים שנהרגו בעזה בלחימה במסגרת "עופרת יצוקה". לפחות שישה ילדים ישראלים נפצעו מרסיסי רקטות שנורו מעזה בחודש האחרון, לפי נתונים ראשוניים של יוניצ"ף.
"עזרתי לאמא שלי בזמן שהיא אפתה לחם, אני לא יודעת מה קרה. אחר כך התעוררתי בבית החולים וסיפרו לי מה אירע", סיפרה יסמין לסוכנות רויטרס, זמן קצר לפני שנכנסה לניתוח לטיפול בזרועה השבורה. "אמא שלי מתה, אחותי, שהייתה אמורה לעלות לכיתה א', ואחי הקטן מתו. דודי נהרג ובן דודי גם", אמרה בקול חלוש, נאבקת לנשום.
שכרו בית בג'בליה ובאותו היום הוא הופצץ
לפי משרד הבריאות בעזה, 1,869 פלסטינים, רובם אזרחים, נהרגו במבצע "צוק איתן". בצד הישראלי, נהרגו 64 חיילים ושלושה אזרחים.
המשפחה, שמקורה מבית חנון, מצאה מחסה בבית הספר של האו"ם לאחר שביתם הופצץ. אולם גם בית הספר הופגז ו-17 פליטים ששהו בו נהרגו. ישראל מצדה טענה כי השיבה אש לעבר מחבלים שירו על כוחותיה. "המשפחה שכרה בית במחנה הפליטים ג'בליה אך באותו לילה בדיוק, הבית הופצץ והטרגדיה אירעה", סיפרה אחלאם לרויטרס.
"איזה עתיד יהיה לילדים האלו?"
מחוץ לבית החולים שיפא, משפחות שנעקרו מבתיהם בשכונת סג'עייה, שם נהרגו 72 בני אדם לפני שבועיים, הקימו
אוהלים באמצעות שמיכות על המדרכות, ליד הגן ובחניית המכוניות. הילדים משחקים שם יחפים, חלקם ישנים בצלי האוהלים ואחרים אוכלים מידי אמהותיהם.
"איזה עתיד יהיה לילדים האלו? אילו זכרונות ישראל חרתה בהם?", שאלה אישה מבוגרת שישבה בסמוך. "הילדים מפחדים כל הזמן, הם לא ישנים ולפעמים הם קמים באמצע הלילה וצורחים", סיפרה. סוכנות יוניצ"ף מעריכה כי כ-300,000 ילדים נפגעו נפשית או פיזית בלחימה.
בינתיים, יסמין מסרבת לבכות על אובדן בני המשפחה שלה. "הם בגן עדן עכשיו", היא אומרת. "יש לי סבלנות".
לפנייה לכתב/ת 
